ליל התקדש חג – הרב זושא הורביץ

ליל התקדש חג – הרב זושא הורביץ

חג הפסח הינו מעיין נובע של אמונה, אשר אשד נחליו זורמים לכל התהומות, אשר נטפי מימיו חודרים לכל החורים והסדקים שבלב כל אחד, והשלכותיו ואותותיו מורגשים בכל ימות השנה.
מסופר על זקני הרב הקדוש רבי אלעזר מנדיל זצוק"ל מלעלוב, שבליל הסדר הייתה משפחתו מכינה ספלים מלאים במים בחדר ששם ניהל הרבי את הסדר, וכאשר היו מגיעים לחלק של "מגיד", היו נכנסים למצב של אימתה ופחד. מדי שנה בהגיע הרבי לאמירה "ובמורא גדול זה גילוי שכינה", היה הרבי מתעלף ופניו היו נשמטים על גבי הכסא, והעומדים מסביב, מרוב פחד, ידמו כאבן. הם היו ניגשים לשפוך עליו מים קרים להעירו מעלפונו ולהחזירו לעלמא הדין, ולא פעם ארך המון זמן עד אשר שבה נפשו אליו, וכך חזר הדבר מדי שנה. אמונה מוחשית עד כדי ראיה, המביאה לידי עלפון בבחינת גילוי שכינה, היא דרגה נעלית בהשגת אלוקות. אולם יש הרבה מדרגות בבהירות האמונה, גבוה על גבוה עד אין סוף. ובסולם העולה בית אל מתחילים עם השלב הראשון, המוצב ארצה, וכך מתקדמים ומגיעים למטרה "וראשו מגיע השמימה".

לראות נשמות
עיניי ראו ולא זר את עיניו הקדושות של הרבי מליובאוויטש בהתוועדות ערב פסח תשמ"ג. הרבי דיבר על המנהג לומר ביידיש לפני "מה נשתנה": "אבא, אני רוצה לשאול אותך ארבע קושיות". הרבי אמר שאומרים את המשפט גם אם האבא איננו נוכח בעולם הזה. כל יהודי שבאמת רוצה, יכול לפעול בזמן האמירה שינוי בנשמה. יחידי סגולה, אמר הרבי, פעלו שהאבא יהיה נוכח בסדר באופן שיכולים לדבר איתו! ואז ראיתי איך הרבי עוצר לרגע בהתחברות לרגעי הנשמה, ושתי דמעות נטפו מעיניו, וסיים בכך שטרחה גדולה היא לנשמה לרדת אלינו, ולכן יש לשלם לה על טרחתה… יש להיראות אחרת.

תאמין שאתה מאמין
"ויראו העם את ה' ויאמינו בה'". יש אמונה לאחר ראייה, אמונה מוחשית כמו בסיפורים הללו, ויש אמונה של מי שאינו רואה; אמונה של אנשים כמונו, המעולפים לשלילה משליטת העולם הגשמי. אבל גם אצלנו קיים הנהר היוצא מעדן, נהר האמונה.
וכאן הבן שואל: איני מרגיש בזה! משיב לו האב: "האמנתי – כי אדבר", כמוסבר בספר "תולדות יעקב יוסף": דברו מאמונה, ואזי תאמינו גם אתם. הציווי לספר ביציאת מצרים, לדבר אמונה לא רק כשאנחנו בבהירות של יום, אלא גם כשאנחנו במצב של לילה, כפי שדרשה בן זומא.
כל איש אשר בשם ישראל יכונה מחויב להאמין שהוא מאמין! גם אם חלילה אין האמונה בהירה לו, הוא מחויב לדעת שבפנימיות נפשו מאמין הוא, אלא שהאוויר המזוהם של העולם הזה מכסה אצלו את אור האמונה.
אחיי ורעיי, התחזקו באמונה בעצמכם, כלומר: אמונה בכוחכם. איננו גרועים יותר מהמצב של "הללו והללו", וכאז כן עתה, מידת האמונה תכריע לטובה. אנו בחג שבו יש חיוב שתיית יין, אשר מוציא סוד, סוד הטמון בעמקי האדם, סוד שנוכל למצוא בחיפוש אחר חיפוש על ידי נר ה' נשמת אדם. סוד האמונה, שגילויו ישמח לבב אנוש.
חיים ללא אמונה אינם חיים, הם עילפון מתמשך, "חיים שאין בהם". נאמר "לחיים" איש לרעהו, ונגלה את הסוד הטמון בנו, את האמונה שבקרבנו. אמונה היא המגדלת את הישועה, מלשון "ויהי אומן את הדסה" (אוהב ישראל פרשת נח), והיא שתביא לכולנו שנה של שפע טוב, עד שהמצה, "מיכלא דמהימנותא" (מאכל האמונה), תהיה גם "מיכלא דאסוותא" (מאכל הרפואה), עד הרפואה הגדולה ביותר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" בבניין בית המקדש השלישי במהרה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן