ר' לוי יצחק מברדיטשוב (שהשבוע הייתה ההילולא שלו) ואדמו"ר הזקן היו לא רק חברים קרובים אלא גם מחותנים, הנכדה של האדמו"ר הזקן התחתנה עם הנכד של ר' לוי יצחק. בחתונה שלהם, שמכונה 'החתונה הגדולה בז'לובין', היו כמה סיפורים מיוחדים, וזה אחד מהם:
באחד מהזמנים שהצדיקים ישבו ביחד החדר היה מלא באנשים, מה שמנע מהצדיקים לצאת החוצה. ר' לוי יצחק הציע לאדמו"ר הזקן הצעה פרקטית – לעבור דרך הקיר.
כאן כמובן האדמו"ר הזקן היה צריך לעצור ולהגיד: "אי אפשר לעבור דרך הקיר, כדאי לחשוב על משהו ריאלי". הרי זה כנראה מה שאנחנו היינו אומרים, אם לא היינו פשוט מסתכלים על מי שהציע את זה בעיניים מלאות רחמים.
תחזיקו את הכיסא טוב, כי אדמו"ר הזקן ענה משהו אחר: "לא כל מה שיכולים צריכים להראות". הבנתם? הוא לא שלל את האופציה כלא ריאלית, הוא פשוט אמר שלא נכון לעבוד ככה.
באיזה קטע?
*
עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם: "ברור שהם יכולים לעבור דרך הקיר, הם הרי צדיקים וצדיקים עושים מלא דברים לא מציאותיים".
זה נכון מאוד, אבל המחשבה שלאנשים כמונו אין קשר לאירוע פשוט לא נכונה.
הכל תלוי במשקפיים שאתה מרכיב.
*
יש דברים שאנחנו פשוט יודעים, כאלה שאי אפשר לשנות אותם כי הם ככה וזהו.
חוקי הטבע הם דוגמה מצוינת.
אם זורקים חפץ למעלה הוא נופל בחזרה למטה, חפץ שנמצא בתנועה ימשיך לנוע כל עוד אין משהו שיעצור אותו, אי אפשר להדליק נר עם חומץ ואי אפשר לעבור דרך קירות.
אנחנו כל כך מאמינים בטבע עד כדי לקיחת סיכונים מטורפים. חשבתם מה יקרה עם תקפצו למעלה ולא תצליחו לרדת חזרה למטה? תישענו על קיר ופשוט תיפלו דרכו? המים יהפכו להיות קשיחים כמו אבן?
חוקי הטבע הם לא אופציה, הם ודאות.
*
זה הזמן לבדוק מחדש את הנחות המוצא שלנו.
את העולם ה' ברא יש מאין, והוא ממשיך לעשות את זה בכל רגע מחדש.
מי אמר? הרבה צדיקים! יש מאחורי זה גם לוגיקה שאני לא מעוניין להסביר עכשיו, אבל בואו פשוט נאמין לכל הצדיקים שסיפרו לנו על זה.
המשמעות הדרמטית של האמירה הזו היא שהעולם הקשיח עם החוקים המוחלטים נמצא בדמיון שלנו, אבל לא במציאות. האמת היחידה שאפשר לשים עליה את כל הקופה היא שהכל, כולל הכל, נמצא בידיים של ה' יתברך. אנחנו לא נופלים דרך קירות? זה לא חוק טבע, זה רצון ה', ואם ברגע הבא ה' יתברך יברא עולם עם חוקים אחרים אנחנו בהחלט עלולים ליפול דרך קירות.
אתם מרגישים שהעולם הפך לנזיל ולא יציב?
מעולה!
*
ככה צדיקים מסתכלים על המציאות וחיים אותה.
עכשיו אולי ברור יותר למה לעבור דרך קירות, או לשנות את הטבע בעוד אין ספור דוגמאות זה משהו שמבחינתם הוא מציאותי לגמרי.
המציאות היא דבר לא מוכרח, ובטח לא מוחלט, היא רק שיקוף של רצון ה'.
*
לפני שאנחנו מתחילים לעבור דרך קירות, יש דברים הרבה יותר בסיסיים שנדרשים מאיתנו.
צמד המילים 'אין סיכוי' מאפיין בצורה כל כך יפה את היחס שלנו לקשר של ה' עם החיים.
ה' יתברך פשוט לא רלוונטי בשום צורה לכדורגל שאנחנו משחקים בהפסקה, למסיבת הגיוס של חבר או לסתם ארוחת צהריים של יום שלישי.
כל השיעורים בישיבה על זה שה' אמור להיות נוכח בכל רגע בחיים שלנו, ושיש לנו תפקיד להפוך את העולם לדירה בשביל ה' יתברך, נראים לנו מנותקים לחלוטין מהחיים האמיתיים שבהם אין סיכוי לעשות את זה.
ה' והעולם נראים לפעמים פשוט לא קשורים.
*
כל זה נכון כשלעולם יש חוקים קשוחים ובלתי ניתנים לשינוי.
אבל אם אנחנו מתחילים להרכיב את המשקפיים השניים, אלו שמסתכלים על עולם שנברא בכל רגע מחדש, ומבינים שמי שבורא את העולם הזה עושה את זה עם תכלית מסוימת שקשורה לתפקיד שלנו, הכל מקבל תפנית חדה.
פתאום המילים 'אין סיכוי' הופכות להיות מגוחכות. הרי בדיוק בשביל ה'אין סיכוי' הזה ה' בורא עכשיו את העולם, ואם ככה אז לא רק שיש סיכוי אלא שזה מה שצריך גם לקרות בפועל.
יהודי שחי ככה פתאום מצליח ללמוד עוד קצת, מתפלל יותר בכוונה, ובכלל מצליח להכניס את ה' יותר לתוך החיים שלו.
אז ברור שלא נשתנה בבת אחת מקצה לקצה, ואולי גם לא נגיע לאן שהצדיקים הגיעו, אבל הכיוון ברור, ובמקום שלנו אפשר לבצע שינויים 'קטנים' שמחוללים שינוי ענק במציאות.
*
צדיקים גילו לנו שאיך שאדם נראה בשבת בראשית ככה תהיה השנה שלו.
אחרי שאנחנו מבינים כמה האמונה הפשוטה בבריאת העולם היא יסוד בעבודת ה', אנחנו יכולים גם להבין למה שבת בראשית חשובה כל כך – זה הזמן לשים יסודות יציבים ואמיתיים, ולבחון מחדש את הנחות המוצא שלנו.
להרכיב את המשקפיים הנכונים.
