ברצוני לספר לכם סיפור שהוא משל. כל מי שישמע את אותו משל, יעלה בלבו הרהור תשובה על אחדות ויתגעגע לאהבה שצריכה להיות בינינו. שמעתיו בשבת האחרונה, בה ישבתי לסעוד ליד רבה הראשי של קצרין.
בוודאי סקרנים אתם, מה הוא אותו משל? ספר לנו!
אכן, אספר. אלא שרציתי להכין את עצמי קודם שאספר. לעתים חושב לו האדם שכבר שמע את כל הסיפורים שבעולם, אף על פי כן הטיתי אוזני ושמעתי דבר חדש. משיצאתי להלך ברחובותיה השקטים של קצרין לאחר הסעודה, מצאתי עצמי מספר לעצמי את אותו משל ודומע, אף שידעתי תחילתו וסופו. סיפור טוב, אתה מספר אותו לעצמך ומתרגש.
קם הרב יוסף לוי ואמר בשם זקן אחד:
יום אחד גילה העכבר מלכודת עכברים חדשה שמונחת לה בחווה. נבהל, ורץ לספר לכבשה.
צחקה לה אותה כבשה. מה שייכות יש לה לאותה מלכודת ולכבשה שכמוני? אני לא עכבר! אמרה, ופטרה אותו לשלום.
רץ משם העכבר בבהלה לבשר לתרנגולת. יש מלכודת עכברים בחווה! מה עושים?!
חייכה התרנגולת: מה לי ולאותה מלכודת עכברים? אינך רואה כי אני תרנגולת!
למחרת יצאה ילדה מבנותיו של האיכר ליתן קש לבהמות, ונתפסה רגלה באותה מלכודת. עד שבאו ומצאוה, נפצעה רגלה, נחתכה ונתכסתה בדם, ומחשש לזיהום מהברזל החד ביקשו להזמין את הרופא מהעיר הגדולה. ביקור שכזה בכפר המרוחק עולה חמישה זהובים, ומניין לאיכר העני לשלם? שחט את הכבשה ומכר את בשרה.
בינתיים נחלשה הילדה, ואף חום גופה הצביע על הצורך לחזק את בריאותה. בדק הרופא את אותה ריבה ופסק "על הילדה לשתות במשך שבוע שלם מרק עוף חם". סבר וקיבל אביה, ושחט גם את התרנגולת.
עם אחד אנחנו. אחינו באזור אחד מותקפים מהאויבים שלצידם. מגזר אחר מתמודד עם בעיה הקמה עליו מתוכו. אחינו בנחלה דרומית סובלים משכניהם… אבל רבים מאיתנו רואים את צרתם וחושבים לעצמנו, כמו אותה הכבשה והתרנגולת, מה לנו ולצרות שלהם… געוואלד געוואלד.