שנים היא ישבה אבלה בשבועות האלו. פנים נפולות. אפורות. לא
פֶּרֶק א – וַיְהִי בִּימֵי חַמִּינְאִי וַיְהִי בִּימֵי עֲלִי חַמִּינְאִי
רחבת הכותל התמלאה בהמון משפחות נרגשות, נושאות מאכלים רבים ושקיות
כידוע, איסור חמץ הוא אפילו במשהו, וזאת "כדי לרמוז שיש
"ונהפוך ונהפוך ונהפוך ונהפוך ו-נ-ה-פ-ו-כ-ווווו". כך שרים בהתלהבות מתחילת חודש
"יאללה חבר'ה, בואו, הם מתחילים". לא הייתי צריך לקרוא להם
סיפור ראשון: נלחמים על ירושלים שנה לאחור. תלמידי שיעור ד'
היינו בגוש קטיף, בשמחת תורה בדיוק לפני 20 שנה. זו
שַׂק הַדְּמָעוֹת עֲדַיִן פָּתוּחַ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר
אָנָּא ה' אֱ־לֹהֵינוּ וֵא־לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם
עָנָה וְאָמַר: אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הָיוּ שְׂמֵחִים. שֶׁפַּעַם אַחַת הָיוּ
