"כל אחד ואחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב". ומאידך אמרו חז"ל במסכת שבת: אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים. ירידת הדורות היא כל כך גדולה, שהראשונים כמלאכים ואנו כסתם חמורים. ואם כן קמה וניצבת השאלה, האם "אנו כחמורים" יכולים מעשינו להיות כמעשי אבותינו?
אולם, ידוע מאמרו של הרה"ק רבי זושא מאניפולי זצ"ל, ש"אם ירצו מהשמים לתת לי להיות אברהם אבינו, לא אקבל את ההצעה. כי מה משנה מי הוא אברהם אבינו, אני או אברהם. העיקר משנה בשמים שאברהם יהיה אברהם, וזושא יהיה זושא".
תפקיד האדם בעולם הזה הוא למצות את עצמו בכל כוחות הנפש שהקדוש ברוך הוא נתן לו. חייב אדם לעמול בכל כוחותיו, כמו שאברהם ויצחק ויעקב עמלו בכל כוחותיהם. אמת, "ראשונים כמלאכים", ואנו בגלל ירידת הדורות כחמורים; אבל את מה שיש לנו, את מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, חובתנו לנצל בלא להשאיר פירור לא מעובד. חובתנו להגיע למקסימום של 'זושא' שיש בנו.
חנוך לנער על פי דרכו, לא על פי דרכו של אברהם, לא על פי דרכו של יצחק, ואף לא על פי דרכו של יעקב. רק על פי דרכו של הנער, רק על פי כוחות הנשמה שנתן הקדוש ברוך הוא בנער, בכוחות אלו יכול כל אחד להיות 'זושא'.
על הפסוק "להודיע לבני האדם גבורותיו", אמר בעל ה'יסוד העבודה' מסלונים זצ"ל: כל אדם הוא 'גיבור רוח', הוא רק אינו יודע על כך, יצרו הרע מסתיר זאת ממנו. ותפקידנו "להודיע לבני האדם", לגלות את אוזנו של כל אחד: דע לך כי גיבור אתה, אם תהיה מה שאתה באמת, אם תמצה את כוחות הנפש שלך.
שמעתי מאחד מסופרי דורנו שפעם היה אצל מו"ר בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זצ"ל, ואמר לו הנתיבות שלום בחיוך: "אתה הרי תכתוב ספר עלי אחרי פטירתי, לאחר מאה ועשרים, ותתאר את תולדות חיי בפרוטרוט. אני מבקש ממך: אנא, אל תכתוב עלי 'כבר בנעוריו היה והיה והיה וכו''; זה לא היה כך, עבדתי קשה מאוד מאוד כדי להגיע למה שהגעתי. ואם תכתוב את האמת, יהיה זה מעין הדרכה וחינוך לדורות הבאים".