- לפתע פתאום קיבלנו הודעה ולא האמנו: הלילה נפטר אליעזר בוצר האהוב. האיש הענק, כדור של אש, להביור של אמונה ותעוזה, אמת ושכל, יופי ופשטות. אליעזר אהוב. איש מעורר השראה ואמונה. נואם כיכרות, לוחם בשדים של הדור, אמן רגיש מלא חמלה על כל אדם כמו על פרח, שלא יידרס.
- פגשתי אותך בפעם הראשונה בגירוש מגוש קטיף. אני, שלמדתי כמה שנים בנווה דקלים, הסתובבתי אנה ואנה, חסר אונים, אומלל ומפוחד. אתה ליהקת את חבורות הנערים להתנגד לצבא בכל מיני דרכים יצירתיות שאין כאן המקום לפורטן. אני לא הכרתי את האנרכיזם, אבל כששמעת אותו ממך הבנתי שאתה פשוט עושה את מה שנכון ומוכן להסתכן כדי שלא יהיה אסון. אבל לעצור את הצבא לא הצלחנו, ואת האסון כולנו קיבלנו בפנים ב-7.10.
- הפעם הבאה בה נפגשנו הייתה בעדי עד. אני הייתי אברך, אתה היית רבש"ץ, שועט על הרים וסלעים וברכב תמיד ילדים יפיפיים עם פאות מסתלסלות ברוח. תמיד בדרך לעוד משימה או הרפתקאה.
- הפעם הבאה שנפגשנו הייתה ביפו. לא זיהיתי אותך. השתנת בחדות. הפכת לאומן יוצר. איש שהוא רב מג של מילים. יורה דיבורי אמת ואמונה לכל הלבבות. יוזם חסר מעצורים. הקמת את 'ליבא' עם נועה היקרה, והצלחת להדביק את כולם בחלום הזה של אמנות רוחנית יהודית עצמאית חופשית ואמיתית. איכשהו זה הסתדר אצלך בראש, וכולם הבינו למה אתה ונועה מתכוונים. אתה נתת לי בעצם את הבמה הראשונה בחיים, לעלות ולהקריא שירה שכתבתי. מבחינתך זה היה עוד אירוע, מבחינתי זה היה רגע מכונן. הבנתי שאני כל כך רוצה את זה וזקוק לזה.
- לכל יוזמה או בקשה שביקשתי תמיד אמרת כן וברור. לא הבנתי אף פעם ממה את חי ואיך אתה מחיה את הכל סביבך.
- אמרתי לך פעמים רבות שבאחת השיחות שלנו דיברתי איתך על קירוב. על ללמוד תורה עם חילונים. באותה התקופה הייתי עמוק בתואר השני בפרשנות, כולי אחוז פילוסופיות ומחקרים, ספקות וכאבי לב. אמרת לי: אתה חייב שעבודת הקירוב שלך וכל מה שתעשה בחיים יהיו חלק מההתקדמות המקצועית שלך. מה? לא הבנתי ולא האמנתי. חזרת על זה שוב שוב. אמרת: אתה חייב לקרב רק אם זה מקדם את הקריירה שלך. חשבתי שהתחלקת על השכל. ואז אמרת משהו עמוק מיני ים. אמרת: אם קירוב ונתינה יהיו עבורך צדקה, ויתור, הקרבה, כמו התנדבות שאתה עוזב הכל ויוצא אליה – הם תמיד יישארו מחוץ לחיים שלך. הם תמיד יהיו אקס טריטוריה. אתה תמיד תרגיש שאתה עושה את זה על חשבון דברים אחרים. אם תעבוד מהתשוקה, מהחלום הפנימי שלך, אם תתנדב ותיתן ותיצור ותשפיע למקום הזה – אתה גם תתפתח וגם לא תרגיש שאתה צריך להקריב את עצמך בייסורים. אתה תראה שהנשמות שקשורות לשורש נשמתך יבואו אליך דווקא אם תתאמץ להילחם על האמת שאליה אתה משתוקק. לא אם תחקה אחרים או תנסה להיות מישהו שנדמה לך שצריכים להיות כמוהו. לקחתי את היוזמה הזו בעומק לב. פתאום הגיעו אלי חברותות שלמדו מחשבת ישראל באוניברסיטת תל אביב. פתאום מצאתי את עצמי מעביר חבורת לימוד באוניברסיטת תל אביב. זה היה ברור גם כשפניתי למוזיקה, כשהבנתי שהיא השער הגדול שאיבדתי את הדרך אליו.
- כשהקמנו את 'בית אהבה ותפילה' בבית הכנסת 'אור החיים' ביפו, היית מוכן להגיע בכל ראש השנה כדי להיות חזן ובכל שבועות או שמיני עצרת כדי להעביר שיעור בליקוטי מוהר"ן, ודיבוריך בוערים כגחלי אש וכולם רמזים שמי שהבין הבין ומי שלא הבין – גם הבין.
- בקיץ שעבר הזמנת אותי [או שהזמנתי את עצמי, אני כבר לא זוכר] להופיע אצלכם ב'לבנות ולהיבנות' בצפת. הזמנתם אותי גם לישון שם. טרחתם על הכל! סאונד וסידור וכרטיסים והכל. היה ברור לשני הצדדים שזו לא תהיה הופעה שתתעשרו ממנה. העברתם את כל ההכנסות אלי. זה היה מחמם לב והזוי. אתם עדיין מוסרים את הנפש על היצירה והאמנות והאמונה של בני ישראל. אתם מאמינים שבלבותינו בוערת אש אמת וחובה קדושה לשרת אותה.
- בלילה אחרי ההופעה הסתובבתי קצת בצפת ואז חזרתי למקום שבו הופעתי. אליעזר, אתה ישבת שם עם שני נגנים ועשיתם חזרות. באמצע החזרות התחלת שיר שהגיע אליך משום מקום. באיזשהו שלב איבדת אותו. ניסית לתפוס שוב. הנגנים שתקו ונתנו לך כבוד. כשהרגשת שהוא ברח המשכת כרגיל. אני התפעלתי מהיכולת שלך לעמוד ולעצור הכל, כמו רבי נחמן או סוקרטס להבדיל, שהיו נעמדים באמצע הרחוב כשתקפה אותם מחשבה, אתה עצרת ושירתת את ההשראה ועוררת אותה אצל כולם.
- לפני יום כיפור התקשרת. אני התרגשתי. אמרת: אני צריך שתחליף אותי בלהיות חזן בקרצ'ניף. הבת שלי אמורה ללדת ואני צריך להיות בכוננות. אני התחמקתי, אבל דמיינתי אותך על הג'יפ, דוהר על ההרים והסלעים ישר לבית החולים.
- אנחנו אוהבים אותך מאוד אליעזר, הכהן הגדול, היכן שלא תהיה. אני לא מאמין שאני כותב לך ולא יודע אם המתים יודעים מן החיים ואם תדע כמה אהבתי אותך וכמה אתה יקר ואהוב לי.
בס"ד
יום שני, 20 ינואר, 2025
הכי עדכני
