"כי המוח שליט על הלב", כותב בעל התניא, "שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבלבו". למדנו מדבריו ששליטת המוח על הלב היא דווקא על תאוות הלב המושכות את האדם למעשים שליליים ואסורים, ולא על הרגש במובן המקובל כיום. העצה המעשית היא שבכוח ההתבוננות ובכוח הרצון כל אדם יכול להכניע את תאוות הלב על ידי המוח.
כל הצדיקים מתנבאים בסגנון אחד. כך מצאנו גם אצל רבי נחמן מברסלב שכתב (ליקוטי מוהר"ן ל"ג, ז') שלכל אדם יש במוחו נקודת דעת של אמונה, ועל ידי שהאדם מקשר את לבו לדעתו הוא יכול למשול במידות שבלבו ולהכניע את היצרים והתאוות. במקום אחר (שיחות הר"ן נ"א) הוא אומר שיש לאדם "חכמה בכוח", ועל ידי שהוא מוציא אותה אל הפועל הוא מסוגל לעמוד נגד כל התאוות "ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות".
למדנו יסוד שאינו ידוע כל כך, שעיקר העבודה היעילה נגד טלטלת הנפש בדחפים בלתי רצויים היא לגלות את השכל שבמוח ולהשליט אותו על הצד השלילי שברגשות הלב.
אי אפשר להגזים בחשיבות הרגשות שבלב לעבודת השם. "בבית אלוקים נהלך ברגש", הרגשות הם חיות הנפש ותנועתה ביחס לעצמנו, ביחס לזולתנו ובעבודתנו את הבורא. רק רגשות טהורים ונקיים מתאוות ומסיבוכים יכולים לתת את התועלת המרובה הזו. המוח שולט על הלב ומזכך את הרגשות, וכך מאפשר לנו להיות קרובים אל הבורא, רגישים ונרגשים, אבל מזוככים ומושכלים. יהי רצון שנזכה.