מי יותר קרוב לה' יתברך,
נשמות או מלאכים?
*
לא צריך לחשוב יותר מדי כדי להגיע לתשובה הפשוטה, נכון? צריך רק להסתכל מסביב ולהבין לבד.
איזה עולם מוטרף יש לנו. שכל אחד יסתכל על עצמו ויבדוק טוב טוב אם הוא לא זקוק לאיזה אשפוז במחלקה סגורה.
למה? מה לא הבנתם?
מי שיכנס לכיתה ממוצעת בישיבה תיכונית ויקשיב למורה (הרב, הרב, סליחה) עלול חלילה לחשוב שמולו יושבת חבורה של הוגי דעות מהשורה הראשונה. איזו התעסקות במושכלות גבוהות כמו: שאלת הידיעה והבחירה, סוגיות עמוקות בגמרא, לפעמים גם ראשונים, שאלת הסיבה לקיום העולם ועוד נושאים חשובים שכאלו.
עכשיו המצלמה מסתובבת לכיתה. לא משהו, נכון? אבל באופן מפתיע נגלה שככל שהנושאים מרגישים מהותיים יותר חבר'ה מקשיבים ומשתתפים באחוזים גבוהים יותר. אכן מתקבל הרושם שמדובר בחבורת אינטלקטואלים שכל מה שמעניין אותם הוא התעסקות במושכלות. התקדמות בכיוון הזה תוביל אותנו למסקנה ברורה שהאנשים האלו חותרים לשלמות, מתנזרים מהנאות גשמיות, מדברים בנימוס וכובד ראש, ובכלל כל ההתנהגות שלהם רצינית ומחושבת.
מפגש אקראי עם אותם אינטלקטואלים בהפסקה ייתן לנו אפשרות לתצפת על עדר בבונים וללמוד על אורח החיים שלהם. אכן הנאה צרופה צפויה למתבונן מהצד (אם הוא לא איש צוות בישיבה), משהו בסגנון ביקור בגן החיות או צפייה בנשיונל-גיאוגרפיק. חטיפות אוכל הדדיות, מכות שלוחות רסן, הטלת כיסאות פלסטיק ומרדפים ברחבי המתחם הם רק חלק משלל האטרקציות בהם זוכה לצפות המבקר במתחם.
אז אנחנו אנשים רוחניים בעלי שאר רוח או חבורת בבונים? מי שענה גם וגם ולא מבין למה הוא צריך אשפוז שייגש אליי בבקשה אחר-כך.
וכל זה רק עם מה שקורה לנו בפנים. מה עם כל מה שעובר עלינו מבחוץ? עם כל מה שעובר על העולם מבחוץ?
ולסיום תוסיפו בבקשה את העובדה הפשוטה שבכל הדבר המטורלל הזה אנחנו פשוט לא ממש מצליחים להרים את העיניים ולראות את ה' יתברך שמוביל את האירוע.
בקיצור, עולם של פסיכופטים.
*
למלאכים אין יצר הרע.
מהיום בו הם נבראו הם רק רוצים וכוספים לעשות את רצון ה'. זהו. אין שם סערות פנימיות, לא ניסיונות ולא בית משוגעים גדול. יש שם הרבה בהירות וודאות.
אחת-אפס למלאכים.
*
קבלו סטארט-אפ:
עד היום ייצור הכוסות גזל הרבה חומר מיותר. אחרי התבוננות מעמיקה נראה לי שצריך לייצר את הכוסות רק עם החלק הפנימי, החלק החיצוני חסר תכלית ורק מבזבז משאבים, הרי בסוף העיקר זה החלק הפנימי שמחזיק את השתיה.
אם יש לכם קצר במוח מהרעיון המבריק שלי זה טוב.
ברור שאי אפשר לייצר כוסות רק עם צד פנימי, צריך גם צד חיצוני. וזה בדיוק הסוד.
קוראים לזה: פנימיות וחיצוניות.
התכלית של הדבר, מה שרוצים באמת, הוא הפנימיות שלו. אבל מה ששייך למעטפת, לדברים שהם חלק מהשלבים לתכלית ולא התכלית בעצמה, הוא החיצוניות שלו. אתם יכולים לראות את זה ככה: פנימיות וחיצוניות הם הרצוי והמוכרח. מה שאני רוצה הוא הפנימיות, ומה שאני צריך כדי להגיע לשם הוא החיצוניות.
רוצים דוגמה? אנשים צריכים כסף בשביל לגדל את הילדים שלהם ולדאוג להם ללימודים, אוכל וכל מה שעוד צריך. אם ככה הילדים הם הפנימיות וכסף הוא החיצוניות (כמה חבל שזה לא נראה ככה בפועל).
*
עכשיו אני רוצה שנבחן את שאלת הקרבה לה' יתברך במשקפיים של פנימיות וחיצוניות.
כשחכמים דורשים את המילה 'בראשית' – בשביל ישראל שנקראו 'ראשית' הם לא התבדחו. זה רציני לחלוטין. התכלית של כל העולמות היא עם ישראל, ובשבילם ה' ברא את העולם. כדי להגיע לתכלית הזו וגם לאפשר בחירה ולדאוג שהתכלית מתממשת יש מערך שלם של עולמות שה' יתברך האציל, ברא, יצר ועשה. המלאכים הם חלק מהמערך הזה.
רוצים לחשוב שוב על שאלת הקרבה לה'?
*
האמת שזה נמצא גם בפסוקים.
תעשו רגע 'פו'. מאיפה האוויר הגיע? בדיוק, מאזור הפה, משהו חיצוני. עכשיו שימו רגע יד על הבטן ותנשמו עמוק. מאיפה האוויר הזה הגיע? נכון מאוד, ממש מבפנים.
ברור שאסור אפילו לחשוב על ה' בצורה גשמית. אבל התיאורים האלו כתובים בפסוקים, ואם מפענחים את הכוונה שלהם נכון אפשר לקבל כיווני חשיבה אמיתיים.
על המלאכים כתוב: "וברוח פיו כל צבאם", כאילו כמו 'פו'. אבל על האדם כתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים".
מתוכיותו ופנימיותו.
