חברים יקרים, היום אני רוצה להתוועד איתכם על דמותו המופלאה של רבי ישראל מרוז'ין, שיום ההילולא שלו חל בג' חשוון. אבל לפני שנדבר על דמותו, ראוי לנו להיזכר בשבת בראשית ובאפשרות המיוחדת שהיא נותנת לנו – להתחיל מבראשית. זה דבר כל כך יפה שיש לנו בלוח השנה היהודי. אחרי שנגמרו החגים, אדם יכול לומר לעצמו: רציתי שתהיה לי התעוררות בראש השנה, ביום כיפור, בעשרת ימי תשובה, בסוכות, בהושענא רבה או בשמחת תורה – והנה הם כבר חלפו. ואז מגיעה שבת בראשית ואומרת לנו: אפשר להתחיל מחדש, ואפילו למחרת שבת בראשית יש לנו ראש חודש. כמה טוב ה' שנותן לנו בלי סוף הזדמנויות להתחדש!
בכל אופן, נדבר על הסבא קדישא מרוז'ין. ובכן, בחצרות רוז'ין כל כך החשיבו את יום ההילולא שלו, עד שהיו אומרים על היום הזה "עיצומו של יום מכפר", כמו שאומרים חז"ל ביחס ליום כיפור. כלומר, עצם היום שבו נזכרים בדמותו המופלאה של הצדיק יש בו כוח.
את הסיפורים שליקטתי לכם הפעם אני מביא מתוך ספר שנקרא 'שיח יצחק', מתורת שושלת הוסיאטין – אחד מענפי בית רוז'ין. אמנם לא תמיד צריך לאזכר במפורש את המקורות לדברים, כי זו שיחה חופשית של התוועדות, אבל כאן יש מקום להזכיר את השושלת המופלאה הזאת. היה רבי ישראל מהוסיאטין, אחריו מילא את מקומו חתנו הידוע בכינויו בעל ה'אהלי יעקב', שנדפס ממנו ספר חסידות נפלא, ואחריו מילא את מקומו בנו רבי יצחק מהוסיאטין. כולם התגוררו ופעלו בתל אביב, ובית המדרש שלהם היה ברחוב נחמן ביאליק.
במשך הרבה שנים היה קשה להשיג את 'שיח יצחק', אבל בשנים האחרונות הוא הודפס מחדש. כדאי לגשת אליו בלי ציפיות גדולות מדי, אלא פשוט מתוך רצון לקרוא וללמוד דברי חסידות של השושלת המופלאה הזאת שנאמרו בשבתות קודש ובחגים בליבה של תל אביב.
עיניים בתוך הסידור
הסיפור הראשון על רבי ישראל מרוז'ין שמובא ב'שיח יצחק' הוא על יהודי שעבר עבירות חמורות ובא לפני רבי מרדכי מצ'רנוביל, כדי שייתן לו דרך תשובה על עוונותיו. רבי מרדכי אמר לו: "אני כבר זקן מכדי למצוא לך תיקון וסדר תשובה. סע אל רבי ישראל מרוז'ין והוא יוכל להושיעך". כאן הקורא כבר מלא בסקרנות: מהי דרך התשובה? איזה נתיב יסלול עבורו רבי ישראל מרוז'ין?
ובכן, אותו יהודי הגיע לרוז'ין, נכנס אל הסבא קדישא וסיפר לו את מטרת בואו. נתן בו רבי ישראל את עיניו, כלומר התבונן במי שעומד מולו, כאילו הוא מתבונן אל תוך נבכי נשמתו, ואחר כך ציווה עליו שני דברים: שיאמר את כל התפילות והברכות מתוך סידור דווקא, ושבכל יום יבוא לפניו וישתדל לראות את צורתו הקדושה. כך ציווה עליו להתנהג תקופה מסוימת. ומספרים שאותו יהודי, על ידי ההנהגות האלה שקיבל על עצמו, לא רק ששב בתשובה אלא הפך להיות בעל מדרגה.
חשבתי על כך: לכל אחד מאיתנו יש מה לתקן, ולכל אחד מאיתנו יש גם רצון לתקן. והנה, רבי ישראל מרוז'ין אומר לנו: תגידו את התפילות והברכות מתוך סידור. תחשבו איזה תשומת לב, איזו נוכחות, איזה מיקוד יש בזה. כשאנחנו עוצרים ופותחים את הסידור, אפילו בברכות שנראות לנו פשוטות ושגרתיות, אנחנו נותנים למילים מקום אחר. כמובן, מי שרוצה יכול לקחת את זה על עצמו אפילו לזמן מוגבל.
אבל מה נעשה עם הציווי השני – להשתדל לראות את הצדיק בכל יום? באמת מספרים שכל מי שהיה רואה את רבי ישראל מרוז'ין כבר היה מרגיש התקשרות אליו ורצון להשתנות לטובה. היו אומרים עליו, על דרך הפסוק "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", שכל מי שהביט בו והתקשר אליו היה זוכה לרפואת הנפש. כך גם אמר רבי רפאל מבראשיד, שאחרי פטירת רבו רבי פנחס מקוריץ היה נוסע לרבי ישראל מרוז'ין. פעם שאלו אותו: "היה לך רבי כל כך גדול, מה אתה נוסע אליו?" והוא אמר: "זו נשמה מעולם האצילות, שעצם ההסתכלות בה כבר מזככת את הנפש".
לענייננו, מה יעשה מי שרוצה לאמץ את ההדרכה לראות את הצדיק בכל יום? כאן אני נעזר בדבריו של רבי נחמן, שאמר שכל צדיק אפשר לראות את פניו הפנימיות בתוך ספריו. בליקוטי מוהר"ן הוא אומר שצריך לצייר בשעת הלימוד כאילו החכם עומד לפניו, משום שבספר של החכם נרשמת ומצטיירת דמותו הפנימית – שכלו ונשמתו. כל אחד מאיתנו יכול לאמץ את זה: לבחור את הצדיק שהוא מקושר אליו, לעיין בספר שלו יום-יום, ולא רק לקרוא את הדברים אלא ממש לדמיין כאילו בעל השמועה עומד מול עינינו, כאשר דרך הקריאה בספרו אנחנו רואים את פנימיותו.
אפשר להשתנות
סיפור נוסף על רבי ישראל מרוז'ין הוא שהיה מרבה לספר ממעשיהם ומשבחיהם של הצדיקים. פעם אחת הוא האריך בסיפורי מעשיות ובשבחי הצדיקים קודם התפילה, וכבר התאחרה השעה. בהתייחס לכך הוא אמר לסובביו: "אמנם נתאחרה השעה, אבל בכל זאת עסקנו בהַלְלוּ עַבְדֵי ה'". יש כאן רעיון שכדאי לשים לב אליו. כתוב: "הַלְלוּ עַבְדֵי ה', הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'". יש להלל את עבדי ה' ויש להלל את שם ה'. כשאנחנו מהללים ומשבחים את הצדיקים, יש בזה גם הילול ושבח לריבונו של עולם. זה מרומם אותנו ומביא אותנו למקומות נשגבים.
זו הזדמנות לאמץ לעצמנו סדר של סיפורי צדיקים, ובמיוחד צדיקים ודמויות שאנחנו אוהבים ומתחברים לדמותם.
נחתום בסיפור שקשור בשבת קודש: מסופר שבהזדמנות מסוימת הגיע רבי אייזיק מהומיל, החסיד החב"די הידוע, לרבי ישראל מרוז'ין בערב שבת. וכך הוא סיפר: "אחר כך קם הרב הקדוש מרוז'ין מכיסאו, פשט בגדי חול ולבש בגדי שבת, והיה זה בבחינת פושט צורה ולובש צורה". רבי אייזיק אמר שלא יכול היה להשיג איך יכולה צורת אנוש להשתנות כל כך ברגע אחד.
אפשר לשמוע את הסיפור הזה עם סימן שאלה: איך יכולה צורת אנוש להשתנות כל כך ברגע אחד? אבל אפשר גם לומר את זה בניחותא: צורת אנוש יכולה להשתנות ברגע אחד. פושט צורה ולובש צורה. וגם אם אנחנו רחוקים מאוד מהמדרגות שמתוארות בסיפור, כשאנחנו מחליפים לבגדי שבת אפשר לומר: "הריני מחליף את בגדי השבת על דעת הכוונות והדבקות שהיו לרבי ישראל מרוז'ין", וכל השאר יהיה עבורנו בבחינת מתנת שמיים.
חברים יקרים, לחיים! בברכת להתחיל מבראשית – שנזכה להתחדש, להתרומם, להמתיק ולחמם את ימי החורף בזכות בעל ההילולא, קדוש ישראל, רבי ישראל מרוז'ין. לחיים!
