זה היה ביום שישי אחרי שישה שבועות רצוף בעזה. המפקד

"לא יאומן שאנחנו מסיימות שמינית, נכון?, איך השנה הזו עברה

לצערנו לא נזכה השנה לפקוד את קברו של התנא הקדוש

איך, איך הגעתי לכאן? אני בטח חולמת, אבל הצביטה שכל

בימים ההם… לעמלק שלי! איזה מזל שאתה קיים! כמה טוב

לפני כמה שנים פגשתי את בעלי בסבב הדייטים השלישי שלנו,

אני די מתבייש להודות בזה… אבל אחד מהדברים הראשונים שחשבתי

א. לאחרונה אנחנו מסתבכים בשאלה "מה שלומך?". כששואלים אותי אני

אני אתחיל מהסוף. התחתנו תוך ארבעה ימים, אולי פחות. והיתה

"להסתכל על אנשים זקנים – נותן פרופורציה, החיים הם לא

ללכת הדבר המטורף הזה שאנחנו בתוכו התחיל בחג שמחת תורה,

סבא דוד הסתכל עליי תולה את השרשרת האחרונה. "נו, סיימת?

א. על שמחת בית השואבה כתב הרמב"ם: "מצוה להרבות בשמחה

התשובה לשאלה שבכותרת היא: לקיחת אחריות. לרוב אנו מרגישים קורבנות

שנים רבות התקשיתי מאוד להתפלל בכוונה בראש השנה. באותן השנים,

התיקים של הילדודס מוכנים ליד הדלת, על כל אחד מהם