קורה שכל הכללים שבנינו – שכך מוביל לכך, ואם יש את זה אז יש גם את זה, ושאם נתנהג באופן מסוים כך גם יהיה לנו… – כל אלו קורסים. החוקים לא עובדים יותר, התמונה משתנה, חוקי המציאות אינם אותם חוקים, רעידת האדמה יצרה מישורים ובקעות במקומות אחרים ממה שהכרת. וזה נראה נורא. נורא…
אתה שבור, חושש ללכת, כי הבנת שהעובדה ששם האדמה החזיקה אותך לא אומרת את זה היום. אתה לא סומך על שום חוק שעד היום עבד לך, כי היית בטוח שהוא לעולם וגילית ש… לא.
מה טוב, מה רע, מאיפה השמש עולה… טוב שהיא עוד איתנו…
וזה נראה לנצח… מעוות לא יוכל לתקון.
אבל זה לא.
לא, לא תמיד זה קורה, ולא לכל אחד. אך מי שחווה את הדבר הזה יותר מפעם אחת כבר יודע שגם חורבות של עיר מגדלות סביבן עשב חדש, וגם אחרי שריפה עולה הירוק ואט אט הודף את ריחות העשן הדביק.
גם עצים יגדלו שם, חלקם יהיו אותם ששרדו ונראו כמתים. חלקם חדשים, שהגיעו כזירעונים עם הרוח…
זמן.
זמן הוא באמת עניין חשוב בכל העסק הזה. זמן וידיעה גדולה שהכל מסתובב וממשיך בעולם הזה שלנו.
ועוד יותר מזה, הידיעה כי העולם החדש שנבנה יהיה אחר, שונה ולא פחות טוב. כל מה שגדלנו עליו יהיה חלק מאיתנו לעולם, חלק שבנה אותנו לחלוטין. וגם נוסטלגיה, כן, אפשר ללמוד לקחת אותה בנועם מלטף ולא בערגה איומה… כל מה שהיה לנו אז בנה אותנו ובנה בנו אישיות, ורשמים, וניחוחות, וזיכרונות שחיים בנו גם עכשיו בתוך תאים מסודרים, חיים ומשפיעים על היומיום שלנו, על הבחירות שלנו ונטיות ליבנו.
העולם הבא, זה ההולך ונבנה בנו, עומד להיות חזק יותר, אמיתי יותר ומחובר יותר למציאות. כי המציאות האמיתית היא בדיוק זו. זו שאומרת יש עולם, יש שבירות, והארץ לעולם עומדת… היא ממשיכה, ואם יש לך לחיות בתקופה כזו של שבירה, אל תיבהל מדי… דע לך כי זה חלק ממציאות, והדברים עוד ייבנו בנו ויהיו אמיתיים יותר, גם אם גמישים ומקבלים יותר. כמו קנה, שיודע גם אחרי הסערות להרים את ראשו ולהמשיך לצמוח.
המוכנות להמשיך, לא לוותר על מה שהיה ולא לנסות ליצור שוב בדיוק את אותו הדבר – היא הסוד. לקחת ולהמשיך לעולם הבא אחרי, לעולם שייבנה בך, המורכב גם מידיעת השבר וההליכה בו.
אהיה אשר אהיה.
