זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. היום לפני שנה השתנה כל המצב הגיאו-פוליטי של ישראל ואיראן שינוי דרמטי מקצה לקצה. אמנם היה לכך המשך באותם 12 ימי מלחמה וגם אחר כך, אבל מכת הפתיחה שינתה את כללי המשחק.
כולם הבינו את גודל הסייעתא דשמיא הבלתי נתפסת שהייתה לחיילינו, לטייסינו ולכל הכוחות שעטפו את התהליך הזה. למעשה, זה היום בו ישראל הפכה ממדינה למעצמה, וההשלכות של הדבר הזה הן עצומות.
דרשנו ביום העצמאות שהנאמר לאברהם אבינו בהתגלות האלוקית "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – זה ביחס למקום ממנו הוא יצא, אבל ביחס למקום שאליו הוא הולך נאמר "ואעשך לגוי גדול", כאשר לצד פירושים שונים שנאמרו בדבר אנו מבינים כיום שהכוונה גם להפיכת זרע אברהם למעצמה של המזרח התיכון וגם מעצמה חשובה בינלאומית.
מלכות שלמה בשעתו הייתה המעצמה של המזרח התיכון, וכך גם מצבה של מדינת ישראל כיום באופן חד משמעי. כל העולם מבין את זה, כועס על זה, שונא אותנו בגלל זה, וזה סימן שאנחנו עושים את הדבר הנכון. כשהעולם שונא אותנו, זה אחד הסימנים המובהקים שאנחנו עושים מה שצריך לעשות.
אגב, רק אתמול התפרסם שהתל"ג – התוצר הלאומי הגולמי – לנפש בישראל הוא הגבוה ביותר במזרח התיכון. עקפנו את קטר ששמרה על הבכורה הרבה מאוד שנים, כאשר עוצמתה הכלכלית ידועה, לא בגלל מוח אלא בגלל נפט. שוב ושוב מתברר כי היכולות של ישראל, בחסדי שמים, הן באמת מעבר לכל דמיון. ובשונה ממה שאומרים בתקשורת, אנחנו לא מדשדשים. אנחנו מתקדמים כל הזמן, הזמן פועל לטובתנו ובענק.
בין סיכון להימור
יש כאן אפקט אראלה שצריך לשים לב אליו – גם בלבנון, גם בעזה וגם באיראן.
מה פירוש אפקט אראלה? הכוונה לדבר שמושך את תשומת הלב אל השולי והטפל על ידי פעולה רגשית.
מפעל הפיס הוא מקום שלא משתלם לקליינטים ללכת אליו. אמנם מותר להסתכן בעסקים, ומי שלא רוצה להסתכן לא עושה עסקים, אבל לא כדאי להמר בעסקים. מה ההבדל בין סיכון להימור? ההבדל הוא הסיכוי-סיכון. להסתכן זה דבר נכון אם הסיכוי יותר גדול מהסיכון, וככל שיש לך יותר סיכויים להרוויח בשקלול הכלכלי מאשר להפסיד, יותר כדאי לך ללכת על המהלך. כמעט כל צעד כלכלי – אפשר אפילו לומר: כל צעד כלכלי – יש בו גם סיכון. אבל אתה יכול לשקלל את הסיכוי ואת הסיכון באופן שיש לך יותר סיכויים, ואז זה משתלם.
הימור, לעומת זאת, זה כשאתה אומר לעצמך: אולי אני אזכה בהרבה מאוד כסף. אבל אם אתה משקלל את זה בתוך הסיכויים שלך, אתה רואה שמדובר בהפסד. לדוגמה, אדם הולך לקנות כרטיסי פיס ב-1000 שקל – מעולם לא קניתי, אין לי מושג כמה זה עולה… – אבל נניח שהוא קונה כרטיסי פיס ב-1,000 שקל, הוא מקבל את הכרטיסים ועוזב את הדוכן. תשאלו כלכלן: כמה שווים עכשיו הכרטיסים האלה? פחות מ-100 שקל. כלומר, הוא הוציא מכיסו 1,000 ש"ח וקיבל פחות מ-100. זה נקרא הימור. רגע, אבל יכול להיות שהוא יקבל מיליון? כן. אבל מה הסיכויים של זה? תשקלל את הסיכויים, ותראה שזה שווה פחות מ-100 שקל עכשיו.
מי שעושה עסקים כאלה הוא לא כלכלן, בלשון המעטה, אבל מפעל הפיס הרי רוצה שיקנו אצלו. מה הוא עושה? הוא לקח את אראלה, אישה שתפקידה לספר לאנשים על זכייתם, כשאת הקלטות השיחות המרגשות היו משדרים בתקשורת באוזניים של כולנו. "שלום גילה, זו אראלה ממפעל הפיס…" – צווחה בצד השני. "זכית בחצי מיליון שקל!" – אני מתעלפת!
מה זה עושה לאנשים? השכל כבר לא מסנן כלום והבטן אומרת "וואו". אם אני קונה כרטיס פיס, יש לי סיכוי! מה זה משנה כמה זה עולה?! אני אקבל חצי מיליון, אראלה תתקשר אליי! נכון, סיכויים קלושים שזה יקרה, אבל הצווחה "אני מתעלפת" חודרת ישר לאמוציונל ומפוגגת את הרציונל.
כיום, האופוזיציה רוכבת על אפקט אראלה הזה, כשהיא טוענת שאנחנו מדשדשים. אבל אני חושב – וכל מי ששכל ישר בראשו יאמר כך – שבסך הכל, בשנתיים וחצי האחרונות הזמן פועל לטובתנו כל הזמן. אני זוכר את הדשדוש של מלחמת לבנון הראשונה, אני זוכר את הדשדוש של מלחמת לבנון השנייה. יש לנו תלמיד שעלה על מוקש בסערה השמיימה עם חמישה מחבריו בליל הושענא רבה במלחמת לבנון השנייה, וזה דבר שלצערנו קרה מדי פעם, בפרט כשעולים על מוקשים וכדומה וכמות ההרוגים והנפגעים גדולה, וכמובן, אין צורך לומר שכל חלל הוא עולם מלא וכאב נורא, אבל אנחנו נמצאים במקום אחר לחלוטין.
ניסינו לכבוש את הבופור לפני שנה, וראינו שזה לא הולך, אז יש מי שכבר אמר: נכנענו, הובסנו, הרמנו ידיים. עוד פעם אנחנו שבויים בקונספציה, אנחנו מפקירים את הצפון, וכל מיני מילים של אראלה ממפעל הפיס, אמוציונאל לא רציונלי, אבל האמת היא שנסוגנו נסיגה טקטית, והנה כבשנו את הבופור כמו שמעולם לא כבשו אותו, כמעט הייתי אומר בהליכה.
נכון, רק השבוע נהרג לנו חייל מרחפן נפץ, אבל זה קרה גם בתוך גבולות ישראל, זה קרה גם במקומות הרבה פחות שמורים, וזה קרה גם בבופור. רחפני הנפץ הם עסק לא פשוט בכלל, הם הרגו לנו כבר כמה וכמה חיילים, ועדיין אין לנו פתרון מלא לעניין הזה. אבל אנחנו מתקדמים, משטחים את דרום לבנון, אין להם לאן לחזור, ואנחנו אומרים לכל העולם: אנחנו לא נאפשר עוד פעם לקונספציה לקרות. חיזבאללה מוכה וחבול. מפילים לו עוד ועוד בכירים כל הזמן, מכים בו כל הזמן, ומעולם ישראל לא ויתרה – גם בהפסקת האש – על זכותה למנוע התעצמות של חיזבאללה.
אל תהיו עיתונאים
לפי דעתי, הזמן פועל לטובתנו בכל המישורים. איראן מיום ליום יורדת מבחינה כלכלית, וכבר נמצאת בין הקו האדום לשחור בסכנה שפתאום תהיה התקוממות מבפנים. כי כשלאנשים אין מה לאכול, לא אכפת להם מהחיים. אנחנו לא יודעים האם ומתי בדיוק זה יקרה, אבל אנחנו מבינים שקורה שם משהו עצום. חונקים אותם, והחנק הזה מאוד משמעותי. נכון, הוא עולה גם למערב כסף ויש לכך השלכות, אבל בסוף המערב לא נמצא בסיכון ואילו איראן נמצאת בסיכון, כשדוחקים אותם עוד ועוד.
אם ראיתם בכותרות שהם הצליחו לפתוח מתוך הפירים של מתקני הגרעין באירן 60%, 70%, ואתם מודאגים, ראשית אומר לכם שבאמת לא צריך לזלזל באויב וחייבים לשים עיניים על מה שקורה, אבל לעשות מזה היסטריה בציבור זו דרכם של עיתונאים. אני לא ממליץ לכם ללכת לכיוון הזה. צריך להיזהר ממתיחת ביקורת כל הזמן על התנהלות הממשלה והצבא. לעיתונאים אין מגבלות. הם בקלות מוחקים את כל ביירות, ובאותה מהירות גם את כל טהרן, יחד עם כל מתקני הגרעין באיראן, גם אם הם יהיו 700 קילומטר מתחת לאדמה… לעיתונאים מאוד קל לכתוב, וגם לפרשנים שעושים את עבודתם נאמנה, כי המילים שלהם – זה כל מה שהם אחראים עליו.
מאידך גיסא, לנהל מערכה מסובכת שכל העולם שותף בה, כשמופעלים עליך מערכות לחצים אדירות מכל כיוון, זה לא פשוט בכלל. ולכן, כאשר בתוך כל הדבר הזה אנחנו כל יום מתקדמים, הזמן בוודאי פועל לטובתנו בצפון, בדרום וגם מול איראן. בכלל, לא תמיד למהר זה הדבר הכי נכון בקרב, ובשדה הבינלאומי בפרט.
להגיד בבוקר חסדך
"ואעשך לגוי גדול", אם כן, זה לא רק במשמעות של "ומי יתן כל עם ה' נביאים", של קבלת התורה ומדרגות של רוח הקודש, "מי גוי גדול אשר לו אולקים אליו" "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים", אלא במשמעות הריאלית הן של גבולות ההבטחה של ארץ הקודש והן במובן האקטואלי של הפיכה ממדינה למעצמה.
בליל יום העצמאות שאלתי אתכם: מה יקרה אם חלילה תהיה לנו מלחמה עם רוסיה? אני העליתי את זה כשאלה, אבל חברי מילדות, שלמה (מומו) פילבר, איש יקר וחכם מאוד, אמר חד משמעית וללא היסוס: ישראל היא המעצמה מספר שתיים בעולם.
ה' זיכה אותנו בשנה האחרונה למהפכה שאין כדוגמתה. "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, להגיד בבוקר חסדך", וגם אם בלילה עדיין לא קרה כלום – "ואמונתך בלילות".
ברוך ה', יש לנו סייעתא דשמיא יותר ממופלאה. כל מי שנוגע בעניין הזה ויודע מבפנים מה קורה, אומר שהניסים של השנה הזאת – החל מי"ז סיון תשפ"ה – גדולים יותר בצורה דרמטית מניסי מלחמת ששת הימים. ולכן אנחנו שמחים ומודים לה' ומבקשים לראות בישועתו השלמה במהרה.
