וַתִּלְבַּשׁ!
בחודש אדר, כפי שקיבלנו ממסורת עתיקת יומין, אנחנו נוהגים להוריד את ארגז התחפושות (זה שמונח קבוע גבוה מעל הארון). בנוסף, זה חודש בו אני פושטת יד וקונה שטויות לילדים, וגם מחפשת עם הילדים תחפושת. בשבילי.
אבל השנה… השנה הארגז העיק עלי, כבד ועייף. מפריע. השנה לא רוצה שטויות, לא רעש מבהיל ולא קולות רקע. השנה עמדתי בגמ"ח התחפושות הענק וחיפשתי את עצמי… לקחתי והחזרתי וויתרתי ושוב השתכנעתי. ועדיין, הטעם חסר. אין מה לומר השנה, הניסיון על השמחה הוא רציני.
קשה להתחבר לזמן השמחה הזה עכשיו. מצד שני מה נעשה? זה הזמן!
הלכתי לקבל עצה מהמגילה עצמה. מאסתר ומרדכי וגם מכל נשות החיל, אימהות האומה שחיות בינינו, וביקשתי: גלו לנו את רזי החיים והשמחה.
הנה מה שליקטתי:
שמחה קשורה לבחירה. תמיד. כשאנחנו מברכות "שהחיינו" על דבר חדש, אנחנו בעצם שואלות – מה מחייה אותנו? בכלל, עצם השאלה כבר פותחת פתח להתחדשות ובחירה. "נשים במה משמחן"? עצם המבט, השאלה, היחס, זה כבר משמח. אז מה משמח נשים? "בראוי להן" אומרת הגמרא (פסחים), לפי המקום, המצב והזמן (בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצים… יוסיפו חכמים) כי יש התייחסות למרחב, אל הלב והנוכחות שלנו כרגע.
שמחה משברת חומות, אומר הבעש"ט, ולכן "מרבין בשמחה" – מוסיפים, מרחיבים את הגבולות. בעברית, "פור" מגיע גם מהמילה 'פר', בעל החיים הגדול הזה… נקראנו אל הרגעים האלו, הגדולים והמטלטלים, ואסתר המלכה מלמדת אותנו להבין שאפשר בחיים להיכנע לגורל ("זה המצב", "אלו החיים שלנו"…), ואפשר לחפש את הגודל, לראות מה הכוח שמחכה לנו מתוך המצב, ולהגדיל עוד. המן האמין בגורל, אסתר ומרדכי האמינו בגודל השעה.
"לך כנוס" אומרת אסתר למרדכי, ושולחת אותנו להבנה עמוקה: את אף פעם לא לבד! אנחנו מחזיקות אחת את השנייה במודע ולא במודע. אנחנו מחזיקות אור למי שיושב או יושבת בחושך. זה הכוח והברכה שלנו. שמחה קשורה ללב מרגיש.
מרדכי מלמד אותנו איך אמון ואמונה מיטיבים ומייפים. "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה… וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה". אמון ואמונה בונים טוב פנימי. כל יום הוא רוצה לדעת מה שלום אסתר. זה לימוד גדול. להתעניין בנשמה, להתעניין (באמת) במי שנמצא לידי או רחוק ממני… שמחה (וישועה) קשורים ליציאה מאזור הנוחות שלנו – אל עבר האחר. להיטיב – זה להתחבר לשורש השמחה.
אבל לא לדאוג, זה לא במקום הציר הפנימי שבנו. כשאנחנו בנתינה וחסד – ועל מקומנו – העולם מתברך. מרדכי לא מתרשם ונשאר לעמוד זקוף. הוא על מקומו – מול מקומו של עולם.
לרע אסור שיהיה מקום. אני מבקשת לזכור את זה… במגילה מובן איך אחשוורוש גִּדַּל אֶת הָמָן. אין לו משלו שום דבר. הספקות, הפחדים – הם חייבים הזנה מבחוץ כדי להיות… לעומת הטוב הגמור שישנו וגדל מעצם היותו, גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי – הבושם מר דרור המפיץ ריח טוב. מגדל את הכוחות שבנו. אני מסמנת תזכורת: ריח טוב לנשמות. לזכור כמה טוב יש!
אסתר נמצאת בתוך הארמון ולא מבינה איך מרדכי לובש שק ואפר בחוץ. היא מבקשת מאיתנו להביט פנימה נוכח חצר המלך הפנימית. את לא רואה מה קורה? תסתכלו פנימה. עוד יותר. תחזיקו בחוט השָני, לכו אחרי ריח המור וההדסים… אל הקודש פנימה. אל הלב הפועם באמת. בבקשה, אל תתבלבלו, אל תאמינו לכל הרצים שממהרים לייאש. כאן, פנימה – יש מלך. יש דרך.
הזוהר הקדוש אומר שאסתר המלכה לבשה רוח הקודש כשלבשה מלכות, מחוללת את מהפכת הקדושה. "לבשה את אותה דמות של העולם ההוא" (זוהר שלח לך), ומעוררת פה את המציאות להשתנות. איך אפשר? איך היא יכולה? מאיפה? מפסח. כן… "שואלין ודורשין בהלכות פסח שלושים יום קודם הפסח" – משאילים את פסח לכאן. מבקשים את האמונה, החירות, הנס, האפשרות האמיתית, את זכרון הגאולה.
יש שמחה שקשורה לחושים (אכילה, שתיה, בגדים, תכשיטים). זה יכול להיראות רדוד, אבל בעיניי זו גדלות התורה שלנו, כי לשמחה יש הרבה שמות וביטויים. יש פה מנעד ודרך, יש פה סיפור שלם ולא מצומצם, והבורא מבקש מאיתנו לחפש את הדרך. לדוגמה, תכשיטים וקישוטים זו שָפָה שבאה להאיר, לשים לב לעבודת הנפש מתוך החיים. לזהות את הכוחות שישנם!
"מה נעשה יקר וגדולה?" שואל אחשוורוש. ובעצם זו שאלה בשבילנו – בקשה לייקר ולסמן (ולראות) בתוך החיים את המקום הזה. רגע קרוב. שיח אמיתי. "הדור קיבלוה" – מה קיבלתי השנה? "בלילה ההוא נדדה שנת המלך…", הזדמנות להיזכר במה ששכחנו, נדדנו מהם, לא רצינו להאמין… להתחיל לעורר רצון. לחפש את ה"רווח והצלה" שיגיע ממקומות אחרים אבל פנימיים, מחוברים.
מלכות, על פי הסוד, קשורה גם לנוכחות, למקום. "ותלבש אסתר מלכות" – מתוך המקום הנסתר, הכואב, הלא ברור – עולה בקשה בהירה, קרובה, לומדת לנכוח – "בראותם יחד תכלת מרדכי" – את התכלית. אנחנו רוצים לראות, ריבונו של עולם.
זה הזמן. זה המקום. ככה, כמו שאנחנו – ומעל מי שאנחנו – ללבוש מלכות. לעורר ולהנכיח את אור מלכות ה' יתברך בעולם. מתוך החיים. זה החיים.
"לעת הזאת הגעת למלכות".
