זה לא באמת נכון,

אין סיכוי שזה אמיתי,

הלוואי שזה היה נכון,

אבל זה פשוט לא.

*

בסדר, בסדר, כולכם יודעים כבר הכל, שמעתם כבר מליון פעם את מה שיש לכולם להגיד, ואי אפשר לחדש לכם כלום. וגם מה שאתם עוד לא יודעים פשוט תשאלו את ה-AI שליט"א והוא ילמד אתכם. הרי כולנו יודעים שאם הייתם מכניסים את הטורים האלו לצ'אט ומבקשים ממנו לכתוב לכם טור לשבת הקרובה הוא כנראה היה כותב אותי יותר טוב מעצמי (שלא תתחילו אפילו לדמיין. את הטורים אני יושב וכותב מהתחלה ועד הסוף לבד, שומר על היצירתיות שלי בקנאות).

אז בעצם בשביל מה כל הדיו הזה שאני שופך כל שבת? מאלץ את עצמי לשבת ולייצר משהו חסר תוחלת יש מאין, מאבד את הריכוז מלא פעמים. באמת הכל רק כדי שתגידו בסוף: "מה הקטע? כבר ידענו את זה"?

אם ככה אז חבל על הזמן שלי ושלכם.

*

אבל אני מרגיש בחברה טובה, טובה מדי, טובה עד כדי בושה נוראית. הרי כל הספרייה היהודית לגווניה השונים מרגישה ככה, על כל הצדיקים והגאונים שנכללים בתוכה. מישהו מכם פתח פעם להנאתו שו"ת 'נודע ביהודה'? או אולי 'שב שמעתתא'? איזה 'כף החיים' או 'ערוך השלחן'? 'כתר שם טוב'? 'אמרי בינה'? 'קדושת לוי'? 'פרי הארץ'?

לא פתחתם? גם לא שמעתם עליהם?

לא נורא. אתם יכולים לשאול את החבר שלכם מהצ'אט, הוא לא רק מכיר אותם, הוא גם יכול לסכם לכם בשניה את שיטתם ההגותית, ולהנגיש לכם את המסקנות שלהם. סתם חבל שתפתחו ותצטרכו להתאמץ לחינם כשהכל הולך בקלות.

*

אתם יודעים מה חסר לנו?

הלב חסר לנו.

ואת זה לא מקבלים ב-AI. באסה.

לדעת אנחנו יודעים הכל, אבל זה מזיז לאצבע הקטנה של הרגל שלנו. במקרה הטוב אנחנו אדישים ובמקרה הפחות טוב אנחנו פשוט לא מאמינים. לא שאנחנו מוכנים להודות שאנחנו לא מאמינים, כי זה לא נעים. אז אנחנו מפזרים הצהרות נאמנות חסרות תוכן, כמו מסיבת עיתונאים של טראמפ.

*

לא הבנתם? קבלו דוגמה:

בלעם פשוט משתוקק לקלל את עם ישראל להנאתו, אלא שה' מסרב לשתף פעולה. באופן חריג ה' יתברך לא כועס בימים האלו והופך את הקללות לברכות (מי שלא הבין שישאל את ה-AI).

אתם יודעים למה ה' עושה את זה?

"ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך".

ככה פשוט, ה' אוהב אותך.

הנה זה מגיע. כל מי שיודע שה' אוהב אותו שירים את היד. וואו, כמה ידיים.

עכשיו כל מי שמאמין שה' באמת אוהב אותו שירים את היד. לא משהו.

ושאלה אחרונה – כל מי שמרגיש שה' אוהב אותו שירים את היד.

עכשיו הבנתם? אפשר עד מחר לדעת שה' אוהב אותי, אבל אם נפלתי את הנפילה של החיים ואני מתלבט אם לקום והאינסטינקט שלי הוא להגיד לה': "אני יודע שאתה שונא אותי בגלל מה שעשיתי", ולכן המסקנה היא שאין לי סיכוי, אז אני רחוק מאוד מאמונה והרגשה שה' אוהב אותי.

וזה בדיוק המרחק בין הידיעה להפנמה והרגשה. הצ'אט יכול לתת לי סקירה ארוכה על אהבתו של ה' לכל יהודי, אבל הוא ממש לא יכול לגרום לי להתחיל לחיות את מה שהוא מספר לי.

*

למרבה התסכול ככל שאנחנו הולכים ושוקעים בעודפי מידע הלב שלנו הולך ומתנוון. כמה שזה נשמע נורא זה נורא פי אלף.

כדי להאמין ולהרגיש שה' אוהב אותנו לא יעזור לשאול את ה-AI, בשביל להתחיל לחיות באמת אין דרכי קיצור, יש רק עבודה פנימית עמוקה.

כן, כן, בהחלט צריך לפתוח את הספרים הגדולים והמשעממים (שאחרי ששוקעים בהם מגלים שהם לא משעממים בכלל), ואז לשבת ולחשוב ברצינות על מה שכתוב שם, ואחר כך ללכת להתבודד ולדבר עם ה' על כל זה. ובסוף יש סיכוי שהלב ייפתח ומשהו ייפול פנימה.

*

אז אם גם אתם באמת מרגישים שהלוואי שזה היה נכון שה' באמת אוהב אתכם, אבל אין סיכוי, כי פשוט אין מצב שהוא אוהב מישהו כמוכם. זה הזמן להתחיל לצלול פנימה, לצאת מהמציאות המדומה, להיכנס לחיים האמיתיים, להתחיל להתמודד עם השאלות הקשות ולמצוא בפנים את התשובות האמיתיות.

כי לפני הכל ואחרי הכל זו האמת הפשוטה,

ורק צריך למצוא אותה בפנים.

ה' אוהב אותנו.