ליל שבת לאחר הסעודה, אני יוצא מביתי ופוסע לכיוון הדוידקה, רחוב הנביאים, רחוב ישעיהו, עובר ליד קולנוע אדיסון של ילדותי, וממשיך לכיוון מאה שערים. יש בלילה הקסום הזה טיש ב'קרלין' וגם ב'סלונים'. אפשר ללכת אחר כך ל'בעלז', ולא רחוק נמצא בית המדרש של חסידי 'טשרנוביל'.
אנדרה היידו, מורי ורבי, לקח אותנו פעם במסלול הזה לשמוע ניגונים, ואמר: התבוננו, החסידויות האלה כולן בעלות שמות של עיירות במזרח אירופה, פזורות היו בממלכות וקיסרויות. לפני מאה שנה, רק משוגע היה אומר לחברו ב'קרלין': בוא נקפוץ ל'גור'. הרי הפרידו ביניהן שבועות של טלטלות בדרכים, קוזקים, פונדקים לעצירות לילה ושוחד של מעברי גבול.
ירושלים האהובה שלנו, שאי עינייך סביב וראי: כולם התקבצו באו לך, בין רחובותייך. קרלין, גור ובויאן, מוסדותיהן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. אותן עיירות שוקקות חיים היו, עד שבא הצורר וכילה את הכל. פה בירושלים, לוחשות הן זו לזו: אנחנו קרובים, אלפי קילומטרים של גלות לא יבדילו בינינו. והרי במסכת מגילה כתוב: "עתידין בתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל".
השבוע הייתי בישוב בני דקלים. היכן זה? שמאלה באיזה צומת, אחר כך ימינה שמאלה וימינה, ומגיעים לחבל ארץ קסום שלא הכרתי. ההרים האלה חיכו בענווה אלפיים שנה רק למגורשים. ראיתי את הצמיחה, את הבניה, את הילדים חוזרים מהתלמוד תורה. כשקיבלתי עליה של 'לוי', בקושי יכולתי לברך. דמעות בגרוני… יש המבקרים במוזיאון גוש קטיף, אבל לכאן חובה להביא את כולם. שייצאו מהרכב, יעמדו ויביטו. זה הכוח שלך, ירושלים.
ירושלים נותנת ליהודי אמונה, להתחיל מבראשית. להמשיך לחלום. לא להפסיק להביט על העולם בעיני משיח. גם בבני דקלים, רחובות היישוב כשמות היישובים שחרבו: רחוב קטיף, רחוב מורג, ואפילו סמטה קטנה שלא מובילה לשום מקום – רק לנוף היפה הנשקף מהיישוב – רחוב שירת הים, כמו אותם מבנים מתוקים שמפוזרים היו על קו החוף. הייתי שם ב'שבוע האחרון' לפני הגירוש. אמרו לי: כל הכבוד, מסרת נפש לבוא. רציתי לשמח אותם ועניתי: פה על החוף זו 'מסירות נופש'… (חח).
אני חוזר עכשיו לשכונת מגוריי, מכנים אותה כולם 'נחלאות'. ובאמת, מי שגדל פה יודע שכל כמה רחובות היא שכונה עם שם משל עצמה. כך היה כשגדלנו. הסמטאות שסביב ביתנו, 'נחלת ציון' שמן, ובהן עולי שיראז, הפרסים. קצת מערבה, 'נווה שלום' או 'שכונת הכורדים'. רחוק יותר, 'נחלת צדוק' לעולי תימן, 'נחלת אחים', מרוקאים, 'אורפלים', 'חלבים', ועוד עדות שונות. ושוב, אלו כולן מקומות שמסילות רכבת, שבילי עפר ושיירות גמלים במדבר הפרידו ביניהן – והנה התקבצו כולם ובאו להיות צפופים (מאוד) ומתפללים רווחים.
ירושלים שאי עינייך ודעי, כמה כוח שמחה ואחדות את נותנת בנו!!
