אפשר היה לקרוא לספר דברים "ספר האהבה". השורש 'אהב' מופיע בו 23 פעמים (לעומת 18 בשאר התורה), והקשר בו הוא הדדי: ה' אוהב אותנו, ואנו מצווים לאהוב אותו. אך כמה מאיתנו יכולים לומר בפה מלא שהם אוהבים את ה'? מאחר שמהותו של ה' נשגבת מהבנתנו, הציווי לאהוב אותו נדמה כפעולה חמקמקה כלפי אינסוף בלתי מושג, מה שעלול לעורר תסכול. הבעל שם טוב הקדוש סולל לנו דרך להתמודד עם אתגר זה:
"…כי בכל דבר יש יראה ואהבה. ונתחיל למטה בענין היראה, חתול ועכבר, וזאב עם גדי…עד שנמשך זה בכל העולמות עד למעלה למעלה שהוא שורש היראה לכל היראות, הוא יראה מפני פחד ה' והדר גאונו. וכן בחינת אהבה הוא בכל העולמות מלמטה למעלה- אהבת אכילה ושתייה ומשגל וכל תאוות העולם הזה בכל חיות ועופות, ובני אדם, ולמעלה שורש כולם הוא אהבת הבורא יתברך שמו."
מושגי היראה והאהבה אינם זרים לנו. כל אהבותינו, מגוונות ככל שיהיו, יונקות משורש אחד – אהבת הבורא. בדומה למכשירי חשמל השואבים כוח ממקור אחד, כך גם בנפשנו: העובדה שאנו מסוגלים לאהוב דבר מה, מעידה ש"פיוז האהבה" שלנו תקין. עלינו רק ללמוד כיצד להגביר את הזרימה ולחשוף את שורשה העורג לה'. קשה לקפוץ ישירות לרגש עז של אהבת ה', ולכן נכון להתחיל במקומות שבהם הרגש כבר חי בתוכנו, להעצים אותו, ומתוכו לנבור אל השורש. כך מסביר הבעש"ט גם לגבי מידת היראה:
"…הנה ישראל היו במדרגה שהיו מתייראין ממשה כדכתיב (בפ' תשא) 'וייראו מגשת אליו'- נמצא לא היו רחוקים מיראת הרוממות. וזהו כוונת הגמרא (בברכות ל"ג:) 'ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה'- דהיינו יראת הרוממות, ופרכינן (= ומקשים שם) 'וכי מלתא זוטרתא הוא?' (= האם יראת רוממות ה' הוא דבר כזה פשוט?) ומשני (=ועונים) 'אין! (=כן!) לגבי משה' רצונו לומר ש[היות ועם ישראל] היו במדרגה שהיו מתייראין ממשה, הוה מלתא זוטרתא שיגיעו למדרגת יראת הרוממות:"
הבעש"ט מבאר כיצד יראת ה' מוצגת בתורה כדרישה פשוטה: מכיוון שעם ישראל כבר חווה יראה מפני משה, "צינור הנפש" של יראת הרוממות היה פתוח אצלו. משם, הדרך ליראת ה' קצרה הרבה יותר.
העיקרון זהה גם באהבה. הצעד המשמעותי הוא לפתח את האהבה במעגלי חיינו המוכרים. לאחר שאדם משכלל את יכולת האהבה שלו, הצעד של חיבורה אל ה' הופך לקטן ופשוט יותר. השלב הראשון הוא עריכת "ניסיון" פנימי (כלשון פרשת ראה) – האם אנו אכן פועלים מאהבה במערכות היחסים שסביבנו:
"כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. שמעתי ממורי פירוש המשנה (סוף מסכת עוקצין) עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש, וגם פסוק הישכם אוהבים את ה'… גלות השלישי הקשה מכולם, הוא התלמידי חכמים יראי חטא, שסובלין גלות מן תלמידי חכמים שדין יהודאין, כאשר שמעתי על דרך הלצה כי אלו שהרגו את זכריה היו תלמידי חכמים ודפח"ח, כי מה שמבוזין התלמידי חכמים בעיני עם הארץ, הוא על ידי התלמידי חכמים, שמבזין זה את זה. ועל ידי שמבזין עמי הארץ את התלמידי חכמים לכך מבוזין בעיני האומות כנודע. וכדי להסיר מכשול מלב העקוב, חותר התנא להשוות המחלוקות שבין התלמידי חכמים, שלא יבזו זה את זה, רק שיהיה מחלוקתן לשם שמים. וזהו שאמרו (במס' עוקצין פרק ג' מי"ב) עתיד להנחיל לכל צדיק וכו' שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש, רצונו לומר שבשעת הפלפול עם חבריו, יאהב את השם יתברך דייקא ולא את עצמו… כי שני לומדים שמפלפלים זה עם זה, ולפעמים אינם מודים על האמת, רק הם מכוונים לסתור דברי חבירו… לקנטור. אבל עיקר הכוונה בפלפול הוא להודות אל האמת, ויקויים בהם מה שאמרו חכמינו ז"ל (באבות פרק ג') שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם. והנה הפה נקרא פתח, שמשם הדיבור יוצא, וזהו שאמרו (בבא בתרא ס.) שאין פתחיהן מכוונין זה נגד זה, רצונו לומר שאין כוונתם בפלפולם להתנגד ולקנטר זה כנגד זה, רק כוונתם להודות על האמת, אמר ראוי שתשרה שכינה עליהם."
משה רבנו מציין שה' בוחן את אהבתנו אליו. על פי הבעש"ט, הבחינה מתחילה במניעים הפנימיים שלנו מול הקרובים אלינו. חוסר אהבה וכבוד בין תלמידי חכמים מוביל לזלזול מצד הציבור, שיוצר ניכור מדרך התורה ולבסוף גורר ביזיון לעם ישראל כולו בעיני האומות.
התיקון מתחיל בתוכנו: כשאנו מתווכחים עם חברותא על נושא תורני, או מנהלים דיון עם בן/בת הזוג, עלינו לבדוק מהו הדלק המניע את השיחה. האם אנו חותרים להביס ולהוכיח שאנו צודקים? או שמא אנו מונעים מאהבה אמיתית ומחפשים יחד את האמת מתוך עדינות ושותפות?
בלעם הרשע הבחין כי בעם ישראל "אין פתחיהן מכוונין זה נגד זה" – כלומר, בעומקם הם אינם מונעים מהצורך להיות "נגד" ולנגח את הזולת. רק במרחב שבו מוותרים על האגו לטובת שלום ואהבה, יכולה השכינה לשרות. (למשל, אם המניע שלי בהשארת מאמר זה גלוי הוא שבן הזוג יקרא ויבין "מה הוא צריך לשנות" – סימן שאני בכיוון הלא נכון).
כל ביטויי האהבה שואבים מאותו מקור אלוקי. ברגע שאנו מעצימים את כוח האהבה כלפי סביבתנו, ומוודאים בבירור פנימי ונוקב שאהבה אמיתית (ולא אגו) היא המניע למעשינו, אנו מרחיבים את ערוץ האהבה בנפש. משם, כפי שמלמד הבעל שם טוב, הדרך לאהבת ה' הופכת לפשוטה וטבעית. כוח הרחבת הערוץ – נמצא בידיים שלנו.
