בס"ד

שבת, 13 אפריל, 2024
הכי עדכני
למענך אלוקים חיים

למענך אלוקים חיים

שנים רבות התקשיתי מאוד להתפלל בכוונה בראש השנה. באותן השנים, מתוך תודעת יום הדין, רציתי לשוב בתשובה, להתוודות, ולהכות על חטא, אך נוסח התפילה 'לא איפשר' לי לעשות את שחשקה נפשי. לקחתי את מחזור התפילה ונוכחתי לדעת שבמקום וידויים, עמודי התפילה מלאים בפסוקים של המלכה. ובמקום הכאה על חטא, מופיעה סדרה ארוכה של קולות תקיעה ותרועה, ואני אנה אני בא? ניסיתי בכל מאודי להיאחז בקטעי התפילה בהם מוזכרים דין ומשפט (כדוגמת הפיוט 'ונתנה תוקף', וכדוגמת מספר וידויים הנאמרים בתוך סדר תקיעת השופר, לפי חלק מהשיטות), ללא הצלחה מרובה.

המשנה במסכת ראש השנה מלמדת אותנו שראש השנה הוא יום דין. בראש השנה נקבע מה יהיה בגורל האדם, שנה קדימה. לכן אך מתבקש שביום זה יתחננו בני האדם על נפשם, ישובו בתשובה, יתוודו על חטאיהם וירבו בהשתדלות לצאת זכאים בדין. למרות זאת, התבוננות מהירה בנוסח תפילות ראש השנה מגלה כי לא מוזכרים בהן כלל חטאים. אנחנו מציינים בהן את מלכותו של ה' בעולם וממליכים אותו עלינו. אנו תוקעים בשופר ומריעים לפני המלך. אולם את הווידויים אנחנו מניחים בצד. היעלה על הדעת שנידונים לא יתחננו בפני השופט הצלתם בעת המשפט? מדוע אם כן התפילה לא מתמקדת בהרהורי תשובה?

מבלי להקל בחשיבות העליונה של חזרה בתשובה, הרי שהדגשת עוונות וחטאים ווידויים, פירושה הישארות בתוך עצמי. לכן מי שבראש השנה במקום לשמוח במציאות הבורא, ממשיך להיאנח על חטאי העבר וההווה, הוא למעשה מתמקד בעצמו. הוא אולי עושה זאת מתוך כוונה טובה, אבל הוא טועה טעות מרה. במקום להבין שהסיפור הגדול הוא הסיפור על ה' מלכו של עולם, נוטה הוא לחשוב שהוא הסיפור האמיתי הוא וככזה ראוי ונכון לו להתמקד בעצמו. זוהי הסיבה שחכמינו הדגישו בנוסח התפילה את המלכת ה' ולא את החטאים ולא את התשובה. בכך הם למעשה מכוונים אותנו להיות עסוקים בעיקר, בהמלכתו ובהופעתו של ה' העולם.

בהקשר זה, אנחנו מוצאים בתיקוני הזוהר דברים חריפים מאוד ביחס לאלו שבראש השנה מרוכזים בעצמם ותו לא. על פי הזוהר הקדוש אנשים אלו משולים לכלבים, מכיוון שגם הם, בדומה לכלבים, צווחים 'הב, הב'. הב לנו מזון, הב לנו חיים, הב לנו שפע. ובמקום שיחשבו ויתפללו על השכינה, הם מרוכזים בעצמם יתר על המידה. לכן אומר הזוהר הקדוש שבראש השנה אין להזכיר בתפילה בקשות פרטיות כדוגמת 'זכרנו לחיים', 'כתבנו לחיים', ושאר בקשות שעוסקות בצרכים אישיים, שהרי עיסוק שכזה יבוא בוודאי על חשבון עיסוק בכבוד שמיים ובקידום העולם.

לאור הבנה זו, לאחר שנים של קושי, התחדדה אצלי נקודה מרכזית ובזכותה תפילות ראש השנה השתבחו לאין ערוך. בראש השנה אנו מצליחים לבטא את רצוננו הפנימי העמוק שמתמקד לא רק בנו, אלא בתיקון העולם כולו. אנחנו רוצים לא רק להביא את עצמנו למקום טוב יותר, אלא אנו שואפים שכל העולם יתוקן.

אולם על אף התביעה המתבקשת לעסוק בראש השנה בהמלכת הקב"ה, מצינו מספר מקומות בתפילה בהם תיקנו חכמים לבקש בקשות שעוסקות בענייני העולם הזה, כדוגמת 'זכרנו לחיים', 'כתבנו בספר החיים' וכדומה. עובדה זו עומדת בסתירה לכאורה לדברי הזוהר הקדוש. לתירוץ סתירה זו נחלץ ה'שם משמואל'. לשם כך הוא חוזר לדימוי הכלבים שהובא בספר הזוהר ומאיר אותו באור חדש.

כאמור, הזוהר הקדוש מדמה את האנשים שמתפללים בעד עצמם לכלבים חצופים האומרים 'הב הב'. ואכן, מהגמרא במסכת נדרים (כד, א) עולה שהכלב נהנה מאחרים אולם אינו מהנה אותם, ובמילים אחרות: הכלב עסוק בהנאת עצמו ותו לא. זוהי באמת מידה רעה ומרה, ובני אדם המאמצים מידה זו, ומכוונים בתפילותיהם על מילוי צרכיהם האישיים בלבד, זוכים בצדק לתואר 'חצופים'. מה שאין כן ביחס לבקשות הפרטיות שתיקנו חכמים בתוך נוסח תפילות ראש השנה. מדוע?

בקשתנו "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים" נחתמת במילים "למענך אלוקים חיים". משמעות הדבר היא שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא חיים ארוכים לא לשם הנאה אישית ותענוגים רגעיים, אלא למען נוכל לגלות את שמו של הקב"ה בעולם! אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא חיים טובים למען נוכל להרבות בכבוד שמיים. אנחנו ממשיכים ומבקשים מהקב"ה שיכתבנו בספר החיים, לא לטובתנו האישית, אלא לשם כך שנוכל לגדל את ילדינו בדרך התורה והמצוות, ולמען נשכיל לקדש שם שמיים. וכלשון השם משמואל:

"וכזה הן כל תפילותינו שאנו מבקשים חיים והצלחת עולם הזה אין זה התכלית אצלנו, רק שעל ידי זה נהיה פנויים לעבודת השם יתברך, או לגדל בנינו לתלמוד תורה, או לעשות עמהם שידוכים הגונים שימשכו בהם דורות טובים שיתרבה כבוד שמים על ידיהם, או שיהיה לאל ידנו לעשות צדקות ומצוות בחיות… אבל תפילתנו שמסתיימת למענך אלקים חיים, הפירוש כנ"ל שכל החיים שאנו מבקשים הם רק למען יתרבה כבוד שמים כנ"ל, וזוהי התפלה הנרצית…".

על פי דברי ה'שם משמואל' נראה שעבודת האדם בראש השנה היא לחשוב 'בגדול'; לא רק על עצמנו אלא בעיקר על כלל ישראל, על הקב"ה, ועל צער השכינה. כשיתפלל אדם מתוך מחשבה כזו, יוכל הוא להוסיף גם בקשות שנוגעות לענייניו האישיים, וזאת בתנאי שהם מכוונים להטבה לכלל! כך יצא האדם זכאי בדין, ועמו כל העולם כולו.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן