&נעמי
כִּי שָׁמְעָה… כִּי פָקַד ה'
נעמי מקשיבה. היא שומעת שיש מציאות אלוקית בעולם. שיש התחדשות. היא לא נכנעת למצב המציאותי. היא שומעת שמועה פנימית ואת זה רות רואה. את זה רות גם מבקשת. את המֵעֶבֶר.
וַתִּשָּׁאֵר הִיא, ורק אחר כך וַתָּקָם. אני לומדת ממנה כנות. ללמוד להיות גם בירידה. בקושי. רגע לשהות, להישאר, ואז לקום.
וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ. קראתי אצל שירת מלאך כמה התנועה הזו של נעמי חשובה. היא נותנת אמון ברות למרות שאין לה ייחוס, הגיל שלה, המצב. היא מקבלת אותה באמת. היא נותנת לה מקום.
נעמי מלווה את רות אל הגורן. כתיב וקריא מרגשים: וירדתי (וְיָרַדְתְּ) הַגֹּרֶן…
הרבה פעמים במציאות היומיומית השגרתית אני מרגישה נשאבת לזה. כבר שוכחת על מה ובשביל מי ומה… ונעמי, הנעם העליון, המבט הגבוה – באה ומגלה לרות: אני אהיה איתך בפרטים, בחיים עצמם.
&רות
וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ
היא נצמדת לנעמי, לא נבהלת מהריק והחיסרון. היא מלמדת אותנו איך 'לא נוטשים באמצע'. להתחבר למהות, ולא לסיפור החיצוני התדמיתי.
עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה
וואו. תתמקדי ב'שדה' שלך. במרחב ששייך לך.
בשדה החיים שלנו. הארץ. העם. התורה.
והזוהר הקדוש יגיד "עינייך גורמות לברכה", ההבטה מפייסת. משפיעה טוב.
מרות אנחנו לומדות להקשיב להשגחה. לתת מקום לה' יתברך, להתמסר לקול הפנימי, לנאמנות והאמון בבורא.
רש"י על רות בשדה: "אלא שמסמנת הדרכים… כדי לעשות סימנים וציונים שלא תטעה בשבילין ותדע לשוב…"
וואו, איזה רש"י! יש סימנים. יש שבילים. אני מסמנת והם מסמנים לי. שנזכה ללכת ערים בשדה החיים, להיות קשובים לדבר ה' בעולם, לדעת את הדרך הביתה.
מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה
תראו פירוש מיוחד :
אתה יודע מדוע מצאתי חן בעיניך? כי ראית שהגעתי מהנֵכר. ראית שהגעתי מרחוק, עם געגוע וצימאון, וזה יקר בעיניך.
אנו לומדות מרות לבוא לבורא עולם בתפילה אמיתית, עם מה שיש. בלי סטריליות.
לבוא כגרים מול התורה.
ותלך. ותבוא. ותשוב. ותלקט. ותפול. ותאמר. ותשא… כל כך הרבה ביטויים גופניים במגילה. הנפש והגוף עוברים מסע משותף של התקרבות. מגילה שמלאה בחושים – לגלות לבקש את התורה. תהליך שקורה יחד. זו תורה.
יש שדה.
יש בית.
יש הר.
בכל אחד מהם תורה ושביל. היכן רות מתגיירת? בדרך…
וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם – הארץ והשמיים. הגוף והנפש.
תורת חיים. אמונה חיה ומבקשת.
ועוד עניין:
המגילה מתחילה בכאוס, אין מלך, ומסתיימת במלך (דוד המלך) – עם ישראל עובר מהפך. עם ישראל מתבקש להתעורר לראות את המהפך, לבחור בדרך המלך…
יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ
ה' ישלים את המסע, את הפעולות שלנו. אנחנו לא לבד.
יש תורה מלאה וטובה
ליקוטי חיים
מהנעם העליון אל המלכות
ובחזרה.
אנחנו בוחרות בחיים, כן,
גם פעולות קטנות משפיעות ומעוררות.
נעשה ונשמע.
אנחנו עם שיודע את הסוד הזה.
ואם שכחנו, אז רק להיזכר בסימנים …
ריבונו של עולם, אנחנו אומרים לך – בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ נֵלֵךְ …
"תורת ה' תמימה משיבת נפש".
דוד מלך ישראל חי וקיים.
