שלום חברים! אני רוצה לספר לכם שבכל שנה, בערב שבת קודש פרשת ויחי, אבי מורי שיחיה מזכיר לי וורט קבוע לשבת זאת. כשאני מתקשר אליו לומר שבת שלום, אני כבר יודע מה יהיה הוורט. אתם ודאי מכירים את הברכה שאנחנו מברכים את הילדים "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". מדהים לראות איך המציאות של עם ישראל נוצרה ממש בידיים של יעקב אבינו. יעקב אבינו אומר "בך יברך ישראל" וכבר אז נתן לנו יעוד – אבא יהודי יברך את בניו, עם הפתיחה "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". בשבת הקרובה יש הזדמנות לשים לב לעובדה המיוחדת הזאת שכבר יותר משלושת אלפים שנה הברכה הזאת פעילה. אז הוורט מתחיל בשאלה: במה מיוחדים דווקא אפרים ומנשה? למה הברכה לדורי דורות תלויה בהם?

חסידים נוסח מצרים

אבא מסביר, שכשיעקב אבינו הגיע למצרים, אז יחד עם כל השמחה וההתרגשות לפגוש את יוסף, עלה בו גם חשש – 'איך ייראו הנכדים שגדלו במצרים?' ייתכן אפילו שבשעות הראשונות שלו במצרים, הוא ראה אותם לבושים מן הסתם כמו נסיכי מצרים – בגדים עם תמונות של פרעונים או כוכבי-על אחרים… מן הסתם, עם כל השמחה היה ליעקב אבינו גם כאב לראות אותם כך.

אבל אחר כך, כשהוא גילה שבאמת הם מלאים בתורה וחסידות, ואפילו זכו והיו באים כל יום ללמוד אתו, ויעקב נוכח לדעת שהם קיבלו חינוך יהודי כשר ברוח 'ישראל-סבא' (כאן הביטוי הזה ממש כפשוטו: סבא-ישראל, יעקב אבינו) הוא נהנה במיוחד. האיחול שבברכת יעקב הוא בכיוון הזה. אם ילד יהודי גדל בתוך החממה, בתוך השטייטל, וזוכה להמשיך את מסורת אבותיו, אמנם גם לזה נדרשת סייעתא דשמיא גדולה, אבל זה פחות חידוש. יעקב אבינו נותן לנו ברכה, שגם אם בן אדם יתגלגל לסביבה זרה לגמרי, ולא תהיה לו שם שום תמיכה יהודית או קהילתית, יזכה להיות "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".

הברכה היא שתהיה לילד הברכה של מנשה ואפרים, שיידעו לשמור על הייחודיות והזהות שלהם. גם בן אדם שיתגלגל לאיזו אוניברסיטה רחוקה, או לסביבת עבודה שהיא לא בדיוק כפי שהוא היה רוצה, יכול להתחזק מאפרים ומנשה. יש לך היכולת לעמוד על שלך, ולהיות בפנימיותך נאמן לדרכך מבלי להתפעל מהסביבה, אפילו עד כדי כך שהסביבה תוקיר ותעריך אותך. להיות 'כאפרים וכמנשה', פירושו שיהודי בכל מקום צריך בפנימיותו לזכור שהקדוש ברוך הוא אתו ושהוא יכול להתגבר על השפעת הסביבה.

לא יהיה לך

בהקשר של השפעת הסביבה הייתה לי פעם שיחה מעניינת עם דוד בן יוסף ז"ל. הוא אמר לי אז, שאם לפעמים הוא מצפה לקבל חיזוק או אנרגיה מתשומת לב של אנשים אחרים, וזה לא כל כך הולך, הוא  מזכיר לעצמו את הציווי – שהוא מהראשונים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו – "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". מעבר לפשט, הפסוק הזה אומר שלנסות לקבל חיות ממישהו אחר, ולמעשה בכך לתלות את הקיום שלי באותו אדם, זאת ממש תנועה בנפש שעושה ממנו עבודה זרה.

דוד בן יוסף הוסיף שהוא חשב על עוד משמעות, והיא שהקדוש ברוך הוא בעצם מבטיח לנו, שלא יעזור לנו – גם אם ננסה לקבל חיות או שייכות מאחרים, בסוף זה בכלל 'לא יהיה'! שוב, מעבר לפירוש הפשוט של איסור עבודה זרה, הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו, שאם ננסה ללכת ולקבל חיות ממקור אחר, אז 'לא יהיה לך' – כקביעת עובדה! תדע את זה, ואל תשלה את עצמך.

מאוד מאוד

אם נחזור ליעקב אבינו, ולאפרים ומנשה שלא עשו 'אלוהים אחרים על פני', אפילו במצרים, חשוב להתבונן בזה שלמרות הוורטים הנפלאים, רואים שיעקב אבינו עדיין זוכר כל הזמן את ארץ ישראל. גם זה עניין שדורש סייעתא דשמיא מיוחדת – לטעום את האור והטוב של ארץ ישראל. אמנם כולנו יודעים לצטט הרבה מהמקורות על מעלת הארץ, אבל אנחנו לא כל כך חיים את זה. לפעמים אולי אפילו עולות תמיהות, למה הארץ כל כך חשובה?

בהשגחה פרטית, לפני כמה שנים, לילה אחד לפני שיצאתי לדרכי חזרה הביתה מירושלים, נכנסתי לבית המדרש של חסידי לעלוב, ברחוב צפניה 23. ידעתי שיש שם סעודת הילולא לכבוד רבי משה מלעלוב – הרבי הראשון מלעלוב שעלה לארץ ישראל. מייסד השושלת היה אביו רבי דוד'ל מלעלוב, ובנו רבי משה עלה לארץ בשנת תרי"א. מאז, חסידות לעלוב שוכנת בארץ ישראל.

הייתי באותה סעודה זמן לא ארוך, אבל הרבי הספיק לשאול אותי אם אני מבין אידיש, וכשעניתי שלא כל כך, אלא רק קצת, כמה מילים וביטויים, אז זכיתי שלכבודי הוא עבר לדבר בעברית. לא היו הרבה אנשים, והאווירה הייתה מאוד נעימה ושמחה. אז הרבי אמר וורט נפלא בשם אותו רבי משה, שיום ההילולא שלו בי"ג טבת. הוא אמר, שבשביל לזכות לפסוק "טובה הארץ מאוד מאוד", צריך לקיים "מאוד מאוד" אחר שמופיע בספרי הקודש. הוא התכוון לדברי התנא בפרקי אבות, שאומר: "מאוד מאוד הוי שפל רוח". זאת אומרת, שמי שעובד על קיום "מאוד מאוד הוי שפל רוח", יזכה לחוש ב"טובה הארץ מאוד מאוד". כך גם מפורש בתהילים "וענווים ירשו ארץ" – מי שזוכה להיות ענו, זוכה לטעום מארץ ישראל.

גם יעקב אבינו, עם כל זה שהוא במצרים ומברך את נכדיו על הצלחתם שם, הוא זוכר לאן אנחנו שייכים. אנחנו שייכים גם לקדוש ברוך הוא ויחד עם זה גם לארצנו. בצוואה שלו, שגם לאחר פטירתו הוא רוצה לחזור לארץ ישראל, מקופל עוד פעם המסר – לא לשכוח לאן אנחנו שייכים.