"לא הביט און ביעקב"… בחינת יעקב הוא בחינת עבד, כמו שכתוב "שמע אלי יעקב עבדי", ובחינת ישראל הוא בחינת בן, ולהבין זה צריך להבין תחילה פירוש ועניין עבד. מה שמצינו לשון עבודה שאנחנו עובדים לו יתברך, כמו שכתוב: "ועבדתם את ה' אלקיכם"… והנה לשון עבודה הוא ענין תיקון ושירות שהעבד משרת לרבו ומתקן לו דבר, שהרי הרב צריך לתיקון ושירות זה. ואין שייך לומר כן לגבי הקב"ה, שהוא יתברך שלימו דכולהו, ואין צריך לזולתו חס ושלום. אך הענין דהנה ידוע המאמר: "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"… כי העולם הזה הוא העולם היותר תחתון שההעלם בו יותר, והחושך כפול ומכופל… עוצם ריבוי ההעלם והסתר על ידי צמצומים רבים, ושם דוקא יהיה בחינת דירה והתגלות אלקותו יתברך בידיעה שלנו, כמו שהוא למעלה בידיעה עליונה… ואיך ממשיכים גילוי זה ודירה זו בתחתונים, כמשל המלך בשר ודם שרוצים לעשות לו דירה נאה, שצריכים לפנות ההיכל מכל לכלוך וטינוף, ואחר כך לסדר שם כלים נאים: מיטה ושולחן, כיסא ומנורה. כן עבודת האדם, כמו שכתוב: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", לעבדה – זו רמ"ח מצוות עשה… על דרך משל תיקון וסידור כלים נאים, שעל ידי זה יהיה הדירה בתחתונים… וזהו שנקרא עבודה
[לקוטי תורה פרשת בלק, ד"ה לא הביט, דף ע, ג]
עבודת ה'
כאשר אני עובד בשביל מישהו, אני עושה דבר שהוא איננו מסוגל או איננו רוצה לעשות אותו, ואני משלים אותו במעשה שהוא זקוק לו. האם משמעותה של עבודת ה' שהקב"ה כביכול זקוק לנו? כשאנחנו מדברים על עבודת ה' אנחנו מדברים על פולחן. במשמעות המילולית שלה היא כמו בערבית "פלאח" – מי שעובד, אלא שאנחנו מייחדים את המילה פולחן דווקא לעבודת ה'. אבל יש ביטויים של עבודה בתורה, שאינם קשורים בהכרח לעבודת הקורבנות, ושם מתעצמת השאלה: בשביל מה הקב"ה זקוק לעבודה, ומה המשמעות שיש לעבודה שאני עושה?
ההנחה כאן היא שאנחנו נמצאים בעולם התחתון, העולם הנמוך בכל העולמות שבגדר האפשר, בקצה התחתון של המציאות. מה פירוש הדבר שה' רוצה שתהיה לו דירה בתחתונים, דירה בארץ? מבחינת הקב"ה איו חשיבות לעולם, ולכן אין הבדל בין עולם תחתון לעולם עליון. אלא שכאשר אנחנו מדברים על דירה בתחתונים, אנחנו מדברים על דירתו של הקב"ה בתוך התודעה שלנו. הכוונה בעולם תחתון איננה בעולם נמוך באיזה סדר, שעולמות מצויים מעליו, אלא שמבחינת מעלתו זהו עולם חשוך, מוסתר ואטום. העולם התחתון הוא עולם מציאותי וממשי, והקב"ה רוצה שהעולם התחתון יוכל לחוש את האלוקות כשהוא נשאר תחתון. הדירה בתחתונים היא בעצם יצירה של פרדוקס, שלמרות שהעולם שלנו הוא תחתון, בכל זאת העולם שלנו יהיה מקום לדירתו של הקב"ה.
יש שאלות שאני יכול לומר שאיננו מסוגל לפתור אותן מחמת חוסר נתונים או חוסר ידיעות, וכשאדע יותר, ויהיו יותר נתונים – השאלה תינתן להיפתר. אבל יש מקרים שאפשר להוכיח שהשאלה בלתי פתירה, לא משום שאיני יודע לפתור אותה, אלא מפני שהסוג של השאלה בלתי ניתן לפתרון מצד עצמו. כל בעיה שדנה במהות של ה' היא בעיה בלתי פתירה. כשאני רוצה לשאול שאלה לגבי המהות הפנימית של הקב"ה, מדוע עלה כך וכך ברצונו לפני היות העולם, אני נכנס לתחום שאלה שלא רק שאין בידי מספיק חומר כדי לענות עליו, אלא שאין משמעות לא לשאלה ולא לתשובה. היא עומדת כולה בתחום שהוא מעבר להוויה שלנו – זה בחיק הבורא ולא בחיק הנברא.
העניין של דירה בתחתונים הוא הפאר של עמידה על קצה הגבול של האתגר הבלתי אפשרי, האתגר של המציאות. ככל שהאתגר גדול יותר, כך הפאר של העמידה בו גדול יותר, ובמיוחד כאשר אני עומד מול תנאים בלתי אפשריים. גם הקבלה וגם החסידות לא תופסות את העולם כמקום של מתיקות וזוהר, אלא כמקום לא סימפטי. ההתמודדות היא מול עולם קשה, ולא מול העולם הטוב ביותר שבגדר האפשר. האתגר העליון בעולם הוא להגיע למציאותה של הקדושה, ומעבר לזה: להביא את העולם הבלתי אפשרי שלנו לאותה דרגה כמו העולם המפותח והזוהר ביותר.
דירה בתחתונים
כדי שהקב"ה ידור בתחתונים אני צריך לעשות לו מקדש, אבל יותר מזה: אני צריך לעשות לו מקדש בתוך הבית שלי, וזה הרבה יותר מסובך. בבית שלי יש יותר מה לנקות, וזה לא פשוט בכלל. אנחנו איננו משכנים את המלך בדירה, אלא רק מכשירים את המקום כדי שהוא יוכל לבוא לדור בה. כל עוד העולם במצבו הקיים, עם כל כמה שהוא רוצה לדור בעולם, הוא איננו יכול לדור במקום כפי שהוא, והחובה שמוטלת עלינו היא לעשות את המקום ראוי לכך. בינתיים אני לא יודע אם לקב"ה יש אפילו חדר להשכרה בעולם הזה, לא דירה. יש ביטוי של הנביא ירמיהו: "למה תהיה כגר בארץ" [ירמיהו יד, ח] – לקב"ה אין פה מקום לגור, אז הוא מסתובב באיזשהו מקום.
אנחנו באמת עושים עבודה בשביל הקב"ה, ויש כאן פרדוקס, זוהי עבודה שהקב"ה לא יכול לעשות. מה זאת אומרת שהקב"ה איננו יכול לעשות? אם הוא עושה את העבודה בעצמו, שוב אין כאן דירה בתחתונים. כשאני רוצה לבחון מישהו, הוא צריך לענות לי את התשובות לשאלות. נכון שאני יכול לסייע, ולתת את התשובות לכל השאלות, אבל באותה שעה אמנם פתרתי את הבעיות, אבל לא בחנתי את האיש.
כשאני רוצה שמישהו ילמד אל"ף בי"ת, אני לא יכול לקרוא במקומו. טכנית, אני יכול לקרוא במקומו, אבל על ידי זה הוא לא ילמד את האל"ף בי"ת. הרצון של הקב"ה מעצם הגדרתו דורש שהעבודה תהיה למטה, והתמצית היא שהפעולה תהיה מלמטה, ומשום כך אנחנו עושים עבודה שאותה הקב"ה איננו יכול לעשות. רק אנחנו מסוגלים לעשות שתהיה דירה בתחתונים, מפני שאנחנו תחתונים. יש דברים שרק ילד קטן יכול לעשות: הוא יכול ללמוד בפעם הראשונה לקרוא א', ואני כבר לא יכול לעשות את זה יותר.
מצוות כאיברים ותפילה כעצבים
מה זה נקרא לעבוד את ה'? עבודתנו היא לבנות את הדירה לקב"ה. הקב"ה רוצה לגור פה, ואנחנו בונים לו את הדירה. אנחנו עבדי המלך, ואנחנו נדרשים לעשות כל מיני דברים בעולם החיצוני, אבל גם עבודה שבלב, בתוך העולם הפנימי שלנו. העבודה היסודית היא לעשות מצווה. המצווה איננה תרגיל שנועד לשפר את מידותינו או מעשינו, אלא מהות של קדושה אובייקטיבית שהקב"ה נתן לנו את העונג ואת הכבוד להשתתף בה.
בחצרות מלכים בזמנים קדומים, נותנים לאנשים תפקידים שיש בהם כבוד גדול: שומר הסוסים של המלך עשוי להיות מי שלא ראה סוס מימיו, ועדיין כבוד הוא לו להיות שומר הסוסים. מי שהייתה לו זכות לרחוץ את המלך, היה בוודאי מקורב מאוד למלך. המצוות הם "אברי המלך", כלומר, מגע ישיר עם הצד החיצוני של גוף המלך, וכשהקב"ה נותן לנו לעשות מצווה פירושו של דבר שהוא נותן לנו לדבוק בו ולהתקרב אליו.
גם התפילה היא עבודה, אלא שבשונה מן המצוות, שם אני חייב למלא הוראות ולא מעבר לזה, בתפילה יש צורך בהתכוונות ובהתייחסות ישירה בין האני שלי לבין הקב"ה. המצוות מוגדרות בתור דרישה לעשות מעשה פורמלי מסוים, אבל התפילה בכל יום היא בעצם נקודת הכוונה של כל המצוות כולן. אם המצוות הן איברים, התפילה היא חוט השדרה, החלק הפנימי שמחייה את האיברים. מצווה ללא כוונה היא כגוף ללא נשמה, במובן זה שחלק הכוונה הוא הכנת הדירה של האדם מבחינה פנימית, מפני שהמעשה החיצוני לבדו מכשיר את העולם, אך לא מכשיר את נפש האדם, ודירתו של הקב"ה לא שוכנת רק בעולם אלא גם בתוך האדם.
