"ועל ידי שממשיכים מבחינת קודש הקודשים, על ידי זה מתמלאים כל החסרונות. וכמשל המעיין שנסתם, או נהר שנחרב ויבש, שחופרין בעומק יותר" [ליקוטי תורה, דרוש ליום הכיפורים "שבת שבתון היא לכם"].
תשובת הדילוג
מה עושה תשובה? באופן פשוט, תשובה היא הַחְזָרָה של דברים – דבר שהיה מונח לא במקום, ואני שם אותו במקום. אך מבחינת המציאות, תשובה היא דבר הרבה יותר מורכב. מדוע? מפני שברוב המקרים, ברוב החוויות של חיי, התשובה שלי איננה תלויה בפשטות בהשבה של מה שקוראים לו ״סטטוס קוו אנטה״ – החזרת המצב למה שהיה קודם לכן – מפני שהדבר כבר נעשה.
אביא דוגמא פשוטה, שקשורה גם בכל מיני צדדים של הלכה: גנבתי ממישהו כסף. תיאורטית, כשאני מחזיר את הכסף למקום – תיקנתי את העבירה שעשיתי: הכסף חזר למקומו והמצב הגיע לכמות שהיה קודם. אבל זה רק חלק אחד של הַחְזָרָה של הכסף. גם גרמתי למישהו צער – וצריך לעשות תשובה גם על כך, אבל זה כבר יותר מסובך. אבל גם מלבד זה, כשלקחתי דבר שאינו שלי – גם אם החזרתי ופייסתי את מי שגנבתי ממנו – נעשיתי גנב. אם החזרתי את הכסף, אז עכשיו אני לא גנב בפועל, אבל אני הייתי גנב ובעצם אני ממשיך להיות גנב – גנב שהחזיר את הכסף. זאת אומרת, בתוך הגניבה – מעבר למה שעשיתי כלפי אדם אחר – עשיתי גם משהו בתוך עצמי. ואיך מתקנים את הדבר הזה? זה המקרה הכי קל והכי פשוט של תשובה – כשהעבירה היא בעצם העברה של דבר מרשות לרשות ואני מחזיר אותו למקום, ובכל זאת התשובה לא כל כך פשוטה.
התשובה היא מסובכת מפני שהיא מבקשת להחזיר את ההיסטוריה ולשנות את המציאות. איך אני יכול לשנות מציאות? לגבי מצוות לא תעשה – לעשות תשובה זה למחוק את מה שהיה; אבל איך אני מוחק את מה שהיה? לו רק הייתי יכול לחזור לעבר ולמחוק אותו, אבל כיוון שאינני יכול לחזור לעבר, מה אני יכול לעשות? הרי אני לא פועל בעבר אלא בהווה. לגבי מצוות עשה – אם לא עשיתי מצווה – פירושו של דבר שנשאר חור בתוך המציאות. איך אני יכול להשלים אותו? נכון שאני יכול לעשות כעת עוד מצוות, אבל איך אני יכול להשלים את מה שהיה קודם? איך אני יכול להשלים את האתמול? נניח שאעשה כעת כפליים, זה לא תמיד פותר את הבעיה, והאתמול כשלעצמו – נשאר חסר. אז איך אני מתקן את זה?
התשובה, מעצם מהותה, כוללת משהו שאיננו מקביל ואיננו זהה לעניין של העבירה. מהבחינה הזו, עבירה ומצווה הן מקבילות סימטריות – תזוזות של אדם על ציר: אם האדם נמצא בנקודת אפס – הוא יכול לנוע על הציר הזה לצד החיובי או לצד השלילי. אבל התשובה איננה רק עניין של מצווה, מפני שהיא צריכה לבנות מבנה חדש לגמרי. כדי לעשות תשובה צריך לקפוץ מעל דברים, לקפוץ מעבר לחומה. הקפיצה מהותית בתוך העניין של התשובה, ובלעדיה התשובה בלתי שלמה או בלתי גמורה. בשביל התשובה צריך להגיע מעל לדרגת ה״קודש״ הרגילה של המצוות, לדרגה שבה אני יכול לשלוט בתוך המציאות באופן אחר – "קודש הקודשים".
כהן גדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים
הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים. יום הכיפורים הוא יום שעליו נאמר: ״אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָנָה״ (איוב ג, ו), יום שבצד מסוים איננו נחשב בתוך הימים של השנה – מפני שהוא גם כן זמן שאיננו זמן. יש על זה בגמרא [יומא כ.], אם מותר לצטט, הגמרא אומרת ש״השטן״ הוא בגימטריה 364, שזה יום אחד פחות מאשר ימות השנה; השטן שולט בכל השנה חוץ מאשר ביום הזה, מפני שהיום הזה איננו מתייחס לשנה הזו. קודש הקודשים גם כן מתואר כ״מקום שאיננו מקום״, נקודת מעבר בין העולם של המציאות לעולם שאיננו של המציאות. בגמרא [מגילה י:] מופיע, שארון הברית לא תופס מקום בקודש הקודשים מפני שהוא נמצא מעבר למקום. יש כאילו נקודת מפגש או נקודת חיתוך בין מה שנקרא ״מקום״ לבין מה שנקרא ״מעל המקום" וזהו קודש הקודשים. גם כהן גדול אינו אדם רגיל ואפילו לא כהן רגיל, אלא איש המיוחד בקדושתו בכל מיני ייחודים. הכהן הגדול שהוא אדם שאיננו לגמרי אדם אלא מעין מלאך נכנס אם כן ביום שאיננו יום, למקום אשר איננו מקום. הכניסה אל ״קודש הקודשים״ מדלגת אפוא מעל מציאות העולם.
כשכהן גדול מגיע אל קודש הקודשים, הוא מגיע אל ההשלמה של הכל, והמשמעות של חיסרון וכל סוג של פגם איננה קיימת כלל. המקום, הזמן והכהן הגדול הם בעצמם מעבר לכל המציאות ומייצגים את השלימות של הכל, ולכן כשאני מגיע לשם – אין יותר משמעות לכל מה שהיה, ואפשר למלא את כל החסרונות ולתקן את כל הפגמים, בין אלו שבהווה ובין אלו שבעבר.
המהות של התשובה ביום הכיפורים קשורה לכך שמדובר על יום שהוא מעבר לזמן – נקודת מגע לזמן שמעבר למציאות הזמן; וכאשר האדם מגיע לכניסה אל קודש הקודשים, הוא מתחבר עם מה שנמצא מעבר לגבולות; החיבור עם מה שנמצא בבחינת אינסוף, מאפס את כל החסרונות, מפני שכל החסרונות יכולים להיות בתוך הגבולות; בתוך דבר גבולי אפשר לעשות חור ולהוריד משהו, וגם אם הגבול גדול מאוד – אני יכול לעשות נקב. אבל בתוך האינסוף, אני לא יכול לחסר שום דבר, אינסוף פחות מה שיהיה עדיין נותר אינסוף. ברגע שאני מגיע עד לנקודת האינסוף שם אין משמעות לפגם ולחסרון, למה שהיה או למה שהווה. זוהי הבחינה של תשובה בכלל, שבדרגתה העליונה היא העמידה של האדם אל מול נקודת האינסוף.
עומק תשובה
יש דרגות בתשובה, והמחילה, הסליחה והכפרה הן לפי גודל התשובה או לפי עומק התשובה. אם מדובר בעבירות של החוק הפלילי, אז התשובה שאנחנו דורשים היא הרבה יותר קטנה; ויש דברים שדורשים בהם תשובה יותר גדולה. יש תשובה שאדם עושה חשבונות וחישובים ורצונות כאלה וכאלה, ויש תשובה של רבי אלעזר בן דורדיא ש"…געה בבכייה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא" [בבלי עבודה זרה יז, ע"א].
בכמה ספרים מתוארים מרשמי תשובה בשביל עבירות. יש שם מרשמים קלים – רק כמה צומות שצריך לצום על כל מיני עבירות, ויש סיגופים אחרים, מגלגול שלג שבן אדם מתגלגל ערום בשלג עד לדברים הרבה יותר קשים. היו מספרים על רבי אלימלך מליז'נסק שהיה עושה תשובה על ידי שהיה יושב בין נמלים כדי שיעקצו אותו, וכשהנמלים הפסיקו לעקוץ אותו היה צועק על עצמו ואומר: "מלך, תראה כמה רע אתה, אפילו הנמלים לא רוצות לנשוך אותך יותר…".
כל הסיגופים הם דברים שאדם עושה בתור תיקונים – קטנים או גדולים, אבל המהות לא קשורה לסיגופים שאדם עושה; איש כזה כמו אלעזר בן דורדיא שנשמתו יצאה בבכייה מחמת החרטה, הוא מי שהתשובה שלו נוגעת עד לשורש חייו, לא כדבר חיצוני אלא כדבר פנימי כל כך עד שהחרטה עצמה עוקרת אותו מן החיים. האיש הזה היה לפני כן איש רשע, אבל התשובה שלו מגיעה עד לקצה העליון, מפני שהיא כביכול נוגעת באין סוף. התשובה הזאת משלימה את הכל, ולכן הוא "קונה את עולמו", רוכש מחדש עולם שלם. אדם אחר צריך לעבוד שבעים שנה כדי לרכוש לעצמו איזשהו עולם, והאיש הזה מקבל את העולם כולו מזומן ומוכן בבת אחת.
בהמשך המעשה מתואר אלעזר בן דורדיא כ"רבי אלעזר בן דורדיא", אבל למה הוא נעשה רבי? הרי בן אדם לא יכול לקנות לעצמו דעת אם הוא לא יודע, גם אם הוא יעשה תשובה מאהבה. הסיבה היא שהוא הגיע אל ה"שלימו דכולהו" – לשלמות של הכל, והשלמות הזאת הקנתה לו גם את כל התארים שיש בעולם. זה דבר שאנחנו אומרים שהוא בלתי אפשרי, אבל בתשובה הזאת הוא נהיה מושלם מכל הצדדים. על זה אומרים שהוא "קונה עולם", משום שהוא נאחז בבחינת האין סוף.
אם "נהר יחרב ויבש" [ישעיהו יט, ה] – צריך להגיע אל המקור שממנו יוצא המעיין, להגיע אל האפיק שממנו זורם הנהר, ולחפור מחדש כדי למלא את הזרימה שהייתה. איך אני יכול לגרום שהנהר שוב יהיה נהר? אני צריך לחפור בעומק יותר. החטא יוצר פגמים בתוך הזרימה של הקודש, ובנהר היבש גם נחשפים מקומות יבשים וחסרים, וכדי למלא אותם אני צריך ליצור זרימה חדשה שתוכל לכסות גם על אותם הפגמים והחסרונות.
