לא רק שבתי הכנסת סגורים, רבים מאיתנו יושבים בדד... אני כותב את הדברים מתוך שהותי בבידוד, אשר עם כל הקושי שבו, עורר אותי לראות את הטוב שיש בו, ולחשוב כיצד אני מצליח לנצל ימים אלו לעליה ולא לירידה ח"ו.

אין ספק שהמצב מאתגר, ועולם עבודת ה' שלנו בנוי על שגרה של פעילות דתית שכעת שובשה – תפילות במניין, שיעורים קבועים ועוד.

אז בואו ניזכר בכך שזה לא אמור להיות כך. שהתלות שפיתחנו במסגרת הדתית היא קצת פיקציה, נוחה, אבל לא אמיתית. עבודת ה' האמיתית שלי אמורה להיות ביני לבין בוראי, ביני לבין עצמי.

אולי הדבר המרכזי ביותר שכעת התפנינו לו, הוא קצת התבוננות.

מהי התבוננות?

יש הבדל בין ראייה להתבוננות. המשורר בתהלים (פרק קז) מסיים את מזמור "הודו לה' כי טוב" באמירה: "מי חכם וישמור אלה, ויתבוננו חסדי ה'".

מי יתבונן? האבן עזרא מפרש: "ויתבוננו – הנבונים, חסדי ה'...". כלומר, אלו שהם נבונים יראו את חסדי ה', שלא כמו השאר. אבל הרד"ק מפרש אחרת: "כי אף על פי שרואה אדם בעולם הזה שלווה לרשעים ורעה לצדיקים, אם יתבונן האדם במעשי העולם יראה ברוב כי הא־ל א־ל אמונה ואין עָוֶל".

כלומר, יש דברים שמבינים רק אם מתבוננים. לא רואים, מתבוננים. התבוננות היא ראייה עם הבנה. ראייה חודרת, הסתכלות מעמיקה על המצב.

אנחנו גם נקראים על ידי איוב (פרק לז) לעשות זאת – "עמוד והתבונן נפלאות א-ל". עמוד, לא תוך כדי תנועה. לראות, אפשר גם תוך כדי תנועה; להתבונן – צריך לעצור, לעמוד, לתת מבט עמוק יותר.

עבודת ההתבוננות, עבודה גדולה היא. בתורת החסידות והמוסר נתנו לה מקום נרחב מאוד, ודומני שגדול העומדים על סודה הינו הגאון הקדוש מפיאסצנא הי"ד זצ"ל, אשר נתן לה מקום נרחב בספריו המפורסמים. את הימים האלו אני מנסה לנצל להתבוננות. על עצמי, על משפחתי, על העולם, על כל מה שרץ לי מול העיניים ביום יום, ואני אפילו לא מספיק לנשום רגע כדי להתבונן עליו. כשאני עם עצמי, לא נותר לי אלא להשתמש בעיני רוחי כדי להבין מה קורה סביבי, מה המשמעות ומה הפשר, ולאן אני הולך. בואו ננצל את הימים ההזויים בהם אנחנו נמצאים, נתבונן, נעמיק, ונתרומם.

המשך רפואה שלימה לכל בית ישראל ולכל העולם כולו!