"נולדתי בשנות השמונים בעיר שדרות לאבא ואמא שהיו מורים בבית הספר. החיים היו פשוטים, ויחסית לשנים המאוחרות יותר – גם שקטים. בכיתה ז' יצאתי מבית הספר העירוני והלכתי ללמוד בישיבה תיכונית. באופן אישי, אני זוכר את המעבר ממסגרת בית הספר לישיבה שבה אתה לומד גמרא ופוסקים מבוקר עד ערב, כחוויה שלא עשתה לי טוב, ולכן בכיתה י' עברתי לבית הספר התיכוני 'קבוצת יבנה', שם הרגשתי שמצאתי את מקומי ופרחתי בלימודים.
"בשנות התיכון המאוחרות כבר הרגשתי איך אני מוצא את המקום שלי בעולמות ההוראה וההדרכה. את כיתה י"ב סיימתי בגיל 17, ובמשך תקופה עד הצבא הייתי מתרגל בכיתות. לאחר שהשתחררתי מהצבא ראיתי את הייעוד המקצועי שלי בעולם ההוראה והלכתי ללמוד תואר ראשון בחינוך".
כאשר אופיר מדבר על חינוך בני נוער העיניים שלו נוצצות: "אני יודע לומר על עצמי שאני טוב בללמד. בתחילת הדרך אמר לי מחנך ותיק, שמורה טוב צריך לדעת להעביר מסר אחיד שיובן לכלל התלמידים בכיתה. 'וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל' – מה הייתה גדולת המשלים של שלמה המלך? שהוא היה יודע להעביר מסר אחד ברמות שונות של הפשטה. המטרה של המורה היא לא רק להעביר את החומר אלא להבין את ליבם של התלמידים, מה קשה להם ומה חסר להם, ולהצליח להנגיש להם את הדברים מתוך הטמעה של אהבת הלימוד".
"אני זוכר", הוא מספר, "שכאשר לימדתי מחשבת ישראל בבתי הספר הדתיים, הרגשתי איך השיח בכיתה הופך להיות עמוק. הרי התלמידים מכירים את סיפורי התורה, אבל כשפתאום אתה מביא בפניהם את דברי המהר"ל או את תורת הרמח"ל, הם נחשפים לעומקים שלא הכירו. כשבכיתה מתפתח דיון על האופי של תורת החסידות לעומת המוסר, אתה מרגיש איך אתה פותח צוהר חדש בעולם של התלמידים".
במהלך השנים לימד אופיר בעיקר בבתי ספר דתיים, אבל בשנים האחרונות למקצוע עבר ללמד תנ"ך בבית ספר ממלכתי. "כשנכנסתי לכיתה ביום הראשון, נזכרתי בבדיחה העצובה על המורה ששאל את התלמידים: 'מי שבר את הלוחות?' וכולם ענו: 'המורה, מבטיח, זה לא אני…'. אתה פתאום פוגש בתלמידים שלא מכירים את אברהם אבינו או את משה רבינו. כל שרשרת הדורות והמסורת של עם ישראל, לצערנו הרב, זרה ומנוכרת להם". לדבריו, "לימוד תנ"ך בבית ספר כללי זו שליחות אדירה, זו תחושה אחרת לגמרי".
"כשאני מלמד תנ"ך", אומר אופיר, "אני לא עושה זאת כדי שהתלמידים שלי יעברו את מבחן הבגרות – אם כי כמובן הם משקיעים בלימודים וגם נבחנים בהצלחה – המטרה מבחינתי היא להחיות בפניהם את סיפורי התנ"ך ולחבר אותם לזהות שלנו כעם".
מלחמה
כתושב שדרות מבטן ומלידה, עבר אופיר – ובהמשך גם משפחתו – סבבים רבים של מלחמות ואירועי טרור. שדרות היא העיר הישראלית הקרובה ביותר לרצועת עזה, ובמשך למעלה מ־20 שנה היא ספגה מטחי טילים.
איפה המלחמה תפסה אותך?
"בליל שמחת תורה תשפ"ד", פותח אופיר ומספר על אירועי פרוץ המלחמה, "חגגנו את ההקפות בבית חב"ד עד שעה מאוחרת בלילה. מוקדם בבוקר התעוררנו לקול האזעקות והמטחים, וברגעים הראשונים חשבנו – כמו בשנים האחרונות – שמדובר בעוד מטח קטן מעזה, ובזה תם הסיפור. אבל הדקות עברו והמטחים לא פסקו. בסביבות השעה 7 בבוקר שמעתי צרור יריות שנורה מרכב חולף, ואתה שומע את 'אפקט דופלר' מתרחש ממש מתחת לבית שלך… הבנתי מיד שיש חדירת מחבלים לעיר, ושלא מדובר בעוד 'סבב' כמו שהתרגלנו. בשל פיקוח נפש פתחתי את הסלולרי וראיתי שכל הארץ תחת מלחמה, אבל דווקא בתקשורת של הציבור בשדרות לא היה ממש ברור מה קורה. עדכנתי ששמעתי צרורות ירי, ושיש להסתתר ולהינעל במקום בטוח. בדיעבד, בשבוע שלאחר מכן קיבלתי עשרות תגובות מעוקבים שכתבו לי שרק בזכותי נודע להם שלא מדובר רק בטילים אלא בנוכחות מחבלים ברחובות, ובזכות המסר הזה הם התחבאו במקום בטוח.
"באותה שבת היינו כ־15 אנשים בבית, אצל ההורים שלי. אני, אחיי ואחיותיי ועוד ילדים קטנים. הבית היה ממש סיר לחץ. היינו נעולים במשך שעות ארוכות בממ"ד, כשמחבלים מסתובבים ברחוב. במהלך היום הבנתי שפנינו למערכה ארוכה, ואמרתי למשפחה שבצאת השבת אני יוצא מהעיר עם הילדים. תכננו תוואי נסיעה כמה שיותר בטוח ויצאנו לדרך. המראות היו קשים, והעיר הייתה נראית כמו לאחר מתקפה קשה. רק כשהגענו לצומת ברור חיל ופגשנו בכוחות הצבא, הרגשנו שיצאנו מאזור הסכנה".
משפט פיתגורס בכניסה לעזה?
"יום לאחר פרוץ המלחמה כבר יצרתי קשר עם התלמידים שלי, שוחחתי עם כל אחד מהם כדי להעניק לו תחושת ביטחון וגם כדי להיוודע אם מישהו מהם זקוק לעזרה. כבר באותו שבוע התחלתי להתנדב בעוטף, כשבכל יום הייתי נוסע מהמרכז ומביא אוכל וציוד לחיילים בישובים. הרגשתי שזו החובה והזכות שלי לתרום למערכה.
"באותם ימים שהינו במרכז אצל קרובי משפחה, ועוד לא היה ברור לאן פנינו מועדות. מספר שבועות מאוחר יותר החליטה הממשלה להקים את עיר המפונים באילת, וקיבלתי הצעה להצטרף לצוות החינוכי שילמד את ילדי המפונים בבית הספר. לקחתי את משפחתי וירדנו דרומה. בימים הראשונים למדנו בכיתה מאולתרת – על ספסל בטיילת של אילת – ולאחר מכן התחילו להקים כיתות מסודרות ככל הניתן.
"באחד הימים נכנסתי לכיתה לשיעור תנ"ך. בכיתה ישבו כ־40 תלמידים, חלקם תלמידיי משדרות, וחלקם נערים ממקומות אחרים שפונו. פתאום, רגע לפני שאני פותח בשיעור, אחד התלמידים הצביע ושאל אותי שאלה מפתיעה: 'המורה, בשביל מה בכלל צריך ללמוד תנ"ך?…' אמרתי לו: 'אני מבין שאתה לא שואל על לימודים בכלל, כמו מתמטיקה והנדסה, אלא דווקא על התנ"ך?' והתלמיד השיב לי: 'כן, מתמטיקה זה חשוב, זה נותן כלים לחיים. אבל מה התנ"ך נותן לי?'
"אני זוכר שבאותו רגע הרגשתי איך הקב"ה מכניס לי את התשובה לפה: 'תסתכל על הסרטונים של החיילים שנכנסים כעת לעזה להילחם במסירות נפש. מה הם צועקים לפני הכניסה הקרקעית? את משפט פיתגורס?! הם צועקים 'שמע ישראל'! מתמטיקה ואנגלית לעולם לא יעניקו לך את המשמעות לחיים ולא יסבירו לך למה אתה כאן ועל מה אתה נלחם!'. הרגשתי איך כל התלמידים בכיתה, שכולם עברו חוויה כזו או אחרת במלחמה, קיבלו את התשובה והתחברו אליה".
מצאתי ויגעתי – לא תאמין?
ואיך הגעת לרמב"ם היומי?
"לפני כמה שנים הרגשתי שאני זקוק להתרעננות. התחלתי בהליך של הסבת מקצוע, ונרשמתי ללימודי משפטים במכללה האקדמית ספיר הסמוכה לשדרות. באותו זמן הכרתי את הרב יאיר רוזנטל, השליח של חב"ד בקמפוס, והוא סיפר לי על מבצע מיוחד שהתקיים באותם ימים על ידי ארגון הרמב"ם היומי, לקראת תחילת המחזור החדש דאז, במסגרתו ניתן לרכוש את כל הסט של הי"ד החזקה, עם ביאור מיוחד של הרב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ), במחיר מוזל, והציע לו לרכוש אותו ולהיכנס ללימוד בקביעות.
"באותה תקופה לא הכרתי את לימוד הרמב"ם היומי, אבל הדמות הגדולה של הרמב"ם, התבונה העמוקה שבכתבים שלו והסיפורים המיוחדים ששמעתי אודותיו גרמו לי לרצות להכיר את התורה שלו מבפנים בצורה רצינית ומסודרת. ובכלל, מציעים לך סט מהודר במחיר מוזל – לא תיקח?
"התחלתי ללמוד בכל יום פרק אחד. עובר יום, שבוע וחודש – ואני מצליח להתמיד. בעבר הייתי לומד גמרא או משניות, אבל ההתמדה הזו של לימוד פרק אחד ביום יש בה עוצמה אחרת. אתה יודע שאם אתה ממשיך להתמיד ומסיים את כל המסלול, מחכה לך בסוף הדובדבן – אתה מקיף את כל התורה כולה. הרי, כמו שהדגיש הרבי מלובביץ' שייסד את מסלול הלימוד היומי, הרמב"ם הוא הפוסק היחיד שמקיף את כל ענפי התורה, ורק באמצעות החיבור שלו יכול כל יהודי ללמוד את כל הלכות התורה.
"מחזור הלימוד הזה – פרק אחד ביום – נמשך למעלה מ־3 שנים שהיו אינטנסיביות ברמה האישית והלאומית. המלחמה שפרצה ושינתה את חיינו, הפינוי משדרות, המעבר לאילת ובחזרה, לימודי המשפטים התובעניים, ההתמחות בפרקליטות וכו' – ועם כל אלה אני עדיין ממשיך, פרק ביום, בלי לוותר. לפני כחצי שנה נפטרה אימי ז"ל, לאחר אשפוז ארוך של מספר חודשים. במהלך ימי השבעה לא יכולתי כמובן ללמוד, ובשבת שלאחר הקימה מהשבעה ישבתי והשלמתי את הפרקים החסרים.
"תמיד אפשר למצוא סיבות למה אין זמן ללמוד או שלא כדאי להתחיל עכשיו", מחייך אופיר, "אבל באמת, כל אחד יכול. וגם אם פספסתי יום, אני אשלים למחרת או בשבת קודש, אז יש יותר זמן פנוי. אבל העיקר – תמיד להישאר על הגל ולהיות חלק מקהל ענק של לומדים שבכל יום מתעמקים באותו פרק. כך, גם ברגעים קשים, כשיש לנו שאלות או נפילות, התורה נמצאת איתנו והיא העוגן שלנו".
את הרצון תביאו מהבית
לימוד הרמב"ם היומי שייך באמת לכל אחד, גם לאנשים עובדים?
"האם אנשי עמל עסוקים יותר מרבי אלעזר בן חרסום?" משתמש אופיר בדברי הגמרא. "הרי הגמרא אומרת שבית דין של מעלה שואלים את העשיר: 'מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר? אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה…'. בקיצור, כל יהודי חייב ללמוד תורה כל יום, וזה יכול להיות כל דבר, משנה או גמרא וכדומה, אבל אני אישית ממליץ על לימוד הרמב"ם היומי. זה מסע מדהים שהעשיר אותי ברמת הרוח, וברמת הידיעות והמושגים שלי. כשאתה נוגע בכל צדדי התורה, בצורה מעמיקה, זו חוויה מיוחדת במינה.
"הזכרתי קודם את הרב עדין אבן ישראל, והאמת היא שהוא נתן לי אישית 'בוסט' רציני בנושא של לימוד הרמב"ם היומי. זכיתי להיות בהתוועדות שלו בבנייני האומה לפני מספר שנים, וזו הייתה חוויה עמוקה שעד היום אני זוכר לטובה. הוא סיפר שהייתה לו תקופה מסוימת בה הוא היה עסוק בכמה פרויקטים גדולים במקביל, והוא הרגיש שהוא לא מצליח להתקדם בכולם. כחסיד הוא הלך לשאול בעצת רבו, מתוך מחשבה שהרבי ייעץ לו איזה פרויקט לתעדף ואיזה להוריד מסדר היום. להפתעתו הרבי אמר לו: קח על עצמך פרויקט נוסף… זאת אומרת, כאשר יש לנו זמן מיותר – אנחנו נוטים לבזבז אותו. ודווקא כשאנחנו עמוסים ועסוקים – אנחנו מנצלים את הזמן ויודעים לפנות עוד חלון זמן ללימוד התורה.
"עם כל הצניעות, אני רואה צורך לשתף שאם אני כאדם שעבד תקופה ארוכה מחוץ לעיר ובילה הרבה זמן בנסיעות, בתנאי מלחמה, מתוך מאבק ציבורי מול גורמי ממשל על כך שתושבי שדרות יחזרו הביתה רק אחרי פעילות צבאית משמעותית בעזה, ותוך כדי למד משפטים והתעסק בהתנדבות באגודת הסטודנטים, ובכל זאת מצאתי את הזמן שלי לשבת וללמוד את הרמב"ם היומי – אני בטוח שהרבה מאוד אנשים אחרים, שעסוקים יותר או פחות, יכולים גם הם למצוא את הזמן לכך. קשה לומר שאין ליהודי כמה דקות ללמוד פרק אחד ברמב"ם היומי. אפשר להיכנס מהטלפון הנייד לאתר של הרמב"ם היומי ולמצוא שם החומר מונגש בצורה ברורה, או לחילופין להסתייע בספרוני הלימוד. פתרונות יש בשפע, צריך רק לרצות".
עיניים של נשר
"אני שומע לפעמים אנשים", רואה אופיר לנכון להאיר על תופעה שמטרידה אותו, "גם מתוך הקהל הדתי, שמתייחסים אל הרמב"ם כאיש רוח וחוקר שהתעסק בעיקר בהוויה החברתית של המצוות ופחות בחיבור האלוקי שקיים בהן. באוזניי שמעתי פעם הרצאה מאדם דתי שטען שלדברי הרמב"ם הקרבנות הם עניין חברתי בלבד שנועד לאנשים פשוטים. זה מאוד מפריע לי, כי אנשים יכולים לפתח גישה כזו רק בגלל שהם לא הכירו מספיק את הרמב"ם לרוחב, ולא למדו משנה תורה לפי הסדר. אני זוכר שלפני כשנה למדנו ברמב"ם את הלכות שגגות, ושם הרמב"ם כותב שאדם חייב להתייחס לקרבן בכובד ראש וברצינות, ואם המחשבה שלו לא תהיה מוקדשת לכך – הקרבן פסול.
"אני שואל את אותם אנשים: האם פסיקה כזו מתיישרת עם התפיסה שלכם על הרמב"ם? בעיניי, אי אפשר ללמוד את מורה הנבוכים בלי להכיר בצורה מסודרת את הי"ד החזקה. צריך להתרשם מההסתכלות הכוללת של הרמב"ם על קיום המצוות ולראות לאלו פרטים ודיוקים בהלכות ובענייני השקפה הוא נכנס. איזו יראת שמיים והתייחסות אורתודוקסית יש לו – לא רק תפיסה סוציולגית־חברתית, שגם היא חשובה, אלא מרכז חייו הוא הפן האמוני־האלוקי.
"נוסף על כך, הרמב"ם ללא ספק הוא אנליסט, בעל מוח וחשיבה עמוקה שקשה היום לתפוס אותה בכלל. אפשר רק להתפעל מהעובדה שאת החיבור העצום הזה כתב הרמב"ם לפני 800 שנה, בלי מאגרי מידע תורניים או אפילו גמרא מהדורת ווילנה… סביר להניח שחומר רב של גמרא ומדרשים לא היה כתוב לפניו אלא הכל היה חקוק בזיכרון שלו. מלבד זאת, דרך החשיבה של הרמב"ם גם היא מיוחדת. כמשפטן אני נדרש לפרק סוגיות ביום־יום, ואני רואה איך הרמב"ם כל הזמן עורך אבחנות, החרגות ומייצר כללים וגם חריגים היוצאים מן הכלל. זה מדהים".
האם לימוד הרמב"ם היומי מסייע לך בשמירת המצוות ובהקפדה על ההלכה?
"בוודאי, המשנה אומרת "לא עם הארץ חסיד". תגיד לי, אפשר להיות יהודי ירא שמיים ומקיים מצוות בלי לדעת הלכות? כמה יהודים שומרי תורה ומצוות לא מכירים את הלכות בורר בשבת? האם להוציא פיסטוק מתוך צלחת קשיו זה מותר או אסור? אלו דברים בסיסיים ופשוטים שיהודי צריך לדעת, ואם אתה לא מרענן את הלימוד – איך תדע?"
חכם לא מסתכל שמאלה
חלק ניכר מהעיסוק שלך עובר דרך הרשתות החברתיות. בפעם האחרונה שבדקתי ראיתי שיש לך עשרות אלפי עוקבים. מה אתה אומר שם לעם ישראל?
"ברשתות אני מדבר אל קהל העוקבים שלי בענייני דיומא. אני רואה את עצמי כיהודי מאמין, מהגוש האמוני־לאומי. ואם בעבר היינו רגילים לשמוע דעה אחת בכלי התקשורת, אני חושב שכיום יש הרבה יותר מודעות והבנה למחנה הלאומי בנושאי הליבה של עם ישראל, וגם מתוכנו אנשים מבינים שזו לא בושה לומר את דעתנו בכל נושא.
"אני מאמין בתיקון אמיתי, מתוך גיוון של דעות והכרה בצד האחר. בטקס מצטיין הדיקן במכללת ספיר נשאתי דברים שהבסיס להם היו הפסוקים שאמר הקב"ה לפני הפיכת סדום ועמורה: 'המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?… כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. הרבה אנשים שואלים את עצמם: מה הייעוד שלנו? והנה כאן נמצאת התשובה: הייעוד הראשוני שנתן ה' לבניו של אברהם הוא 'לעשות צדקה ומשפט', זה הדבר שצריך להיות עמוד האש לפני המחנה – המשפט והצדק. גם כמשפטן וגם כמשפיען רשת אני תמיד מובל ברעיון של חברה צודקת, מתוקנת יותר, עם מערכת חוקים שוויונית ללא איפה ואיפה, ושנביא כולם יחד לתיקון עולם".
מה תאחל לקוראים ולמצטרפי המחזור החדש של לימוד הרמב"ם?
"קודם כל, אאחל הצלחה למצטרפים החדשים, ואני ממליץ ללומדים המלצה חשובה: לא ללמוד רק בעיניים ובלב אלא לקרוא בקול, תוציאו את המילים בפה. "והגית בו" – תהגו אותם. כך תזכו לקיום את מצוות 'והגית' כהלכתה, ותרגישו את הערך המיוחד שבלימוד.
"והנה חיזוק נוסף למתחילים: שלמה המלך אומר 'לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו', וראיתי דרש מתוק שאומר שבשפת הקודש אנחנו כותבים מימין לשמאל. אבל כאשר אנחנו בתחילת הדרך או הספר, אנחנו נוטים להסתכל על סוף התהליך בצד שמאל – לראות את כל כרכי הי"ד החזקה על מאות עמודיהם – ואז היצר הרע נכנס בנו ומנסה להפיל אותנו: זה הרבה! איך תספיק את הכל? אבל זה מה ששלמה המלך רומז לנו: הסתכלו על צד ימין! כל פרק קטן שסיימתם, כל דף שהפכתם – זה הניצחון שלכם! יום אחר יום, פרק אחר פרק. מה תפסידו מלהתחיל?"
