כשרבי נחמן התחיל לספר סיפורים, סיפורו הראשון היה על אבדה. סיפור האבדה הוא גם הסיפור הראשון של חיינו. ברגע שהגענו לעולם איבדנו משהו. אבדה השלמות, אבד גן העדן. וכמו שעם הלידה נלקחנו לתוך עולם שבור, כך אצל ר' נחמן מתוארת בת המלך הנלקחת אל ה'לא טוב'. היא נעלמת, וגם אנחנו כמוה נעלמים לפעמים מעצמנו, נלקחים אל ה'לא טוב', ובעל כורחנו מוצאים את עצמנו במחוזות שלא טובים לנו.
גם קרח, אומרים חז"ל, היה במצב שהוא נלקח. כשכתוב: "ויקח קרח" מפרש המדרש: "ליבו נטלו". ליבו של קרח לקח אותו. קרח היה שבוי בתוך ליבו. הוא חי בתחושת ניצחון והתנצחות, הרגיש שהוא זה שלוקח, שהוא לוקח את עצמו ואת אנשיו לצד האמת, בעוד כל השאר שרויים בשקר. אבל בעצם, הוא לא היה מודע לכך שהוא נלקח, שמשהו בתוכו הטעה אותו, ולקח אותו מעצמו אל ה'לא טוב'.
מה קורה כשאדם מתעורר לגלות שעד עכשיו הוא חי באשליה שהוא הלוקח? מה קורה למי שפתאום מבין שהוא בעצם נתון בידי כוח שמושך אותו מעצמו? שהוא לא באמת מנהיג את חייו כרצונו, אלא נלקח, בלי לשים לב, אל ה'לא טוב'.
באותו מעשה ר' נחמן מספר על חיפושים. הוא מאריך ומתאר לפרטי פרטים את תלאות החיפושים אחר בת המלך. חיפושים ארוכים, ממושכים, מייגעים. ממש כמו סיפור מסע חיינו, שהוא סיפור החיפושים אחר הנשמה שאבדה לנו.
החיפושים הם העיקר בסיפור. אמנם בהתחלה ר' נחמן מניח את דעתנו, ומגלה לנו שמצאה, אבל העיקר הוא החיפושים. הלב של הסיפור, הלב של החיים שלנו, זה החיפושים. על המציאה אין לנו דרך לשלוט, אם נזכה, נמצא. מציאה היא בהיסח הדעת. אנחנו, ענייננו בחיפוש.
כי מי שמחפש הוא מי שלא התייאש. מי שמחפש זה אות חיים מנשמתו שעדיין קוראת לו. כי בייאוש כבר אין חיפושים, אין חיים, בלועים מתחת לאדמה.
"יגעת ומצאת תאמין". מי שיגע ומחפש, הוא מאמין. בעצם חיפושיו, ניכרת אמונתו בחיים. כך מסביר ר' נתן, את תנועת החיפוש כסימן של אמונה בחיים.
ועדת קרח מה איתה? האם נלקחה לגמרי מן החיים? האם היא אבודה לגמרי, בלועה באדמה ללא תקנה? מרגש לקרוא את דבריו של רבי יהודה בן בתירא: "הרי הן כאבידה המתבקשת, שנאמר: תעיתי כשה אובד בקש עבדך". יש אבדות שלכאורה נראות אבודות לגמרי, ובכל זאת יש בהן נקודת חיות אחת חזקה. עצם זה שיש מי שמבקש עליהן, זוהי עוצמת החיים שעדיין חיה בתוכן.
"אבדה המתבקשת", מישהו מבקש אותה, מבקש עליה, אולי הוא אפילו לא בעל האבדה. מספיק שיש מישהו בעולם שלא התייאש מהאבדה הזו. כל עוד יש מי שמבקש עליה, כוח החיים עדיין חי בה.
ואולי אין אפילו אדם שיבקש, אולי לא נותר כבר מי שיאמין, אלא שאז ניצוץ חיים אחד נשאר, והוא מה שה' מאמין בנו. מה שה' עדיין רוצה בנו. ומה שנשאר אז, זה רק לבקש מה' שהוא עצמו יבקש אותנו. "בקש עבדך". בקש אתה אותנו, בקש אותנו כמו רועה המבקש את שיו, תהיה אתה זה שמבקש, ולא מתייאש מאיתנו, גם כשאנחנו כבר התייאשנו. בקש אתה אותנו.
