הסיבה הפנימית שכל יהודי מרגיש קשר ושייכות לרשב"י, היא מאחר שכל יהודי שייך במהותו לפנימיות התורה, המגלה וחושפת את הפנימיות שבנו. שייכות זו כמובן צריכה להתבטא גם במעשה בפועל, בהקדשת זמן ללמוד פנימיות התורה, אותה גילה רשב"י לעולם.

האם זה אומר שרק מי שלומד זוהר או קבלה מתחבר לתורתו של רשב"י? לא. בעומק הדברים, לא לימוד תורת הקבלה הוא החידוש הגדול של רשב"י. היו עוד תנאים וצדיקים בתקופתו שלמדו את תורת הסוד, ולמרות זאת לא מצאנו בהם את אותו 'רעש' שישנו אצל רשב"י. החידוש של רשב"י – כפי שהרבי מלובביץ מסביר בשיחותיו – הוא בכך שאיחד בין כל חלקי התורה, והסיר בכך את המחיצות שבין הנגלה והפנימיות. רשב"י עצמו עסק גם בנגלה של התורה, וגם בתורת הסוד ופנימיות התורה, וגם הדריך אותנו ללמוד באופן של 'הסרת המחיצות':

לימוד הנגלה שבתורה – הגמרא וההלכה - מצטיין בכך שהוא בא בהבנה והשגה שכלית.

לימוד הפנימיות שבתורה – מצטיין בכך שמורגשות בו הקדושה והאלוקות שבתורה, מעצם זה שמדובר על עניינים ונשגבים הקשורים לידיעת ה'.

החיבור שלהם יחד בא לידי ביטוי בכך שגם לימוד הנגלה הוא מתוך חיות והרגשת הקדושה של פנימיות התורה, וגם לימוד הפנימיות הוא באופן של הבנה והשגה, כמו הנגלה.

בתיקוני הזוהר כתוב שאת הנסתר יש ללמוד באופן של "יתפרנסון מיניה", כלומר שיבינו את הדברים היטב עד שהם ימלאו ויזינו את האדם, כמו אוכל. אך כל עוד לימוד פנימיות התורה הוא באופן של רמזים בלבד או קודים קבליים, ללא הבנה והשגה ממש, לא התבטלה המחיצה בין הנגלה והפנימיות; רק כשהפנימיות באה באופן של השגה כמו לימוד סוגיה בגמרא, נעשה חיבור שלם של הנגלה והפנימיות. זהו בעצם החידוש המיוחד של גילוי תורת החסידות, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת – שהשלימה את דרכו של רשב"י, שנעשה גילוי שלם, בהבנה והשגה, של הרעיונות העמוקים ביותר בפנימיות התורה.

הנשמה שבנו חשה את אותה שלימות שבתורה, ולכן מרגישה שייכות מיוחדת לרשב"י, אך עלינו להוריד זאת גם למעשה: ל"ג בעומר זה הזמן לקבל החלטות טובות לתוספת בלימוד פנימיות התורה, באופן של הבנה והשגה, ו"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק", אשר בזכות פנימיות התורה ניגאל בגאולה האמיתית והשלימה, תכף ומיד ממש.