יום אחרי תשעה באב, לפני 20 שנה, על החוף בעזה,

כתוב בגמרא "משה כתב ספרו ופרשת בלעם". "פרשת בלעם"?! מוזר, הרי הוא

השבוע, בברכת 'שים שלום', האחרונה בתפילת שמונה עשרה, עלה בי

חמי היקר, סבא ג'וני, נשמה חסידית נדירה יש לו. בכל

כמה הודעות החלפתי עם העורך של העלון הזה לפני שכתבנו

כשלמדתי באקדמיה למוסיקה, קארל, ידידי, הציג בפני תיאוריה מעניינת: "ישנן ארבע

לכל חג יש הזמן המיוחד שבו הוא מופיע. אצלנו, קבלת

נסעתי לנגן בכיכר החטופים והגעתי מוקדם. יש שם, בתחנת רכבת

לפני כמה ימים נכנס אדם למדרשת זיו. אפשר היה לזהות

הנה זה מגיע, חג הפסח ואיתו הפחד מהחמץ, החמץ הזה

עברתי פעם ליד בית כנסת באזור התעשייה של בני ברק.

מדי שנה זה קורה, ושוב אני לא יכול לעמוד בסירוב

אחשוורוש מתעורר "בלילה ההוא" עם מועקה. בגמרא מסופר שהוא היה

 "ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, אך תראה שלא

"תגיד, על איזה כלי נגינה אתה מנגן?" זאת שאלה שתמיד

בשבת היינו ביישוב זמרת שבעוטף. קידוש בנחת אחרי התפילה, קוגל,

באחד הטורים הראשונים שלי בגיליון הזה, כמעט לפני עשור, התחלתי

עקיבא־אברהם נהר־שלום, בן אחי הרב יהודה יבל"א, נלקח לבית עולמו

לפני כשבועיים, במהלך סיור בגבעות המקיפות את גוש עציון, פגשתי

"אם אתה לא לוקח סיכון, זה לא אלתור אמיתי". כך

לפני כשבועיים, באחד מראיונות הרדיו על מהלכה של המלחמה, בניסיון