אתם נכנסים לחדר, על השולחן עומד עציץ יפהפה. אתם מתקרבים להסתכל מקרוב, אהה זה פלסטיק…
אנחנו פשוט מתעבים שקרים ושקרנים, אנחנו לא יכולים לסבול מניפולציות ושונאים שעושים לנו סיבוב על הגב.
נמאס לנו מפוליטיקה ומפוליטיקאים, אין לנו שום רצון וכוח להמשיך לראות פרצופים מלאי חשיבות, משדרי אמינות וחדורי תחושת שליחות על כל סנטימטר פנוי. הרי הם כנראה לא באמת כאלה, ובסטטיסטיקה והסתברות הם בטח לא שונים בתכלית אחד מהשני, מה הסיכוי שנמצא שם אדם ישר באמת? והכי גרוע זה, שכל כך הרבה אנשים שנכנסו למערכת כדי לשנות מבפנים השתנו בעצמם מבפנים, לא הספקנו להסתכל ימינה ושמאלה והם הפכו להיות כמו כולם, מה נסגר?
הפתרון המתבקש הוא פשוט: צריך לסגור את המועדון, להזדכות על ציוד ולפתוח עולם מקביל חלופי. אסור יהיה לשום פוליטיקאי לשקר, שום הבטחות סרק, ושום תעמולת בחירות עם מניפולציות.
האמת? בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע, כולנו יודעים שזה פשוט לא יעבוד. העולם המקביל המושלם יהפוך להיות העולם הלא מקביל והדפוק שלנו יותר מהר ממה שאנחנו חושבים.
ואם ככה, כמה שזה נשמע לא נעים, כנראה שיש כמה אנשים באזור שלנו (כמובן שלא אנחנו חלילה) שצריכים לשנות משהו ברדיוס הקרוב כדי שדברים בחוץ יעברו שינוי מהותי.
ראיתם פעם מכולת שמוכרת מוצר שלא רוצים לקנות אותו? או אולי מפעל שמייצר מוצרים שגורמים להפסדים? ככה העולם עובד, אנשים מוכרים רק דברים שאנשים אחרים מוכנים לקנות. למרבה הבאסה, מסתבר שאם מוכרים לנו שקר שוב ושוב ושוב, כנראה שאנחנו לקוחות פוטנציאליים.
שירים את היד מי שאף פעם לא העתיק במבחן, שלא עבד בקטנה על מישהו כדי להרוויח משהו, שלא צייר את המציאות קצת אחרת ממה שהיא באמת.
שיהיה ברור, יש לנו ערמה מוצדקת של תירוצים והמון סיבות טובות להסביר הכל, הרי בסוף אנחנו לא שקרנים, רק קצת מעגלים פינות פה ושם, הכל טוב. זה לא משנה את המציאות.
אז מה? אנחנו שונאים שמשקרים אותנו. מצפים מאלו שעומדים מולנו, ובפרט מנציגי הציבור שלנו, להיות ישרים עד אימה. ולא ברור שאנחנו מחייבים את עצמנו לאותם סטנדרטים. אין ספק שהם חייבים להיות ישרים, אין ספק שמי שמתעסק בצרכי ציבור חייב להיות ישר ונקי כפיים. אבל מה אנחנו רוצים מהם? הם נציגי ציבור וכשמם כן הם, פשוט מייצגים את מי שאנחנו, ולא את מי שאנחנו רוצים שהם יהיו.
השינוי מתחיל, כרגיל, בפנים. מי שלא רוצה שישקרו אותו שפשוט לא ישקר.