יש דבר מיוחד ומעניין בספר שפת אמת על יום כיפור. כל התורות של השפת אמת על יום כיפור נאמרו בזמן הסעודה המפסקת או במוצאי היום הקדוש. ביום כיפור עצמו הוא לא דיבר מילה אחת, אלא עסק בתפילות בלבד.

חז"ל אומרים שבמוצאי יום כיפור יוצאת בת קול ואומרת לכל יהודי: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ". השפת אמת שואל שאלה פשוטה: מה הכוונה "כִּי כְבָר רָצָה"? "כבר" פירושו עוד קודם לכן, לא רק עכשיו. הקדוש ברוך הוא כבר רצה מקודם את מעשיך. מתי קרה ה"כבר" הזה?!

השפת אמת מסביר דבר מאוד יסודי. כל אחד מאיתנו סוחב מאחוריו במשך השנה סמי‏‏־טריילר עם כמה קרונות, שמאוד מכביד עלינו: על קרון אחד כתוב "תאוות", ויש שם את כל הצ'יפסים והקטשופ והרהורי העבירה חס ושלום מכל השנה; אחריו יש עוד קרון שכתוב עליו "כבוד וגאווה", שם יש הרבה מחשבות של כעס על אנשים שחשבנו שדפקו אותנו ורצינו לדפוק אותם בחזרה; ואחרי זה יש עוד קרון של מידות רעות, עצבות, עצלות ומרה שחורה – וכל הקרונות האלו מכבידים עלינו.

אבל אף אחד לא אוהב לזחול לאט. כל אחד רוצה לנסוע בכיף, לשים מוזיקה בפול ווליום, להדליק את המזגן עד הסוף, ולנהוג על מאה קמ"ש ומעלה. אבל קשה מאוד לנסוע במאה קמ"ש כשיש לך קרונות כבדים שמושכים אותך אחורה… במובן הרוחני, אני מאוד רוצה לשיר לקדוש ברוך הוא: "הקדוש ברוך הוא, אני אוהב אותך, אני הבן שלך", אבל השטן מקטרג מולי ואומר לי: "שמע שניאור, עזוב, אל תעשה הצגות, אתה לא שם. יש לך קופת שרצים מאחוריך, ואתה רב – אז עוד יותר גרוע, יש לך גם חטאים של גאווה וכדומה"…

בליל יום הכיפורים אנחנו מבקשים מה' יתברך: ה', אנחנו רוצים להתחיל מחדש! כל אחד מכיר שלפעמים בא לך להתקלח מקלחת חמה, להחליף את כל הבגדים לבגדים הכי נקיים, להיכנס לשבת קודש כשהשיער עוד רטוב מהמקלחת, כי רוצים להרגיש את הרעננות וההתחדשות הזאת. זהו, נגמרו ימי החול, עכשיו נכנסים נקיים לשבת קודש. זו הבקשה שלנו ביום כיפור: ה' יתברך, תנתק אותנו בבקשה מכל הקרונות האלה שיש מאחורינו! תכפר לנו, תניח לנו מכל הדברים האלה; אנחנו רוצים לנשום, להתחדש, לחיות מחדש. אז למה בעצם אנחנו מבקשים סליחה וכפרה? כדי שנוכל לעבוד את ה' בכיף, בנחת ובשמחה – בלי בלבולים וטרדות.

משתחררים!

הרב ישראל אריאל הוציא את 'מחזור המקדש' ליום כיפור, ויש בו גם ציורים שמתארים את מעשה העבודה במקדש. בשביל לצייר ולעשות את כל הציורים הרב ישראל כינס הרבה אמנים, דתיים ולא דתיים, מכל מיני עדות וארצות. באחד הציורים רואים את ה"איש עתי" דוחף את השעיר המשתלח. את הציור הזה הוא ביקש מצייר רוסי לא דתי לצייר, והוא ראה שהצייר מאוד התרגש, בהתפעלות מאוד גדולה. שאל אותו הרב ישראל: על מה ההתפעלות הגדולה?! בסך הכל ציירת איזה הר ומישהו שדוחף תיש – מה קרה?

ענה לו הצייר: "עברתי חיים מאוד מאוד קשים. גם מההורים שלי, גם חיי הנישואים שלי היו קשים, עברתי עם הילדים שלי גלגולים בריאותיים ונפשיים מאוד קשים. וכעת פתאום סיפרת לי מה אומרת התמונה הזאת; שיש דבר כזה ביהדות, שלוקחים את כל העוונות של כלל ישראל ומניחים על ראש השעיר, לוקחים את השעיר ומפילים אותו – וכך כל העוונות של עם ישראל נמחלים, וזהו, משתחררים מהם! פעם ראשונה בחיים שלי ששמעתי שיש דבר כזה בעולם: אפשר להניח את כל העוונות, את כל הצרות והבלבולים מאחורה ולהתחיל התחלה חדשה – זה ממש הרים אותי מאתיים קומות לשמים".

זה גם הסוד של התרת נדרים ו"כל נדרי". אנחנו מתירים את כל העניינים, כל הבעיות. אנחנו ה"עבריינים" שמתירים להתפלל איתם – כל אלה שסוחבים מאחוריהם תיקים פליליים… אנחנו אומרים לכל אחד בתחילת יום כיפור: "הכל יהיו מותרים לך, הכל מחולים לך, הכל שרויים לך… אין כאן לא נדר, ולא שבועה… אבל יש כאן מחילה וסליחה וכפרה". אומרים לכל אחד, "אחי, קודם כל תשתחרר. יש חנינה מהמלך, מידת "רב חסד" מאירה ביום הכיפורים".

זו בעצם הסיבה שאנחנו מבקשים מה' מחילה, סליחה וכפרה – לא בשבילנו, אלא כדי שנוכל לעבוד אותו כמו שצריך, בשמחה ובכיף.

מבחן השמחה

איך יודעים אם באמת התשובה שלנו הייתה נכונה, שבאמת הבקשה שלנו הייתה להשתחרר מכל הקרונות בשביל לעבוד את ה' בשמחה? לפי מה שקורה במוצאי יום כיפור. אם במוצאי יום כיפור אדם לוקח את הפטיש והמסמר בשמחה ובונה את הסוכה – מתברר שכנראה הוא ביקש מחילה סליחה וכפרה כדי לעבוד את ה' בשמחה. אבל אם אדם יושב ואומר: "אשתי, האמת, היה צום קשה, התפילות היו קשות, ואל תשאלי, בנעילה איזה אחד הצטנן מהמזגן וכל תפילת נעילה הוא קינח את האף שלו! זה ממש טמטם לי את המוח, רציתי להכניס לו בוקס, לא יכולתי לסבול את זה" – אז כנראה שהוא לא ביקש מחילה סליחה וכפרה בשביל לעבוד את ה' בשמחה. כנראה שהוא עדיין סוחב את כל הבעיות.

אבל אם אדם אחרי יום כיפור נמצא בשמחה, ניגש לכל העבודה של ימי חג הסוכות בשמחה, קונה ארבעת המינים בשמחה, לא נמצא כל הזמן בתרעומת ובכעס על הסוכה ועל איך שהיא בנויה – פה הוא עצבני ופה הוא לא רגוע, כמו כל הסיפורים על האתרוג והפיטם שהאשה שברה – סימן שהוא באמת ביקש מה' מחילה, סליחה וכפרה בשביל הדברים הנכונים. יש גם אחד שאפילו לומד בשמחה מסכת סוכה, כידוע על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שאחרי שהתפלל לפני התיבה ביום הכיפורים את כל חמש התפילות, במוצאי היום הקדוש, בלי לאכול כלום, הוא מיד לקח גמרא מסכת סוכה ולמד בעמידה ברצף עד למחרת. זה נקרא שהוא היה בשמחה, בדבקות בה', והוא פשוט המשיך את ההתחדשות הזו הלאה.

זה מה שמחדש השפת אמת. הקדוש ברוך הוא כזה מתוק, שכבר בערב יום כיפור הוא אומר: מה אני הולך להרוויח מכל יהודי ויהודי ביום כיפור? מה אני הולך להרוויח מאליהו? מה אני הולך להרוויח מנתנאל? אני הולך להרוויח יהודי שיעבוד אותי בשמחה ובטוב לבב, שהוא יהיה חבר טוב שלי. המבט הזה של הקדוש ברוך הוא ממריץ אותו מאוד מאוד לרצות לסלוח לאדם.

כאן אנחנו חוזרים לפסוק: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ". למה זה "כבר"? כי כבר בערב יום כיפור, אם באמת גמרנו בדעתנו שכל הכפרה שאנחנו רוצים היא רק כדי לעבוד את ה' בשמחה – "כבר רצה ה' את מעשיך". וזה בגלל שהלחם והיין שלנו – "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ" – זה תורה, "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי", ויין זה המצוות.