השנה שבת חזון פוגשת את תשעה באב. החזון הוא כפול: "חזון ישעיהו" כמובן, וגם יום הסתלקותו של אחד מגדולי הצדיקים, רבי יעקב יצחק 'החוזה' מלובלין (חוזה־חזון). לחוזה היו מתנגדים חריפים שאמרו שכאשר הוא ימות הם ישתו 'לחיים'. הגיב החוזה ואמר, "כשאמות, אפילו מים הם לא ישתו". ואכן, הוא הסתלק בתשעה באב... אבל השנה כולנו נאמר 'לחיים' בתשעה באב, כנהוג ביום הילולא של צדיקים. לאיחוד המשולש של שבת חזון, תשעה באב, והחוזה מלובלין – יש משמעות עמוקה:
ידועים דברי רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבשבת חזון ה' מראה לכל יהודי בחזון את בית המקדש השלישי. בתשעה באב אנו רואים, בדרך כלל, רק את החורבן. אבל בשבת שלפניו, שהיא השורש של כל ימות השבוע הבא, "ממנה מתברכים כל הימים", רואים את הממד הפנימי של החורבן, את הבניין החדש שיצמח מתוך החורבן.
כאשר נכנסת שבת, האדם אינו צריך להיות מוטרד משום דבר, "כל מלאכתך עשויה". זה נכון לא רק בנוגע לעסקי החולין אלא גם לחסרונות ברוחניות. החורבן הוא חיסרון נורא בעולם, אבל בשבת לא חסר כלום. בששת ימי המעשה אנחנו בתוך העולם הזה, ומה לעשות, עדיין בזמן החורבן. לכן צריך לעשות זכר לחורבן ויש הלכות אבלות החורבן. גם בשבת זוכרים את החורבן ומתפללים לבניין, "שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו", אבל לא מתאבלים אלא מתענגים בטוב העתיד לבוא שרואים אותו כבר עכשיו. השנה, החוויה השבתית הזו מתחברת עם תשעה באב עצמו, ודוחה את התענית. כאילו אומרת השבת: כאשר אני כאן, אין מה להתענות בתשעה באב, הרי הכל כבר טוב.
מי שממחיש את המבט הפנימי הזה הוא דמות הצדיק, כמו החוזה מלובלין. האמונה שלו כל־כך חזקה ומוחשית, שהוא חוזה־רואה בתוך החורבן החיצוני את הבניין הפנימי, רואה את העתיד הטוב שגנוז בתוך ההווה הקשה. "איזהו חכם? הרואה את הנולד" – הצדיק־החכם רואה את הדבר הטוב שנולד בתשעה באב עצמו, לידת המשיח!
כך אמרו צדיקים: אצל נשמות גבוהות כמו רבי שמעון בר יוחאי, בית המקדש לא נחרב. כי הם מביטים מלמעלה על המציאות וכבר רואים את הבית השלישי. צדיק הוא בחינת שבת (כמו שכתוב בזוהר), וכמו שבשבת אין חורבן כך אצל הצדיק אין חורבן.
השבת נאמר 'לחיים' ונתקשר לצדיקים־חוזים, מתוך הכרה ש"עמך כלם צדיקים" אלא שהצדיקים מבטאים בגלוי מה שנמצא בנשמה של כל אחד ואחת מאתנו. מתוך 'בין המצרים' אנו ממריאים לשבת קודש, מעין עולם הבא, ורואים שכל החורבן אינו אלא הכנה לבניין החדש, וכשנקרא את "חזון ישעיהו" נזכור שהמילים הללו פותחות את כל נבואות ישעיהו, ובמיוחד את הישועה והנחמה הגדולה שבאה לבסוף.
התכלית היא להמשיך את התודעה השבתית לתוך ימי החול ולדחות את תשעה באב לגמרי. להביא לימי המעשה את הארת השבת והתודעה של הצדיקים וכך מהרה ייבנה המקדש, "והפכתי אבלם לששון".

מעובד מדברי הרב ע"י יוסי פלאי