כשלמדתי באקדמיה למוסיקה, קארל, ידידי, הציג בפני תיאוריה מעניינת: "ישנן ארבע דרגות ביצירה", אמר: "הכי נמוך זה 1 – 'רע ופשוט'. אחר כך מגיע 2 – 'רע ומסובך'. אחר כך, שימו לב: 3 – 'טוב ומסובך'. ואחר כך, בסוף, 4 – 'טוב ופשוט'".

יש כאן משהו מעניין, שמתם לב שזה מתהפך? בשניים הראשונים, 'מסובך' הוא יתרון. כלומר, 'רע ומסובך' עדיף מ'רע ופשוט', שכן לפחות יש בו תחכום. המלחין כתב ללא השראה רבה, אבל הוא 'מלומד' (חח). בשתי הדרגות הטובות, דווקא ה'פשוט' הוא היתרון והמעלה. לכתוב משהו טוב ומסובך, זה מרשים וזה תופס אותך וכל זה, אבל יצירה שהיא בדרגה של 'טוב ופשוט'… – געוואלד, זו כנראה מתנה משמים, מעין נבואה שמעטים זוכים לה.

אז למה לא לנסות לכתוב יצירה שהיא 'טובה ופשוטה'? להיט שיסחף את כל העולם?… התשובה היא, שאם לא תצליח – יצא לך 'רע ופשוט'… אולי לכן אנחנו מסבכים את המנגינות, את היצירות ואת… החיים.

ניגון של ר' שלמה – זה טוב ופשוט. ניגון הבעל שם טוב, ניגון 'א־לי אתה' – זה טוב ופשוט. אני חושב על כל מיני שירים שלי… 'שיר הקרמבו' או 'חגיגה' הם טובים (אני מקוה… חח), אבל וואו, הם…
מסובכים!! הלוואי והיה יורד לי משמים ניגון אחד טוב ופשוט. אבא! 

גם בעבודת ה' זה כך. כולנו מסבכים. מסתבכים, עובדים את ה' 'טוב ומסובך…'. כשאתה חוזר בתשובה, הכל פשוט לך וטוב… ניגונים, אורות, הדרך פתוחה. אחר כך אתה מתחיל ללמוד, לצמוח, ולעיתים אתה מסבך לחינם. נכנסים יותר מדי למחלוקות, או עוסקים בהבדלים בין השיטות השונות. לעיתים אדם נאלץ לעבור דרך ימים שנדמים לו כ'רע ומסובך' או 'רע ופשוט'.

חשוב לזכור: מתחת לכפות רגלינו מציץ עלינו מהחרכים וקיים כל הזמן הטוב והפשטות. כל החסידויות מלמדות שהחכמה האמיתית, אחרי כל התחכום, היא להישאר פשוט. 'חומוס אליהו' זה פשוט וטוב (חח), ואילו תפריט של חתונה יוקרתית זה 'טוב ומסובך': מגישים לך 'פריטַטַת כבש על מצע של אצות מאודות עם צלפים קלויים ופיסטוקים מושחמים'. בינינו, עדיף 'שלום פלאפל'… מאידך, לאכול מנה של מאתיים דולר… 

'פשוט' פירושו גם פתוח, מלשון 'יד פשוטה' – פתוחה לקבל. זה אומר להיות פתוח ללמוד כל הזמן, לשמוע, להשתנות – ההיפך מ'מכווץ'. אגלה לכם, כבר זמן מה שאני מתכנן לעשות 'קאמבק' לפשטות. לחזור ימים היחפים של תחילת הדרך. מאידך, הפשטות נבעה שם כי לא ידעתי כלום, לא היה מה לאבד, רק יצאת לדרך, מי יודע…

התיאוריה של קארל יפה, אבל האמת כנראה מורכבת… בכל מקרה, לפני שבוע ניגנתי בערב של ארגון 'מנוחה וישועה', שם פגשתי את משפחתו של הקדוש אביעד ניימן, הי"ד. אסיים בדברים כל כך יפים ומלאי השראה שכתב מהלחימה, כמעין צוואה למשפחתו (הציטוטים כאן חלקיים). וכך כתב:

"לדעת להכיל מורכבויות. תמיד לברר את האמת שלך ולא לוותר עליה… אבל כן להיות פתוח לשמוע דעות של אחרים. להשתדל לא להיות החלטי מדי. לתת מעצמך כמה שאתה יכול, בענווה.
לקחת את החיים באיזי, הכל 'בקטנה' והכל עובר, אבל הכל כל כך משמעותי".

טוב ופשוט. גוט שבת.