שלום חברים יקרים. בשבת זו יחול יום ההילולא של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, תלמידו הגדול של המגיד ממזריטש, שזכה לעמוד בראש עליית החסידים הגדולה לארץ ישראל וידוע על שם ספרו 'פרי הארץ'. בספר ישעיהו הפסוק אומר "פרי הארץ לגאון ולתפארת". כלומר, כשמתגלים פירותיה של הארץ הטובה – ובמובן עמוק יותר: תורת ארץ ישראל – זו תפארת גדולה לעם כולו.

לרבי מנדל הייתה חביבות גדולה ומיוחדת ביחס ליום שבת קודש. אמנם כל יהודי מרגיש חיבה מיוחדת לשבת, אבל כדי לקבל איזשהו מושג מחוויית השבת בעולמם של צדיקים נזכיר שחסידים אמרו שכל שבת הייתה יקרה כל כך לרבי מנדל, כאילו לא הייתה עד עכשיו שבת מעולם – ולעולם לא תהיה עוד שבת… אם כבר, כדאי לנסות בעצמנו את ההתבוננות הזו בשבת הקרובה – לדמיין כביכול זו השבת הראשונה שאנו פוגש בחיינו, ואולי לעולם לא תהיה לנו שבת כזו, ולשהות בתוך תחושת ההתחדשות וההתפעלות מהאור המיוחד שלה.

בהקשר זה כדאי לציין שאחד הדברים שעוזרים לכך, הוא הזמר הנפלא "י־ה אכסוף" שחיבר רבי אהרן הגדול מקרלין – ידידו הטוב של רבי מנדל. אגב, מספרים שלאחר הסתלקותו של רבי אהרן, בגיל צעיר, הוא השאיר אחריו בת שרבי מנדל גידל בביתו – היה זה כמובן לפני שעלה לארץ ישראל – והוא אף סייע לה בהמשך דרכה למצוא שידוך הגון.

חנינה משמיים

הזכרנו את הזמר "י־ה אכסוף נועם שבת", ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור מיוחד שלא שומעים כל יום:

מעשה ביהודי אמריקני שנידון ל־14 שנות מאסר על עבירות מס. לצער הלב, אלו דברים שמתרחשים מעת לעת, והיהודי הזה אכן עבר סבל נורא. לאחר שבע שנים קשות – אם לא היה די בכך – בעקבות סיטואציה מסוימת הוא נענש ונזרק לצינוק. זה היה בבית סוהר בפילדלפיה, סמוך לחג הפסח, והוא היה צריך לעשות את ליל הסדר בצינוק כשאין לו מאומה – אפילו לא הגדה של פסח, רק כמה קטעים שהיה יכול למלמל בעל פה מתוך הזיכרון.

כשהגיע ליל שבת חול המועד פסח, הוא היה ממש בתחושה נואשת של "כלו כל הקיצין". הוא הרגיש שאין לו עוד כוח נפשי להישאר במצב הנורא הזה, והוא חלילה עומד לצאת מדעתו מרוב צער. מתוך ההרגשה הזו הוא התחיל לזמר "י־ה אכסוף", וכשהגיע למילים "ויהיו רחמיך מתגוללים" הוא פרץ בבכיות גדולות כשהוא צועק ומתחנן וחוזר שוב ושוב: "ויהיו רחמיך מתגוללים…".

לא היה לו שעון ואין לו מושג כמה זמן הוא בכה כך והתחנן – כך סיפר היהודי הזה לימים – אבל נדמה לו שהאירוע הזה נמשך כמה שעות, עד שהוא נרדם מתוך בכי. והנה הוא רואה בשנתו דמות של צדיק בעל הדרת פנים נפלאה. הצדיק פנה אליו ואמר לו באידיש: "צדיק'ל, הירגע, היום היארצייט שלי והקול שלך נשמע בשמיים, אתה תשתחרר מהכלא לגמרי מהר מאוד מאוד", והדמות נעלמה כלעומת שבאה.

היהודי האסיר התעורר מתרדמתו, נסער מהמחזה שראה. הוא חשוב לעצמו: אין לי מושג לאיזה צדיק יש יארצייט היום, אני גם לא יודע אם מה שראיתי היה בחלום או בהקיץ, ובין כך ובין כך אני לא יודע אם זה אמת – אולי זה בבחינת "חלומות שווא ידברו"… הוא המשיך אפוא לשיר ולזעוק ולהתחנן את המילים "ויהיו רחמיך מתגוללים" – עד שנרדם שוב מתוך בכי. גם הפעם הופיעה לפניו אותה דמות צדיק שחזר ואמר לו: "צדיק'ל, חדל בבקשה לבכות, נשלחתי מהשמיים להודיע לך שבקרוב תשוחרר".

כשהיהודי התעורר הוא אמנם לא ידע אם החלום הכפול נחשב לסימן משמעותי או לא, אך בכל אופן הוא חווה קצת רגיעה – למרות שבדרך הטבע לא היה כל סיכוי לשינוי או הקלה במצבו, כאשר נותרו לו עוד שבע שנים בפנים.

והנה, למחרת בבוקר נפתחה דלת הצינוק והסוהרים הובילו לתא במחלקה מתחשבת יותר. מיד אחרי שבת העבירו אותו מפילדלפיה לבית כלא בניו יורק, וכעבור מספר ימים הוא שוחרר באופן פלאי לביתו, אפילו לא על ידי קבלת חנינה.

עכשיו תקשיבו טוב: בעל המעשה מספר שכשהגיע לבית הכלא בניו יורק ואפשרו לו להשתמש בטלפון, הדבר הראשון שעשה הוא לברר למי היה יארצייט בשבת חול המועד פסח. מי שדיבר איתו טלפונית אמר לו שהוא לא יודע, אבל הוא יבדוק ויעדכן אותו. כשהם שוחחו בפעם הבאה הוא אמר לו לפי תומו שבשבת היה היארצייט של רבי אהרן הגדול מקרלין, מחבר הזמר "י־ה אכסוף"… היהודי שלנו כמעט התעלף מרוב התרגשות.

כדאי לציין שאמנם סיפורים טובים דורשים מקור, אבל לפעמים גם אם אין בידינו מקור מהימן ראוי לנו ליהנות מסיפורים שפועלים עלינו לטובה. בכל אופן, ספציפית ביחס לסיפור הזה, המשפיע הידוע רבי צבי מאיר זילברברג (ובסוגריים: הידוע למי שיודע) אמר שהוא שמע את הסיפור הזה באופן אישי מבעל המעשה.

רחמים בהקדשה

חברים יקרים, חשבתי על כך שאנחנו נמצאים בתקופה שעם ישראל זקוק לכל כך הרבה רחמים, ולכן רציתי להציע שבשבת הקרובה – או מתי שיזדמן לכם לקרוא את הדברים וליישם אותם – נשיר את הזמר "י־ה אכסוף", וכשנגיע למילים "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך" – שרבים נוהגים לחזור עליהן כמה וכמה פעמים, אם כי אינני יודע אם יש בכך סדר מסוים – עולה בליבי להציע לחזור עליהן 13 פעמים, כנגד י"ג מידות הרחמים.

כמו כן, באמרנו "ויהיו רחמיך מתגוללים" – נניח לעצמנו רגע מלהיות הנושא של בקשת הרחמים, ובמקומנו ננסה לכוון על כלל ישראל, או לאנשים יקרים שאנחנו רוצים להקדיש להם את המילים הללו. בד בבד, ננסה כאמור לזכות לטעום מעט מהטעם הנפלא של השבת כמו רבי מנדל – כאילו זו השבת היחידה בחיינו, כזו שלא הייתה לפניה ולא תהיה אחריה.

לחיים, שנזכה לעורר את רחמיך, ה' יתברך, על עם קודשך ולהשקות צמאי חסדך מהנהר היוצא מעדן, ונחתום בברכת הישועות של חודש אייר – ראשי תיבות "אני ה' רופאך". לחיים לחיים!