שלום חברים, היום אני רוצה לדבר איתכם על נושא הארת פנים בין אדם לחברו. אנחנו מוצאים במקורות כל מיני ביטויים של רצון לזכות לפנים מאירות. למשל, בברכת כהנים: "יאר ה' פניו אליך". וכך בתהילים, במזמור כ"ז המפורסם, ה' אומר לנו דרך המילים של דוד: "בקשו פניי". ומה דוד אומר? "את פניך ה' אבקש, אל תסתר פניך ממני".

אספר לכם סיפור אישי. בשבוע שעבר זכיתי לבקר את מורי הרב יצחק גינזבורג, שזכיתי ללמוד אצלו בשנים קדמוניות. בעבר היינו בקשר קרוב, ובשנים הראשונות של פרויקט 'הבית היהודי' שהקמנו בהודו זכינו להדרכתו והכוונתו, אך במשך הזמן הקשר הלך והתמעט, כך שלא היה בינינו מפגש פנים אל פנים.

כבר כמה פעמים אמרתי לעצמי: מיכי, סע לבקר את הרב. אבל בכל פעם תירצתי לעצמי שבוודאי הרב עסוק ואני אצטרך לתאם מראש וזה יהיה מורכב… כך זה הלך ונדחה שוב ושוב. ואז, יום אחד, עלתה בי מחשבה: אני פשוט אסע לכפר חב"ד ואדפוק בדלת הבית של הרב.

שמעתם על חוק חמש השניות? זו גישה הטוענת שאם קיבלנו על עצמנו איזו החלטה טובה, אם לא נוציא אותה לפועל תוך חמש שניות – היא תתמסמס. כמובן, לא בכל דבר זה רלוונטי לחמש שניות. אפשר גם לומר חוק חמש הדקות, או חוק חמשת הימים. הכוונה רק לומר שיש טווח מסוים שקובע האם ההזדמנות תמומש או שהדבר יידחה שוב. בכל אופן, גם אצלי החוק הזה עבד דקות נוספות… בכל פעם שחשבתי ללכת זה עבר והתמסמס.

בשבוע שעבר, בראש חודש תמוז, מצאתי את עצמי מתפלל מתוך סידור 'מתוק מדבש', בו מובאים ליקוטים מספר הזוהר וכתבי האר"י על סידור התפילה. והנה אני רואה בהכנה לתפילת מוסף של ראש חודש שכתוב כך: "חייב אדם להקביל פני רבו בראש חודש. כי בראש חודש יש נפש יתרה בעת אמירת הכתר, ואז אם יקבל פני רבו יושפע לו מכוח רבו".

וואו, אמרתי לעצמי, הפעם אני מסיים את התפילה, נוסע לכפר חב"ד ודופק בדלת.

להחיות מתים

הגעתי לכפר חב"ד, עמדתי כבר ליד הבית אבל לא היה לי אומץ לדפוק בדלת. אמרתי לעצמי: "ואהבת לרעך כמוך", מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. אתה היית רוצה שבאמצע שאתה עסוק בעניין חשוב מישהו ידפוק בדלת וירצה לשוחח איתך שיחת רעים פתאומית?

לאחר מחשבה החלטתי לעשות השתדלות. התקשרתי לאיתיאל גלעדי, המזכיר של הרב, ואמרתי לו: "אני נמצא בכפר חב"ד – כביכול היו לי שם סידורים לעשות ובמקרה הגעתי… – ורציתי לשאול אם אפשר להיכנס לרב רק כדי לברך אותו בחודש טוב". איתיאל חזר אלי אחרי כמה דקות ואמר לי שאבוא עוד רבע שעה.

דפקתי בדלת והרבנית פתחה לי. הרב קיבל אותי במאור פנים ואמר לי "שהחיינו וקיימנו!" – לא את הברכה המלאה, אבל את המשמעות שמאחוריה, כי באמת הרבה שנים לא נפגשנו.

שוחחנו מעט, ואז שאלתי: "הרב, מהו הדבר שכדאי לתת עליו את עיקר תשומת הלב בתקופה הזו? במה להשקיע?" מסתבר ששאלתי את השאלה עם חיוך, והרב השיב לי: "אתה מחייך, והעבודה של יהודי היום זה להגדיל את החיוך. למילה 'חכמה' יש כמה נוטריקונים, כמו למשל 'כח מה' – במשמעות שהענווה (מה) נותנת לנו את הכוח, כמו שמשה רבנו אומר 'ונחנו מה'. אבל חכמה זה גם 'חֵך מה' – מלשון חיוך. וזה עיקר העבודה – להאיר פנים למי שאנחנו פוגשים".

השיחה הזאת, כאמור, הייתה בראש חודש תמוז, שכמקובל זהו יום השנה לפטירת יוסף הצדיק. והנה, עיקר המהפך של יוסף ותחילת הגאולה שלו הייתה באירוע שהתרחש בבית האסורים, כששאל את שרי פרעה "מדוע פניכם רעים היום?". כשאדם שקוע בתוך הכאב שלו, הוא כמעט לא פנוי לראות אנשים אחרים שסובלים. אבל כשהוא מאיר פנים לזולת, גם לאחרים מתעורר חשק לדבר את אשר על ליבם.

רבי נחמן אומר (שיחות הר"ן מג) שיש "בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם. וְהֵם הָיוּ רוֹצִים לְסַפֵּר, אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם, וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים וּדְאָגוֹת. וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵק, כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד".

נפילה או נסיון?

אגב, אחת המתנות שהרב גינזבורג העניק לעולם בתורתו, זו העובדה שבכל נושא הוא פורס את מגוון הדעות ומראה כיצד הן ממוקמות כל אחת במקומה באילן הספירות. כלומר, הוא מלמד שבאמת אין שום קונפליקט בין הגישות השונות. יש דעה ששייכת לקו הימין ומידת החסד, ולעומתה יש דעה המייצגת את קו השמאל והגבורה, וכן הלאה. כך, פתאום כל אחד יכול לראות ולהתרשם בעצמו שיש לפניו 'פרצוף' שלם, והכל מסתדר ובא על מקומו בשלום.

כמו כן, מוטיב מרכזי בתורתו הוא העניין של הגימטריות. אמנם מדובר בשפע עצום של גימטריות שונות בהקשרים שונים, אבל במסגרת שיחתנו זו אספר על שתי גימטריות שממש הרחיבו את ליבי.

באחד המאמרים שלו כתב הרב שהמילה גיהנם היא בגימטרייה גם זו לטובה (108). כלומר, מה שבן אדם חווה כגיהנם, לאמיתו של דבר ומהצד הפנימי שלו – גם זו לטובה. כמובן, בשביל לעכל גימטרייה כזו נדרש שהלב שלנו יהיה פתוח לקבל אותה.

יום אחד הלכתי ברחובות ירושלים ופגשתי ידיד מתלמידי הרב. אמרתי לו בהתפעלות עד הגימטרייה הזאת דיברה אלי. בתגובה הוא אמר לי: "אוסיף לך עוד גימטרייה מופלאה – נפילה (175) בגימטרייה נסיון (עם הכולל).

וואו, גם בעיניי זה דיבור חזק. למה? כי לפעמים אחרי נפילה אנחנו נעשים מדוכדכים ומיואשים, ולכן אנחנו צריכים להתעודד ולתפוס את האירוע הספציפי בתמונה הכוללת של חיי האדם המלאים נסיונות, מה שדורש מאיתנו להרים את הראש ולהמשיך לעבוד הלאה.

עכשיו תראו כמה זה נפלא: הגימטרייה האחרונה שאמרנו אינה מדויקת, אלא היא בהתאם לכלל בעולם הגימטריות שאם חסרה ספרה אפשר להוסיף אותה 'עם הכולל', כשהכוונה המקורית לביטוי זה היא שמלבד האותיות עצמן צריך להכליל את המילה כולה גם כספרה נוספת. אבל לענייננו, אני התייחסתי למושג 'נפילה עם הכולל' במשמעות של 'נפילה עם התפיסה הכוללת'. הבנתם? אם אתה לא רואה את הנפילה בתפיסה הרחבה שלה, זו אכן נפילה. אבל אם זו נפילה עם הכולל, זה כבר הופך לנסיון…

חברים יקרים, לחיים! הנקודה העיקרית שבשבילה הבאתי את הסיפור, היא כדי ללמדנו על כוחה של עבודת החיוך – חך מה. להחיות אדם בחיוך של הארת פנים. חודש שמח ומאיר פנים! לחיים!