עשור חלף מאז פטירתו של מי שהיה סבי, אבל ידוע בפי כל כ׳חכם סאסי׳ מהרצליה, ועדין ממשיכים להגיע לפתחנו אינספור סיפורים אודות קדושתו וישועות שקרו בימי חייו ולאחר פטירתו. לאחרונה החלה אחותי ללמד בכיתה חדשה, היא סיפרה כמה מילים על סבא כשפתאום נעמדה אחת התלמידות ואמרה ״המורה, את מביטה על מישהי שנולדה מכוח ברכתו״.
חכם סאסי נולד בשנת 1930 בכפר עמרוס שבלוב, בן מסור לידידיה ולכיריה והגדול בבנים מבין אחד-עשר אחיו ואחיותיו. בהיותו תינוק, לקחה אותו אמו להתברך אצל המקובל כמוס יאמין זצ״ל, שאמר שהתינוק הזה עתיד להיות צדיק גדול בישראל. הוא למד תורה אצל צדיקי עמרוס ואף שימש את חלקם. במהלך מלחמת העולם השניה סבלו יהודי עמרוס מפרעות, ובאחת התקריות איבד את הראיה בעין ימין כשאבן פגעה בו. לאחר כמה נסיונות עלה לארץ בעליה בלתי לגאלית. בגיל שלושים נשא לאישה את דינה סלם זצ״ל, ילידת אלג׳יר. הם התגוררו בצניעות גדולה בדירת שני חדרים בשכונת שביב בהרצליה, בה גידלו את שמונת ילדיהם, וביניהם אבי.
ישבתי לשיחה עם אבי, דוד סאסי, והדודים שלי: משה, ניסים, מרדכי, כוכבה, מלכה, עזרא ומאיר. אלו שהיו הקרובים אליו ביותר במשך שנות חייו וידעו, עד כמה שחשף בפניהם, על מעשיו. שיחה שבה חיברתי קצוות חוטים ואימתתי סיפורים משפחתיים, בנסיון לשפוך אור על דמותו של ״הצדיק הנסתר מהרצליה״, חכם מסעוד אשר בן כיריה, שיום פטירתו האחד-עשר חל בכ״ד בטבת וצוין בשבוע שעבר בהילולה בעיר הרצליה בה התגורר ופעל.
איך לא יכאב?
החיים שלו סבבו סביב האהבה לתהילים, לצדיקים ולעם ישראל. בכל בוקר, עוד לפני התפילה, היה קם וקורא את התהילים בדבקות. הוא נהג לומר: "אדם שיש לו צרה, בעיה, דוד המלך הוא תרופה להכל". אחרי התפילה, יצא לעבוד בבנין, ואז חזר הביתה וסיים לקרוא את התהילים. הוא לא עזב אותם, כל חייו מסר נפש עליהם ועל תפילה במנין. אחרי שסיים את הקריאה, כל דבר שהיה אומר שיקרה, התממש. אנשים היו מגיעים אליו ומבטיחים שאם יפקדו בילדים, החכם יהיה סנדק, וכך היה, והם היו חוזרים להודות ולהזמין אותו כי הברכה שלו הורידה את הישועה.
היתה לו הבנה עמוקה של נבכי הנפש, כולם היו שקופים מולו, אבל דרכו היתה צניעות ופשטות, אז הוא דיבר בשפה פשוטה כדי שלא יחשבו שהוא כזה חכם. והוא באמת אהב כל יהודי, פנה לכולם כ״אִיבְּנִי״ ו-״בִּינְתִי״, כשם שפנה אלינו. "ישבתי אתו" מספר אבי, "כשהגיעה אישה וסיפרה לו על בעיה שהיתה לה, והוא התחיל לבכות. כשהיא יצאה, שאלתי אם הכל בסדר, והוא אמר: 'יהודי שכואב לו, איך לא יכאב לי?'
"במקרה אחר, הייתי איתו בבית, הוא סוף-סוף שכב לנוח ובדיוק הטלפון צלצל וביקשו אותו, הסברתי שהחכם ישן והוא מיד קפץ ואמר: 'מי ביקש ממך לומר את זה?! אולי הוא צריך את הישועה עכשיו? אתה יכול להשאיר יהודי בצער רק כדי שאני אנוח כמה רגעים?' הוא לקח את השפופרת, והסתבר שזה היה מישהו שהגיע במיוחד מאוסטרליה כדי לפגוש אותו".
בתור ילדים ראיתם שהוא נותן ברכות? הבנתם שמדובר במשהו לא רגיל?
"מגיל צעיר ראינו אותו נותן ברכות, אנשים תמיד הצטופפו תחת הטלית שלו, בפרט בתפילות ראש השנה ובימים הנוראים" פותח עזרא, "כך שידענו, אבל הוא לא עשה מזה ענין, אז זה טשטש אותנו. כשאחד הילדים היה שם לב שקורה משהו מיוחד, סבא היה שולח אותו בשליחות לכל מיני מקומות. אחרי שנפטר שמענו ממישהו שהוא אמר לו 'אל תספר לילדים שלי, אחרת תהיה בנידוי אצלי'. עם המשפחה הכל היה ברמזים, במשלים".
"פעם, בראש השנה, אחת הכלות שלו ביקשה שיברך רב שהוא ואשתו המתינו שנים ארוכות לפרי בטן", נזכרת מלכה, "והוא אמר לה: 'אוי! בדיוק נגמרה לי המכסה של הילדים. תזכירי לי בתפילת מוסף של יום הכיפורים'. היא הזכירה והם נפקדו. זה עצום, מי יכול לומר דבר כזה, שיש לו מכסה של שערי ילודה?"
"הוא רצה שנבין לבד, דבר מתוך דבר. בשבת לפני שפרצה מלחמת לבנון השניה, התארחנו אצלו בהרצליה. במוצאי השבת התכוננו לשוב לחיפה והוא בקש שלא ניסע. הסברנו שיש עבודה והוא אמר: 'טוב, אז תסעו ותחזרו', לא הבנו למה הוא התכוון ונסענו הביתה. למחרת", ממשיך אבי לשתף, "התחילו פתאום מטחים קרוב למקומות העבודה שלנו, אספנו את הילדים וחזרנו להרצליה. כשהגענו, הוא אמר: 'ביום חמישי בעוד שבועיים המצב יירגע, ואז אני מאשר לכם לחזור' וככה באמת היה. זו היתה הדרך שלו, לא רק איתנו, גם כלפי אנשים שהוא בירך. הוא נתן לנו להבין שזה הצליח במקרה. כאילו הוא לא מקשר בין הברכה שלו לבין הישועה שהגיעה".
כלי לשפע
חכם סאסי היה מברך אנשים ואז אומר: ״כל השפע הזה לא בא בחינם. האדם בעצמו יכול לברך את עצמו, ומהי הברכה שהוא יתן לעצמו? להתרחק ממידת הכעס. גם אם הוא רב ויש לו זקן גדול אך הוא כועס, חבל על הברכות שלו, הן לא יתקיימו. צריך להיות נוח. נוח למעלה, נוח למטה״. הוא הזכיר בכל הזדמנות כמה חשובה מידת הביטחון בבורא, תמיד אמר: ״אף פעם לא הלכתי לישון במחשבה מה אוכל מחר. תבטחו בקדוש ברוך הוא״.
היו כאלה שהוא הורה להם לעשות משהו, או לקבל על עצמם קבלה שקשורה לשמירת שבת, טהרה או כשרות. ״אי אפשר לבקש מהקדוש ברוך הוא שישיב לך את התינוק שלך ולא לעשות משהו עבורו״, הוא אמר לאב שהרופאים הכריזו שהתינוק שלו בשעותיו האחרונות. החכם הורה לו לחזור בתשובה שלמה, אבל אותו אב, עופר אגבבה שמו, לא היה קרוב לדת בכלל. החכם הסביר שישועה מעל הטבע מצריכה עשיה מעל הטבע, ובאמת, האב הבטיח והבן חי, נגד כל התחזיות. מאז, עופר לא עזב את החכם, וממש לאחרונה הוא חיתן את אותו בן. ״יָא וואַלְדִי״, נהג לומר – ״כשם שאי אפשר להיכנס לחנות ולקחת סחורה מבלי לשלם לבעל המקום, כך אי אפשר לבקש מבורא העולם שיעשה עבורנו מבלי לעשות עבורו״.
בהעלותך את הנרות
״לפני כארבעים וחמש שנה, הוא ייסד בביהכנ״ס 'היכל שלמה' בהרצליה את ערב ניגוני התהילים בליווי פייטנים וכלי נגינה״, מספר משה.״הגיעו אליו מכל הארץ חובשי ונטולי כיפה, רבנים, אנשי עבודת כפיים ופוליטיקאים. היו מגיעים קודם כל לחדר שלו, 'חדר ההדלקה', חדר קטן ובו עשרות כלי חרס מלאים שמן שבהם דולקות פתילות, וכל כלי כזה מיועד לצדיק אחר – הבעש״ט הקדוש, רבי אלימלך מליז׳ענסק, רחל אמנו, יוסף הצדיק, הבבא סאלי, רבי נחמן, הבן איש חי, ועוד. הוא היה מורה לכל אחד איזה נר להדליק – לזיווגים, הדליקו לרבי יונתן בן עוזיאל. לרפואה, לרמב״ם או לרבי שמעון בר-יוחאי. ואז הוא היה מברך, הוא ידע מיד במה מדובר, אפילו מבלי שהאדם שנכנס אליו הוציא מילה. וכל פעם כשאנשים היו רואים ישועה, הבת התחתנה, או שאחד מבני המשפחה נרפא, הם היו חוזרים ומספרים שהברכה שלו עשתה פירות בשמים, והוא היה אומר: ״אני רק מברך, והקדוש ברוך הוא עושה את הישועה. אני לא עושה שום דבר, אני סך הכל אומר ׳תדליק את הנר הזה ומברך'״.
״היתה אישה שהגיעה מדי חמישי לערב התהילים, ושבוע אחד הבן שלה הגיעה בלעדיה. החכם שאל אודותיה והבן הסביר שלאחיו אובחנה ׳המחלה׳ ואימו נסעה למירון ואמרה שהיא לא חוזרת עד שבנה יוושע. החכם טילפן אליה ואמר: 'תשמעי, אני אומר לך. הרשב״י נמצא בחדר ההדלקה, דוד המלך מחכה לך בחדר ההדלקה. כל הצדיקים מחכים לך. יָא בִּינְתִי, תשמעי טוב מה שאני אומר לך: תאמרי לרשב״י שאת חוזרת, תבואי לפה עכשיו ואני ערב על הבן שלך. אין לו שום דבר'. היא הגיעה לחדר ההדלקה, הם בכו והתפללו יחד והוא אמר לה: 'ביום ראשון, תגיעי ראשונה ותיכנסי לרופא'. היא התייצבה בבית החולים בשש בבוקר, עשו לילד בדיקות, והרופא אמר: 'אני לא מבין מה קרה. ראו גוש ברור מאוד בבדיקה קודמת ועכשיו אין כלום. איך את מסבירה את זה?!' כשהיא סיפרה לחכם שקרה בדיוק כפי שהבטיח, בדרכו להסתיר את מעשה הנס, הוא אמר: 'זה שום דבר, המכונה שלהם מקולקלת'. אבל מי שהקשיב טוב, שם לב שכחוט השני, בהרבה מהפניות אליו, החכם היה אומר 'אני ערב את הנער'…".
לא קרה שעימתו אותו עם ישועה שהגיעה בזכותו?
״אני זוכר שישבנו בבית הכנסת", מחייך אבי, "ואחד המתפללים שאל: ׳חכם סאסי, אומרים שזכית לגילוי אליהו הנביא ו׳אור החיים׳ הקדוש. זה נכון?״ ידעתי שזו שאלת מיליון הדולר. ידענו שפעם ׳אור החיים׳ הקדוש התגלה אליו כשהוא היה בבית עם כאבי גב מאוד קשים בתקופת העבודה בבניין. ה'אור החיים' הגיע לבקר אותו, הניח ידים על הגב של החכם ובבוקר הכאב חלף. אבל הוא עצמו מעולם לא אמר באופן מפורש ולכן תהיתי איך הוא יענה; הרי לפי חכמים: 'האומר יש בו – אין בו'. ומצד שני, לענות בשלילה אסור, מפני שזה שקר. אז במקום לענות ישירות אבא השיב: 'כבוד הרב, אני מתפלא עליך. אתה חכם גדול, איך אתה שואל שאלה כזאת?'".
צדקה תציל ממוות
חכם סאסי הפעיל גמ״ח של מצרכי מזון במשך ארבעים שנה לאלמנות, ליתומים, לאברכים ולכל מי שנזקק. ארבעים שנות חסד יום אחרי יום. לפעמים באמצע התפילה היו ניגשים אליו ומבקשים מזון. בערוב ימיו, קראנו לפניו את הסיפור על יוסל׳ה קמצן קדוש שנהג לתת צדקה בסתר, ואחד הנוכחים מתושבי השכונה, אמר שזו בדיוק היתה ההנהגה שלו. ככה גילינו שבמשך שנים החכם השאיר מעטפות בעילום-שם מתחת לדלתות של רבים.
"הגיעו אליו זוג שעברו במשך שנים טיפולים להיפקד שלא צלחו" נזכר ניסים. "הוא הכניס את הבעל, שהיה אברך, לחדר הגמ״ח ואמר: ׳אנחנו ערב ראש השנה, זה חג שמסוגל לישועות גדולות. אני יודע שקשה לך אבל זה הנסיון שלך, ואם תתרום לרכישת דגים, אני ערב לך שתוך תשעה חודשים אשתך תלד'. הוא מיד הלך לרכוש דגים בסכום לא מבוטל והביא לגמ״ח. תוך תשעה חודשים הם חבקו בן, ואבא היה הסנדק". הוא עמד על חשיבות הצדקה, ונהג לומר: ״אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים״.
״פעם אבא התקשר אלי ובקש שאלך לקנות אוכל לעני״, משתף מאיר, ״עבדתי אז באזור שכונת יוקרה כך שזה לא היה פשוט למצוא עני. בסוף מצאתי מנקה רחובות וקניתי לו מנת פלאפל. כמה שעות אחרי, סיימתי את יום העבודה ונסעתי הביתה. באותה תקופה עשיתי שיפוץ בדירה והיו לי בלוקים בתא המטען. פתאום, פגע בי רכב מרצדס מאחורה. הרכב הפוגע נהרס כליל, ולי לא קרה דבר. רק אז הבנתי למה החכם התכוון כשאמר שהייתי צריך לתת צדקה לעני דווקא באותו הבוקר״.
"הרב שלי"
אחד הקשרים שהכי הפתיעו אותי הוא הקשר של מי שהיתה ראש עיריית הרצליה לשעבר, חה"כ יעל גרמן, עם סבא שלי. ביקשתי לשמוע ממנה על האדם שהיא כינתה "הרב שלי".
״החיבור שלי לרב סאסי היה דבר בלתי רגיל. איש צנוע שהיה תמיד לבוש מכנסי חאקי וחולצה לבנה, שותק. מסתכל במבט חודר ואומר את דבריו. באחת הפעמים הראשונות שהגעתי אליו, הוא אמר לי: 'יש לך הילה. את תהיי ראש עיר'. צריך להבין שבאותו הזמן הסקרים בשכונת שביב נתנו לי שלושה אחוז. וכשהוא אמר את זה, הוא יצא נגד כולם. והנה יושב האדם השקט, הרזה, הצנוע הזה ואומר: 'את תהיי ראש עיר'".
והאמנת לו?
״הסתכלתי עליו והאמנתי לו. האמונה והביטחון שלו הכניסו בי אמונה. ואכן, בניגוד לכל הציפיות נהייתי ראש עיר. ומאז הייתי מגיעה באופן קבוע, שואלת בשלומו ומה אפשר לעזור. הוא מעולם לא ביקש ממני דבר. לא תרומה ולא עזרה. היינו מדברים והוא היה מייעץ לי בכל התחומים ומברך. הוא אמר 'הדבר היחיד שאני מבקש ורוצה זה מקווה', לא לעצמו, אלא לציבור, לקהל. ואני הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה. זה לא היה קל לביצוע אבל הוא הטיל עלי משימה ועשיתי אותה, והיום בשכונת שביב יש מקווה.
"היו מגיעים אליו אנשים חולים ונדכאים שרצו כל מיני דברים, כל אחד עם המצוקה שלו. והוא היה יושב, שם יד על הראש ומברך. בשקט, מדליק נר ועושה מצוות. הוא היה מבין לנפש, היתה לו חכמה, לראות מה יש בנפשו של האדם, איך היא פועלת. אני לא יודעת איך הוא עשה את זה, אבל הוא ידע לאבחן. הוא היה פסיכולוג, היתה לו פילוסופיית חיים שהסתכלה על הדברים הכי בסיסיים ואמיתיים״.
מרדכי, שנכח במקום, הוסיף על דבריה: ״באחת הפעמים שהיא הגיעה לחכם, התלוויתי אליו ושמעתי אותו אומר לה: 'לכי לממשלה, שם תעזרי יותר'". ואכן גרמן שימשה כשרת הבריאות כמעט שנתיים.
רואה יותר טוב מכולנו
באחת השנים, בערב ראש השנה, הגיע אל סבא בחור להתברך אבל סבא סירב לברך אותו. כשאותו בחור שאל למה, הוא אמר: "לך לבקש סליחה מאבא שלך". אביו של אותו בחור גר רחוק והוא ניסה לשכנע שקודם יתברך ואז יבקש סליחה, והחכם לא ויתר לו, הוא אמר: "תבקש סליחה ואז אני אברך אותך, אחרת הברכה לא תחול". ואז הוציא שקית מלפפונים, התחיל לאכול והרגיע אותו: "אני עכשיו אוכל. יש לי מלא זמן. לך. תבקש סליחה ואז תחזור". הוא הלך והתפייס עם אבא שלו. כשהוא שב, החכם אמר: "עכשיו, אתה יכול להתברך. עכשיו יש כלי". הוא דגל מאוד באחדות ובדרכי שלום. בדגש על שלום עם בני המשפחה –ההורים, האחים וכמובן בין בני זוג.
"בשנותיו האחרונות הוא איבד את הראיה לגמרי", מספרת כוכבה, "בחור שהיה מאוד קשור אליו לקח אותו לרופא בכיר בירושלים, לבדוק אם יש משהו שאפשר לעשות כדי לסייע לו, ידענו שהאבחנה שלו היתה אמורה להיות סופית, ואותו רופא קבע שלצערו המצב בלתי הפיך.
"אחרי הביקור אצל הרופא", ממשיכה כוכבה לתאר, "החכם ביקש שמאחר והם באזור ירושלים, שיבקרו בציון של ׳אור החיים׳ הקדוש בהר-הזיתים. אותו מלווה פחד שהדרך תהיה תלולה עבור החכם ובשלב מסוים עצר והכריז שהגיעו לציון. החכם הניח יד על המצבה לפניו ומיד נרתע לאחור: 'זה מחלל שבת!!' והורה למלווה להמשיך. הוא ניסה כמה פעמים להסביר שהדרך לא קלה, ובסופו של דבר החכם היה זה שכיוון אותו להגיע לציון, למרות שלא ראה דבר. אבל לא פחות מפליא מזה היה, שכשהם שבו הביתה והרבנית שאלה מה קבע הרופא, החכם השיב בשמחה: 'חבל שלא היית שם לשמוע איזה דברים הוא אמר!' על אף האבחנה הנוראה, הוא כל-כך דאג לה ולא רצה שתצטער".
"למעשה אובדן הראיה לא הפריע לו בצד הגשמי״, מציין אבי, ״אלא אך ורק מפני שזה מנע ממנו לקרוא תהילים. הוא אמר: 'מי התיר לגוף לבגוד בנשמה? התפקיד של הגוף זה לעזור לנשמה. הנשמה רוצה תורה, הגוף צריך לעזור לה!' הוא הבין שיש חלוקה מוחלטת בין שניהם. באותה תקופה, הגענו אתו אל המוהרא״ש והוא ביקש ברכה שישוב מאור עיניו והמוהרא״ש ענה: 'חכם סאסי, אתה רואה יותר טוב מכולנו'. זה טלטל מאוד את כל מי שהיה נוכח במקום".
על הצדיקים
אני שואלת האם היה לסבא קשר עם צדיקים נוספים, והסיפורים קולחים. ״רבי דוד-חי אבוחצירא מנהריה כיבד את החכם מאוד" פותח משה, כך גם הרב בצרי מישיבת המקובלים 'השלום' בירושלים, הרב בניהו שמואלי מישיבת 'נהר שלום' והרב שלום ארוש. הוא ערך תיקונים עם הרב גץ זצ״ל באזור קודש הקודשים במנהרת הכותל להקמת שכינתא מעפר ולישועת עם ישראל. האדמו״ר מביאלה התבטא אודותיו ואמר 'ברכותיו של חכם סאסי לא שבות ריקם'. גם הצדקנית ימימה אביטל זצ״ל העריכה אותו מאוד, והורתה לתלמידיה לשחר לפתחו באמרה שהוא צדיק נסתר. למעשה החכם סאסי נמנה על חבורת הצדיקים הנסתרים של אותו הדור, ביניהם הרב יעקב אצלאן, ׳הסנדלר׳ הקדוש – רבי משה יעקב רביקוב זצ״ל, חכם אברהם חי זצ״ל והמקובל אליהו לאון-לוי זצ״ל שאיתו הנהיג תיקונים – בעיקר תיקון היסוד, והיו עוד צדיקים נסתרים…״.
אבי נזכר בסיפור מטלטל: ״פעם הגיע אליו אדם שסיפר שאחרי מעל עשר שנות נישואין שבהן הוא ואשתו ניסו ללדת ילדים, הם התגרשו. קצת אחרי הגירושין הסתבר שהאישה בהריון ממנו, אבל בגלל שהוא היה כהן הם לא יכלו להתחתן שוב. הבעל הלך לכל מיני רבנים עד ששלחו אותו לחכם והוא אמר: ׳זו לא שאלה בשבילי, אלא לרבי מליובאוויטש׳. אותו בחור טס לרבי, שאמר: ׳לך תשאל את אמא שלך׳. הוא שאל ואמא שלו סיפרה שהם אימצו אותו בגיל צעיר, כך שהוא לא כהן. והוא חזר לאשתו! אנחנו לא יודעים איזו תקשורת הייתה בין הצדיקים ואיך הוא ידע היכן תימצא התשובה. אבל גם אחרי הפטירה של החכם, שמעתי סיפור מדהים על הקשר של אבא לחב"ד:
״יצאתי עם חבר מהעבודה לאכול צהריים״, מציין מאיר, ״הוא לא מניח תפילין וסיפרתי לו כמה המצווה הזו חשובה. תוך כדי שיחה ראינו שליח חב״ד שהניח תפילין לעוברים ושבים והרגשנו שיש כאן סימן מלמעלה. למחרת, הסיפור חזר על עצמו והחבר ביקש לעצור להניח תפילין. ניגשתי לשליח ואמרתי לו: 'אילו אבא שלי היה רואה אותך, היה מברך אותך ושמח שמחה גדולה'. השליח התענין מי היה אבא, הסברתי שמדובר בחכם סאסי, ופתאום הוא מאוד התרגש וביקש לשתף בחלום שחלם באותו הלילה: 'ישבתי בבית המדרש, נכנס אדם מבוגר בעל הדרת פנים וביקש ללמוד איתי כל ספר שאבחר. בחרתי בתניא וישבנו ללמוד במשך זמן רב. כשסיימנו, החכם, שהזדהה בתור חכם סאסי, ביקש שאעביר מסר מסוים לרב הלפרין מהרצליה ונעלם. מיד כשהתעוררתי, מיהרתי לבדוק באינטרנט מיהו חכם סאסי, וכשראיתי תמונה שלו נדהמתי לגלות שאותו צדיק שלמד איתי בלילה הוא אכן החכם'".
על דברי המשפחה, הוסיף הרב יוסף שובלי שהיה קשור במיוחד לחכם ותלמידיו נהגו להגיע אליו רבות: ״חכם סאסי היה מה שנקרא ׳מקובל אלוקי׳, בעל ראיה ובעל ידיעה שאין לנו השגה בה. גאון עולם בכל חלקי התורה, מפשט ועד דרך דרש וסוד. אבל הוא היה לבוש בפשיטות, עובד ה׳ בכל יום מימי חייו, עניו ובעל ביטול עצמי״. עוד סיפר הרב שובלי כי החכם נגלה אליו בחלום ואמר שהעביר את כוח ברכתו לבנו הבכור, דוד, ומאז הם מגיעים אליו.
רשימו
ואחרי שהחכם נפטר, עדיין רואים בחדר ההדלקה ישועות?
״החדר הזה מעל הטבע״ מסביר אבי ומשתף בסיפור מימי הילדות: ״באחד מערבי השבת, בת משפחה היתה אמורה להוסיף שמן לנרות כדי שידלקו במשך כל השבת ושכחה. היא הגיעה לחכם בדמעות, והוא אמר לה: 'בִּינְתִי, כמו שאמר רבי חנינא בן דוסא – מי שאמר לשמן שידלוק, יאמר למים שידלקו'. במוצאי השבת בדקנו וכמובן שהנרות עדין דלקו. כל יום הוא היה מגיע לחדר ההדלקה לפני עלות השחר לבכות על השכינה, ואז קיבל בו את המתפללים. זה השאיר במקום ׳רשימו׳, רושם או חותם של הצדיק. ואנחנו מאמינים שברגע שמגיעים לכאן ומתקשרים לצדיק מעשרות הצדיקים ששמם מוזכר כאן, ומדליקים נר, אז הצדיק לא נשאר חייב. חכמים אומרים שאדם חייב לומר ׳מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי׳. אז באמת, בתקופה שהחכם היה בחיים, הניסים היו מאוד גלויים לעין, אבל לבקשת אבא, אחי ואני ממשיכים לקבל בו קהל, ומי שמגיע מדליק את הנרות וברוך ה' רואה ישועות אבל הן מגיעות מהקדוש ברוך הוא ומכוחם של אבא והצדיקים״.
בתור ילדיו, איך ממשיכים את המורשת של החכם?
״עוד לפני שנפטר הוא הנחה אותנו להמשיך בדרכו, ערבי התהילים בלילות שישי ממשיכים להתקיים, וגם הגמ״ח שייסד ממשיך תחת השם 'יסעדך' שהוא שילוב של שמו, מסעוד, והסעד שנתן. הוצאנו בהוצאה פרטית ספר שמספר על הנהגותיו, מופתיו ועובדות חייו בשם ״חכם סאסי – הצדיק מהרצליה״, נפתחו בתי כנסת וישיבות על שמו בנתניה, בפתח תקווה ובחיפה, וכל הזמן ממשיכים להגיע אלינו סיפורי ישועות של אנשים שפקדו את קברו בבית העלמין הישן בהרצליה. אחד הסיפורים האחרונים ששמענו היה על אדם שבמשך שנים ארוכות לא היו לו ילדים. אמא של אשתו, שהכירה את החכם בימי חייו, חלמה שהוא מבקש שתבוא אליו, אבל לא התייחסה. ואז היא חלמה חלום נוסף שהיא עומדת בתחנת אוטובוס עם עגלת תינוק והחכם מבקש ממנה שוב שתבוא אליו. הם הבינו מזה שהם צריכים לבקר בציון שלו, ובאמת הם התפללו שם, והאישה נפקדה״.
בשנים מאז פטירתו, יצא לי לפגוש באנשים רבים ששיתפו על הקשר המפתיע שהיה להם עם סבא. נדמה לי שיותר מהכל, התחושה שעולה היא שהראייה והנוכחות של סבא עדיין איתנו, ושהאהבה שלו והדאגה שלו למשחרים לפתחו היא כה גדולה, עד שהוא ממשיך להתפלל ולפעול ישועות גם כעת.
2 תגובות
אין בעלם כמו חכם סאסי ע"ה
כמה הוא חסר לי החכם סאסי זיע"א.
בכל שאלה או עינין היה פשוט שאני פונה לחכם סאסי ע"ה ותמיד הוא פתר לי את הבעיה בצורה הכי פשוטה והכי יעילה.
זכותו יגן עלינו אמן