המרחק ביני ובין ריבונו של עולם הוא מרחק אינסופי. כל המעלות שאנחנו יכולים להגיע אליהן יכולות להיות נפלאות מצד עצמן, אבל הן לא מגיעות עד לנקודה, עד לפער, עד למה שנקרא "החלל הפנוי" בלשון הקבלה. באופן אובייקטיבי הוא בעצם בלתי ניתן למעבר.
מצד אחד צריך לזכור שנשמת האדם היא דבר גדול. היא איננה רק הידוע והגלוי לנו. אם כך היה – לא היינו יכולים להגיע רחוק. בתוך הנשמה יש כמה וכמה שכבות. אני עומד שם אל מול קומות על גבי קומות, דרגות על גבי דרגות שמהן נשמת האדם בנויה. יש גם מרתף. יש אנשים שכל החיים שלהם חיים במרתף.
בני אדם עוסקים גם בדברים גבוהים. לא כל אחד יושב וחושב רק על חנות מכולת. יש אנשים שחושבים על דברים מופשטים, חלקם נעלים ומופלאים. כל זה שייך למה שנקרא "הנפש הבהמית". היא כוללת לא רק את החלק שעשוי לצרכי הגוף. היא יכולה להכיל גם דברים נעלים יותר, כציור ופילוסופיה.
כל זה שייך לקומה הראשונה. בין הגלגל הקדום ביותר של עגלה והגלגל המתקדם ביותר של מכונית יש הבדלים רבים, אבל בסופו של דבר הם אותו הדבר. אבל בקומת האדם ישנם דברים שהם בקומות גבוהות יותר. בקומות הללו אנחנו יכולים להרגיש דברים כמו קדושה והתעלות.
ירשנו בית די גדול ואנחנו מעדיפים לגור בו רק בקומה הראשונה. נסו פעם לדבר עם מישהו על הקומה השנייה, דברים כמו תכלית החיים. יש אנשים שזה בכלל לא בתוך תחום החיים שלהם. אני חושב שרוב בני האדם לא חושבים בכלל מחשבות כאלה. כשאדם כן חושב מחשבות כאלה הוא יוצא לקומה גבוהה יותר.
הזוהר מבחין בין שדים יהודאין לשדים נוכראין. השדים היהודיים הם שדים, אבל הם שדים שאוכלים רק כשר… אדם יכול להיות כולו באופן הזה שהוא לא עושה שום דבר אסור, אבל הוא עדיין נמשל כבהמות נדמו. אדם שקיבל חינוך יהודי טוב הרבה פעמים נשאר בתוך שדים יהודאין, כי מה שהוא עושה זה לא עבירות רשמיות.
מעבר לקומה הזו יש דברים אחרים. אנחנו לא יודעים מה מכיל הראש האנושי. האם יכול להיות במוח האנושי דבר כמו טלפתיה? יכול להיות שכן. הדברים הללו, שנמצאים בתוך המוח שלנו, אנחנו לא יודעים להשתמש בהם ולפתח אותם. אז אנחנו משתמשים בהם חלקית.
תארו לכם חברה שאף אחד בה לא יודע קרוא וכתוב. אדם מחברה כזאת בטוח שזו חוכמה עליונה, והאמת היא שבסך הכל לא לימדו אותו. אני מדגיש את הדברים הללו כי לפעמים נראה לי שיש כל מיני כוחות שהם נראים כסוג של קדושה. זה לא תמיד עניין של קדושה, לפעמים זה עניין של כישורים מיוחדים של הנפש אבל לא של קדושה. יש אנשים עם כל מיני דברים של מעלה, דברים לא רגילים, זה לא מחייב בהכרח שהאנשים האלה קדושים יותר.
יש אנשים שמסוגלים גם לראות וגם לעשות דברים שאנשים אחרים לא מסוגלים לעשות אותם. אלו דברים שאינם בהכרח מדרגות של קדושה. במקומות מסוימים אנשים למדו לשלוט על פעימות הלב. מבחינה ביולוגית זה בהחלט אפשרי. יש סימנים על שרירים, אם הם רצוניים או לא רצוניים, וללב יש סימנים של שריר רצוני. היו אנשים שיכלו להאיץ את הלב שלהם הרבה מאוד. אדם יכול לצמצם את קיומו לחיים קטנים מאוד. יש כל מיני דברים שלא חייבים להכחיש את מציאותם. אני רק יכול לומר שיש דברים שאנשים מגיעים אליהם בקדושתם, ויש אנשים שמגיעים אליהם בכוחות אחרים. אני לא מתעסק בדמויות האלה. אני יודע שהן קיימות. מה יש לי לעשות אם מישהו אומר שהוא מניח ידיים על מישהו ומרפא כאב? יכול להיות, לא בדקתי מפני שזה לא מעסיק אותי. אבל זה בהחלט יכול להיות. רק מה, אם האיש הזה ייחס לעצמו קדושה זו תהיה רמאות גמורה.
יש אנשים שמכוח עלייתם במעלות הקדושה הם זוכים לדברים. אחד החסידים הראשונים בא למקום שהיו בו הרבה תלמידי חכמים. הוא אמר להם דבר אחד: כתוב שכל העוסק בתורה לשמה זוכה לכמה מעלות וביניהן שמגלים לו רזי תורה. אתם, יש לכם רזי תורה?… כנראה שלא עסקתם בתורה לשמה. אדם יכול להיות למדן אבל בשביל שיגלו לו רזי תורה הוא צריך להיות דמות אחרת.
האם יכול להיות שאדם יגיע לדרגה שהוא רואה מלאכים? זה לא שייך לנפש הבהמית אלא לנפש הגבוהה. אומרים בזוהר שכל אדם מקבל נפש. זכה יותר – נותנים לו רוח, זכה יותר – נותנים לו נשמה. כל המדרגות הללו הן מדרגות של קדושה. אנשים יכולים לעלות ממעלה למעלה על ידי דברים של מסירות הנפש, שבהם אדם מתעלה לדרגה גבוהה יותר של "נשמת אדם תלמדנו".
יש דברים מופלאים שאנשים יכולים לעשות, ולא כולם דברים של מופתים. כמה אדם מסוגל לצאת מתוך הגבולות של ה"אני" שלו? כמה אנשים מוכנים לצאת מתוך הדמות האנוכית שלהם, איך בן אדם יכול לוותר על חייו והנאותיו? כל אלה הן מעלות, ולפעמים המעלות הללו מרשימות יותר ממי שעושה אותות ומופתים.
קומת האדם יכולה להתנשא מעל הקומה הראשונה ויש שמתעלים לקומה עוד יותר גבוהה. כל הדברים הללו שייכים לגבולות ולעניינים של האדם אבל הם לא מגיעים לפער שיש בין אדם לאלוקים. הפער הזה לא ניתן לגישור על ידי פעולה אנושית, אי אפשר להגיע מדבר מוגבל לאינסוף.
אנחנו אמנם לא יכולים להגיע אל ה', אבל ה' יכול להגיע אלינו. זה שינוי משמעותי. הפסוק "וירד ה' על הר סיני" אומר שלמרות שאני כאדם לעולם לא אוכל לעבור את המחסום בין הקדוש ברוך הוא לאדם, אבל הקדוש ברוך הוא עובר אותו. זה משנה המון דברים. אני לוקח ציצית ולובש אותה, ואני אומר שזו קדושה עליונה. האם אני לא יכול להגיע לאותה מדרגה בלי ציציות?
היה בחור אחד שהיה בירושלים בשמחת תורה והוא הרגיש שהוא עולה למעלות עליונות והוא לא יכול אלא ללכת לישיבה ששם הוא יגיע לזה. לקח צרור כסף בידו ועלה למכונית ונסע לשם על מנת להרגיש את הקדושה העליונה. אם הרגיש או לא אינני יודע, זו בעיה שאדם מעמיד את הכוונות שלו כדבר שעומד אל מול משהו שנקרא קדושה. קדושה זה לא דבר שתלוי בכוונותיי, אלא בדברים אובייקטיבים.
אעשה את כל הכוונות של ציצית, ומתברר שעדיין לא אוכל להגיע למדרגה של ציצית. הכוונות הן עניין של תחושות הנפש, והן מגיעות לגובה מסוים שהן לא יכולות לעבור. הקדוש ברוך הוא אומר שהדבר הזה הוא קדוש, לא מצד זה שהתכוונתי לו ולא מצד זה שהכבשה שעשו ממנה ציצית היא כבשה של מעלה והכבשה שעשו ממנה זוג מכנסיים היא כבשה של מטה.
"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", שיעשה אותנו צוותא, זה קשור למהויות ולא לתחושות ולמחשבות. "מה ה' אלוקיך שואל מעמך", קודם כל הוא שואל מעמי דבר אחד. הוא אומר לי שיש לי כל מיני דברים קדושים, אבל הדברים הקדושים האלה אינם חלים אלא בתנאים ובמעשים מסוימים. המארג הזה של הקדושה, הוא כמו, להבדיל, מעגל חשמלי שאני לא יכול לעשות אותו מצד אחד בלבד. אני חייב שיהיה משהו בצד השני. באותו אופן, כדי שיתקיים הדבר הקדוש צריך את האדם שיהיה שם. כשזוג תפילין נמצא על השולחן, אז יש שם תשמיש קדושה ואסור לזרוק אותו. יפה מאוד. אבל כמישהו מניח את התפילין זה מעשה של קדושה. וזה תלוי באדם. המעגל של המצווה בנוי על הקדוש ברוך הוא כנותן התורה, על החפץ של המצווה ועל האדם שעושה את המצווה. אם אחד מהם לא קיים, או פגום, או לא עובד מעיקרו, המעגל לא נבנה. אם אני רוצה להגיע אל הקודש אני צריך לפני הכל ואחרי הכל את מעשה המצוות.