"כדי להשיג דברים חדשים שמעולם לא היו לנו אנחנו צריכים לחשוב מחשבות שמעולם לא חשבנו"
את עזרי ואורה טובי, כיום תושבי בת עין, אנחנו מכירים בעקבות שנים רבות של שכנות טובה ביישוב יצהר. במסע שעברו בין יישובים בצפון, במושב באזור בית שמש, בהר חברון ובשומרון, זו הייתה אחת התחנות המשמעותיות והארוכות. "גדלתי בבית דתי־לאומי בנתניה. בגיל 15 הורדתי את הכיפה עד גיל 25, אז התחיל המסע האישי שלי", מספר עזרי, "לאחר שחזרתי מטיול ארוך שנמשך מעל שנה במזרח הרחוק. מצאתי את עצמי בצומת דרכים משמעותית, בה נאלצתי להחליט האם להיכנס למסלול החיים הצפוי והמקובל – לימודים, מקצוע שבו כנראה אעבוד במשך 40 שנה, ויישור קו עם המסלול הנורמטיבי – או לחפש תשובה למשהו פנימי שלא נותן לי מנוח, לחפש משמעות עמוקה שתצדיק את הקיום שלי כאן".
"היה לי ברור שכדי לגלות דברים חדשים על עצמי, אני צריך להיפתח למחשבות ורעיונות חדשים שלא הכרתי. לבסוף הדחף הפנימי הכריע, ולאחר תהליך לא ארוך מצאתי את עצמי בוחן אפשרות של שבוע לימוד תורה במכון מאיר בירושלים. השבוע הפך לשנתיים וחצי של 'אורות' חדשים ולימוד תורה במכון. באותה תקופה זכיתי גם להכיר את אשתי האגדית אורה, להיחשף לראשונה ולהתאהב בסיפור של יהודה ושומרון והמתיישבים האצילים של המקום ולעוד חוויות ואתגרים".
"אי אפשר לשנות משהו כל עוד לא לוקחים עליו אחריות מלאה"
כחלק מאותה 'בחירה בתנועה', משפחת טובי עברה לא מעט תחנות במסע המשפחתי והאישי. לפני כעשור עזרי ביצע פניה חדה במסלול, ולאחר הרבה שנים של עיסוק במוזיקה שכללו גם אלבום מלא בשם 'אבא', הפך לדובר הישוב יצהר. לטובת העניין הוא פתח לראשונה דף פייסבוק, לעצמו וגם לישוב. "זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי למסכת המתוזמרת של השמצות, הכפשות ושקרים על מדינת ישראל בכלל ועל המתיישבים האהובים של יו"ש בפרט", הוא נזכר. "הסתובבתי תקופה עם תסכול שהלך וגבר. למה אף אחד לא עונה להם? שאלתי את עצמי. איפה משרד החוץ? איפה ה'סטארטאפ ניישן' כשזה מגיע לספר את הסיפור שלנו כאן בארץ?
"בשלב מסוים הבנתי שהתסכול הזה הוא סימן למשהו. הוא סימן שאני צריך לקחת אחריות ולפעול לשינוי במציאות. ניסיתי את מזלי בסרטון הסברה שנקרא Imagine (דמיינו) והוא הצליח בצורה בלתי רגילה. כך החלטתי שאני מקים ארגון הסברה שנקרא Boomerang – Fighting for Israel שהיה ארגון ההסברה הראשון ביו"ש.
"לעיתים קרובות אנחנו נתקעים במקום ולא מתקדמים", מסביר עזרי את המניע הפנימי לבחירות שלו, "פשוט כי אנחנו מסרבים להכיר בעובדה שהאחריות לשינוי מוטלת עלינו בלבד. במקום זאת, אנחנו נוטים להפנות אצבע מאשימה כלפי אנשים אחרים או נסיבות חיצוניות, ומאשימים אותם במצב שבו אנחנו נמצאים. אבל להציע תיקון למציאות על ידי הפניית אצבע מאשימה החוצה, זה חלק מהקלקול" הוא מאיר את עינינו לנקודה חשובה.
מצד שני, ברגע שאנחנו מוכנים לקחת אחריות מלאה על החיים שלנו ולומר לעצמנו: "מעכשיו אני זה שמוביל את השינוי, אני אחראי לשפר את מערכת היחסים הזוגית שלי, אני זה שיכול לרפא את הקשר עם ההורים או הילדים שלי, ואני זה שיכול לבחור להתנהג אחרת במצבים שונים", רק אז אנחנו מתחילים להתפתח, מתוך הבנה ש"אין הדבר תלוי אלא בי". בדיוק כמו אבותינו שעמדו על שפת ים סוף כשהפחד מהעבר רודף אחריהם ומאיים להחזיר אותם אחורה, והיו צריכים לקבל החלטה אישית: אני את ים סוף הזה חוצה – ויהי מה! "לקחת אחריות זה לא נטל כבד", הוא מרגיע את מי שחושש לעשות את הצעד, "להפך, הרבה יותר משחרר לחיות חיים שבהם אנחנו לוקחים את המושכות לידיים".
"אנשים שמרגישים שרוח סערה מתקרבת לעולם מתחילים לשים את הפוקוס שלהם על העמקת השורשים"
לאחר ארבע שנות פעילות אינטנסיבית ב'בומרנג' והפקת עשרות סרטוני הסברה, עזרי התחיל להרגיש שהעולם עומד על סף שינוי משמעותי, ואנחנו נכנסים לעידן שבו רבים מכללי המשחק המוכרים לנו עומדים להשתנות. "היום, בהיבט הטכנולוגי – עם התפתחותה המהירה של הבינה המלאכותית וגם בהקשר הלאומי מאז פרוץ המלחמה, קל יותר לראות את זה בבירור. אבל לפני כל קפיצת מדרגה ושינוי משמעותי, מגיע שלב מעבר מטלטל ומאתגר. זהו השלב שבו התפיסות הישנות מתפוגגות בהדרגה, בעוד התודעה החדשה וכללי המשחק החדשים מתחילים להיוולד ולהתגבש".
כשנה וחצי לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עזרי פרסם בקבוצת ווטסאפ בה חברים מאות עיתונאים ואנשי תוכן, הודעה שבה הוא כתב שלדעתו צריך להתכונן למציאות של מלחמה.
"לכתוב הודעה כזו באותה תקופה היה נראה קצת מדומיין", הוא מודה, "אבל ברמה האישית לקחתי את זה ברצינות. התחלתי להשקיע זמן רב במחשבה על הדרך הנכונה להתמודד עם תקופת חוסר הוודאות הזו. ניסיתי לפתח גישה והסתכלות שיעניקו לי ולמשפחתי את הכלים לא רק לשרוד את התקופה הזו, אלא גם למנף אותה כדי לצאת ממנה חזקים ועמידים יותר. עסקתי בהרבה שאלות כמו: איך להבין לעומק מהי הבינה המלאכותית ואילו שינויים היא צופנת בחובה? איזו תודעה חדשה מחכה לנו בפתח? ואם העידן העומד לפתחנו אכן ייראה שונה לחלוטין מזה שבו גדלנו, איך אחנך את ילדיי לאור המציאות החדשה הזו?
"דבר אחד התחזק אצלי לאורך כל אותה תקופה: בזמנים כאלו של שינויים טקטוניים, משברים ומעבר לקומה הבאה שלנו, אנחנו צריכים לשים את הפוקוס שלנו על העמקת השורשים. לפתח חוסן פנימי ואישיות חזקה, מתוך העמקת התודעה והאמונה".
"אין טעם להמשיך לגדל את הילדים שלנו כאילו העולם שבו אנחנו גדלנו ימשיך להתקיים באותה המתכונת"
בהקשר הזה, עזרי לוקח אותנו רגע לעיקרו של ליל הסדר: "כאשר אנחנו יושבים סביב שולחן הסדר ומקיימים את מצוות 'והגדת לבנך', חשוב לזכור שההתמודדויות שלנו, המצרים שלנו, הם לאו דווקא אותן ההתמודדויות שהילדים שלנו יצטרכו לעבור בעוד עשר שנים. אנחנו אומרים בהגדה 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', ובשביל להצליח לעשות את זה אנחנו חייבים להבין שלכל דור ודור יש את המצרים שלו ואת הכלים שבעזרתם הוא יכול לצאת לחירות.
"אחת התובנות המרכזיות שהגעתי אליהן היא שעלי לקחת אחריות ולהכין את ילדיי בצורה טובה יותר לעידן שבו הם יגדלו, כי מערכת החינוך טרם השכילה לעשות את השדרוג הזה. במציאות הדינמית והמשתנה שבה אנו חיים, כשהטכנולוגיה עתידה לשנות הרבה מהמוכר והידוע, הכלים הכי טובים שנוכל לתת לילדינו אלו קודם כל הכלים המנטליים שישמשו אותם לגלות חופש פנימי של בחירה והובלה בחיים שלהם. המקצועות שהילדים שלנו יעבדו בהם – כנראה טרם נולדו", הוא מסכם וממחיש את הנקודה, "ולכן הכי חשוב ללמד אותם את אומנות ההתחדשות והגמישות המנטלית".
"מערכת החינוך שלנו עדיין מתייחסת לבני נוער מסוימים שלא הסתדרו איתה כפליטי מערכת במקום להבין שהם בעצם אלה שפלטו אותה"
הגמישות המנטלית הזו קשורה לתפיסת האדם את עצמו ואת בחירותיו, אבל בהחלט משפיעה גם על הצורה שבה אנחנו תופסים או שופטים גם בחירות של אנשים אחרים. מי שיחפש ביוטיוב סדרה בשם "המסע אל הגבעות והחוות", יוכל להצטרף לחוויה יהודית ארץ־ישראלית שעבור לא מעט אנשים היא גם חוויה משנת תודעה. "בחודש אלול תשפ"א ביקשתי רשות מאשתי ויצאתי לאחד המסעות המשמעותיים ביותר בחיי – 'מסע הגבעות והחוות ביהודה ושומרון'. כיום כמעט כולם שמעו על המפעל החלוצי של החוות החקלאיות ביו"ש, אך באותה תקופה רק בודדים ידעו על מה מדובר ואני לא הייתי ביניהם".
עזרי פרסם בקבוצות ווטסאפ וברשתות החברתיות על היציאה המתוכננת שלו למסע והזמין את מי שמעוניין להצטרף אליו לקבוצת ווטסאפ ייעודית. תוך זמן לא ארוך הצטרפו אליה אלפי אנשים מהארץ ומהעולם. בכל לילה הוא ישן בחווה אחרת, צילם וערך סרטון על אותה חווה, שהפיץ כבר בבוקר שלמחרת. כך אנשים קיבלו את הסרטון בזמן שהוא עדיין נמצא באותה חווה, והרגישו שהם שותפים איתו למסע.
"פגשתי שם את דור החלוצים של ימינו", הוא אומר בהתפעלות, "את הנוער המופלא ביותר שקיים – נוער הגבעות והחוות שאנשים קטנים מנסים לצייר באור שלילי. שוב ושוב נחשפתי לבגרות ולגבורה שנדרשות מהנוער הזה, לאחריות הגדולה המוטלת על כתפיהם, ולהיסטוריה שהם כותבים למרות כל היחס העוין שהם מקבלים. הבנתי שהמסגרת החינוכית של ימינו לא הייתה גדולה מדי עבורם, אלא להפך – קטנה מדי למידותיהם, והשהייה בחוות מעניקה להם ביטוי עמוק ומדויק יותר ליכולותיהם ולשאיפותיהם. עד היום אני משתדל לצאת אחת לשבוע ליום או יומיים לאיזו חווה מוכרת או חדשה, לשתות קפה, לעזור בשמירות ולדרוך על האדמה הבראשיתית. בעיניי, בעלי החוות והנערים שעליהם היוזמה הזו עומדת, הם הנחשון בן עמינדב של התקופה שלנו".
"מי שמרגיש שהוא לא מצליח לקיים את 'ואהבת לרעך כמוך' שיתאמץ לפחות לקיים את 'לא תשנא את אחיך בלבבך'"
לאחר ההצלחה הגיע האתגר הבא. הרפורמה המשפטית שייחלנו לה כל כך הרבה שנים עלתה על הפרק, ואיתה הגיע גם שבר חברתי עמוק שכולנו חווינו. "פתאום, השמאל שבר את כל כללי המשחק המוכרים בחברה הישראלית, וגם שבר לנו את הלב. לאט לאט, עם כל סרטון נוסף ועם כל אמירה מכוערת מצד מובילי המחאה ומתנגדי הרפורמה, הכאב שלנו העמיק והתחלתי להרגיש איך ניצני השנאה מתחילים לבצבץ בתוכי", עזרי משתף. "התחלתי לחוש שנאה כלפי 'הצד השני', וככל שנחשפתי יותר לתקשורת ולדיונים ברשתות החברתיות, השנאה הזו רק הלכה והתעצמה.
"כשהתבוננתי בעניין, חשבתי על כך שהתורה ציוותה וסימנה לנו את הקו התחתון – 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ'. הבנתי שאם אני מרגיש שנאה כלפי יהודי אחר, ובמיוחד כלפי קבוצה שלמה, ייתכן שמשהו בי כבר לא תקין או מאוזן. לכן החלטתי שהגיע הזמן לצאת למסע נוסף, 'מסע אל האחווה הישראלית' – בו אחפש לספר סיפורים שמעוררים אחדות ושותפות. מצאתי זוגות מעורבים מבחינה דתית ופוליטית, משפחה שמאלנית חילונית שלמרות שבתם חזרה בתשובה וגרה כעת בחברון, עושה הכל כדי לשמור על הלכידות המשפחתית, ועוד סיפורים ששמים את הפוקוס על המכנה המשותף הרחב שיש לנו. כדי לעשות תהליך נכון של שינוי והתפתחות מנטלית, ברמה הלאומית או האישית", הוא מסביר, "אנחנו צריכים להתחיל לנקות את הלב שלנו מהשנאה שאוכלת כל חלקה טובה בתוכנו, ומכניסה לחיינו אנרגיות שליליות ומורידות.
"בתקופה האחרונה חזרנו שוב לאנרגיות שליליות בין חלקי החברה הישראלית", הוא אומר בצער, "ואני מלא התפעלות והערכה עצומה לציבור אליו אני שייך על התנהגות אצילית למרות קיתונות הבוז והרותחין שנשפכים עליו. זו ההזדמנות הכי גדולה שלנו להראות לקב"ה שאנחנו לא מוכנים לחזור על טעויות העבר, יהיה אשר יהיה".
"ככל שהמציאות הופכת לקשה ומורכבת יותר, כך ההכרח לחפש את הטוב הצומח ממנה הופך לקיומי יותר"
"אחת העצות הטובות ביותר להתמודדות עם תקופות קשות, היא לחפש ללא הרף את הטוב ואת החידוש שאמורים להיוולד מתוך המשבר", מוסיף עזרי עוד עצה פרקטית. "בסרטונים שאני מפיק אני מחפש לראות ולהראות את נקודות האור והטוב שצומחות מהמציאות. את הסרטונים האישיים אני מפיק ללא תמורה כלכלית אבל עם המון תמורה נפשית. אני מקבל כוח מהסיפורים אותם אני מספר וזה שווה לי המון. יש סרטונים שאני צופה בהם פעמים רבות ובכל פעם מקבל מהם עוד כוח. כרגע זו תרומתי העיקרית במערכה הנוכחית של עם ישראל".
"אם אתם מרגישים שהכל סביבכם נסדק, זה לא הזמן להתבצר – זה הזמן לעשות שינוי"
אין ספק שכשמאמינים בהבטחות של ה' יתברך, חיים בתודעה של השגחה פרטית ומייחלים לגאולה, הכל נראה אחרת וגם הקושי הגדול ביותר יכול להפוך להזדמנות. "המציאות סביבנו בשנים האחרונות נמצאת בתהליך מתמיד של התפרקות וסדקים. מתחים חברתיים גואים, שכול בעוצמות שלא ידענו, מציאות ביטחונית רעועה של מלחמה, שינויים גאו־פוליטיים דרמטיים, ומצד שני טכנולוגיות חדשניות שהופכות את הכללים על פיהם, כסף דיגיטלי ועוד. כל אלה יוצרים עולם שמשתנה במהירות מסחררת. אז מה עושים כשהכל מסביב מתפרק"? שואל עזרי.
האינסטינקט הראשוני של רוב בני האדם הוא להחזיק חזק יותר במה שמוכר ויציב, אבל מבחינת משפחת טובי זו אינה הדרך הנכונה. את השינויים הגדולים האלה הם מזהים כהזדמנות עבורם 'לתפוס את הגל' ולעבור גם שינוי פנימי. "כך הגענו לאחת ההחלטות המשמעותיות ביותר שלנו כמשפחה. אחרי שנים של חיים ביצהר, יישוב נפלא ומלא משמעות, החלטנו שהגיע הזמן לצאת לדרך חדשה. ללמוד איך לעשות שינויים מתוך בחירה מודעת ומושכלת. כי בתקופות של חוסר ודאות וטלטלות, אחת התכונות החשובות ביותר היא גמישות מנטלית – היכולת להשתנות ולהתאים את עצמנו לשינויים שהעולם מחייב אותנו להתמודד איתם.
"כינסנו את הילדים ושיתפנו אותם ברצון לתרגל ולהתמודד עם שינויים. הבהרנו להם שההצלחה של המהלך הזה תלויה בכל אחד מהם, ושמצד אחד זה בסדר אם זה לא תמיד יהיה פשוט, ומצד שני הזכרנו להם שקושי לא חייב לבוא עם התקרבנות ומסכנות. כי אדם שמרגיש שהוא מסכן וקורבן הוא עבד מנטלי ויישאר עבד גם לאחר שהגוף שלו יצא לחירות. 'אין עני אלא בדעת' אומרים חכמינו. הבהרנו שכדי להצליח בשינוי הזה, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות – כל אחד לפי יכולתו וגילו – זה לקחת אחריות על ההצלחה שלו.
"מכרנו את הבית ביצהר ובחרנו לעבור, לזמן מוגבל, למקום חדש ולא מוכר", מספר עזרי. "הגענו ליסוד המעלה שבגליל, בלי להכיר את האזור או את האנשים שחיים בו. חודש אחרי שהגענו ליסוד המעלה פרצה המלחמה".
"מלחמות קצרות מוכרעות על פי העוצמה של הצבא ומלחמות ארוכות מוכרעות על פי החוסן של העורף"
במוצאי שמחת תורה לא היה עזרי מסוגל להישאר בבית, והוא יצא מיסוד המעלה לכיוון הדרום. לפנות בוקר הוא הגיע לעוטף עזה ונשאר שם במשך שבועיים, כשהוא מפיק סרטונים שאפשר להגדיר אותם סרטוני הסברה אבל הוא מעדיף לקרוא להם 'סרטוני תודעה'.
"לאחר גודל האסון שחווינו בשמחת תורה, היה ברור לכולנו שלא מדובר בעוד 'מלחמה' או 'סבב' נוסף, אלא במערכה שתהיה הארוכה ביותר שידענו, ושאחריה המציאות לא תחזור להיות כפי שהייתה. במלחמות הקצרות ובסבבים הקודמים, לעורף לא היה תפקיד מכריע. המלחמה התרחשה בעיקר בגבולות, והייתה תלויה בעוצמה ובנחישות הצבאיות. המלחמה הנוכחית שונה בתכלית. זו מלחמה על התודעה של העורף. על עוצמת האמונה והעמידות שלו, על האמון בצדקת הדרך והיכולת להביט במציאות בעיניים ישרות. במלחמה הזו, החיילים הם אנחנו – העורף, והצלחת המערכה תלויה ברמת הנחישות והאיתנות שנצליח לגלות. בכך שלא ניתן לחדשות החרדתיות לערער את אמונתנו ולא נאפשר ליללת האזעקות להחדיר פחד לליבנו, נזכה ליציאת מצריים הפרטית שכל יהודי צריך לעשות.
"אם עד עכשיו התמקדנו בחשיבות של ההתפתחות לצורך חיינו האישיים", עזרי שם את האצבע על נקודה חשובה, "מאז פרוץ המלחמה הפך החוסן הנפשי של כל אחד מאיתנו לצורך לאומי. זו המחויבות האישית שלנו למערכה הנוכחית. גם האויב מבין שהוא לא יכול לנצח אותנו בכוח הזרוע, ולכן הוא מכוון לפגוע בנו מבחינה מנטלית ומורלית. לכן המלחמה הנוכחית שלנו תוכרע על ידי החוסן של העורף, החוסן הנפשי של כל אחד מאתנו. זו חובתנו המוסרית להתפתח ולהשתדרג מנטלית ותודעתית ולוודא שאנחנו מגדלים ילדים חזקים ובעלי חוסן נפשי".
גם כאן, עזרי לא עוצר רק בהתחזקות וחיבור לכלל עם ישראל מהספה בבית. "בזמן האחרון, מפקדי גדוד מילואים צירפו אותי לפעילות המבצעית של הגדוד, כדי להפיק תכנים שמחזקים את העורף, ובמיוחד את משפחות חיילי המילואים שמשלמות מחיר אישי כבד למען הכלל, ואני מברך על כך. מלחמת התודעה לא פחות חשובה ממלחמת הטנקים והמטוסים, והלוואי וצה"ל היה מבין את החשיבות של סרטונים מעין אלו ומכניס את זה לתו"ל [תורת הלחימה] שלו.
"בהקשר של החוסן של העורף אני חייב לציין לטובה את הטיפול המסור, המדויק והרגיש של צה"ל בליווי המשפחות השכולות ובמשפחות הפצועים", הוא מוסיף. "כמו רבים מאיתנו, גם אני נתקלתי בחברים ובני משפחה שנפלו במלחמה. בכל הזדמנות שבה נכחתי, ראיתי מערך צבאי שלם שעוטף את המשפחות שנפגעו. זו עדות לחוסן חזק ובריא של החברה שלנו, אנחנו כבר לא במצרים. ה' יתברך הוציא, הציל, גאל ולקח אותנו משם, וב"ה כיום אנחנו זוכים גם ל'והבאתי', לחיים יהודיים של חוסן לאומי בארץ ישראל".
"קרוב היום שבו אנשים יפסיקו לחפש תוכן משעשע ויתחילו לחפש תוכן מעצים"
לאחרונה קיבץ עזרי את התובנות הרבות שנולדו בו בשנים האחרונות, והפך אותן למשחק קלפים בשם 'יוצאים אל האור', המכיל 120 תובנות על העידן החדש. המשחק מבקש לשים את הפוקוס של השחקנים על פיתוח העולם הפנימי וההעצמה שלו, ובתקופה האחרונה הוא מסתובב ברחבי הארץ עם הרצאה אינטראקטיבית המנסה לייצר תמונה אחידה של כל מהלכי העידן החדש: הבינה המלאכותית, כסף דיגיטלי, המתיחות החברתית והמלחמה, כאשר בסוף ההרצאה נערך משחק קבוצתי של המשתתפים עם קלפי התובנות.
"שיחקתי את המשחק הזה עם קבוצות שונות ומגוונות, וקיבלתי הרבה תגובות חיוביות ששיקפו לי שאנשים אהבו את החופש ואת האופטימיות של המשחק. אני תמיד נהנה לראות איך המשתתפים נכנסים לעומק, לשיח של משמעות ובחירה, ומאמצים לעצמם תובנות שמדויקות להם".
"רעיונות שפעם הוגדרו כבלתי אפשריים הופכים פתאום לרלוונטיים כשהמציאות עצמה משתנה"
כשאני מבקשת ממנו לסיום תובנה עכשווית על היציאה לחירות, ואיך עושים את זה בזמן הווה, הוא חושב רגע ואז משיב: "אפשר לראות את זה בכל מקום, רק צריך לפקוח את העיניים. רעיונות שבעבר לא העזנו לחשוב עליהם, צצים והופכים לרלוונטיים. מי האמין שיום אחד ידברו בחופשיות על טרנספר של תושבי עזה? מה קרה? המציאות השתנתה. נשיא ארצות הברית החליט שזו תכנית עבודה, ופתאום גם בשמאל הישראלי מעזים לדבר על זה כמשהו שהוא לא רק ריאלי אלא גם מוסרי.
"לפעמים, גם בתוכנו פנימה, התייאשנו משינויים מסוימים והתחלנו לראות אותם כבלתי אפשריים. אך אז המציאות סביבנו משתנה, היציבות שהכרנו נעלמת, ודברים שפעם נראו לא רלוונטיים הופכים פתאום לאפשריים. הגיע הזמן לקחת אחריות על החיים שלנו ולצאת ממצרים" הוא ממליץ בחום. "יש לכם מערכת יחסים תקועה כבר שנים עם מישהו שאתם אוהבים? תחליטו שהמצב הזה לא הולך להימשך כך. רוצים לחוות יותר רגעי משמעות בחייכם? תחליטו שזה בר ביצוע. רוצים להיפטר מהחרדות שהמלחמה מכניסה בלבנו? זה אפשרי. לשם כך אנחנו צריכים להתחיל בצעד הכי חשוב: להקדיש יותר תשומת לב וזמן לתחום ולשפה הזו, וזו ההשקעה הכי משתלמת שנוכל לעשות".
