לפני כמה שבועות הזמינו אותי לאחת מישיבות ההסדר לתת שיחת הכנה למתגייסים. זכיתי לפגוש כמה עשרות בני ישיבה שישבו ולמדו כשנתיים תורה ובעוד מספר שבועות מתגייסים לצבא.
פתחתי את השיחה בכך שמטרת ישראל קדושים בעולם זה לספר תהילת ה'. באנו לעולם הזה כדי להעיד על קיומו של הבורא ברוך הוא ולקדש שם שמים בכל מקום ובכל שעה. מה שצריך להטריד אותנו זה איך אנחנו פוגשים את בורא עולם ומפגישים את הסובבים אותנו עם הבורא.
שאלתי אותם: אתם מכירים את המשחק 'חפש את המטמון'? ענו לי: כן.
המטמון זה ה' יתברך שמתגלה אלינו דרך כל מפגש עם התורה, עם חברים, דרך כל טיול בצפון ובדרום, דרך הקניות במכולת, דרך ההורים, האחים והאחיות, דרך כל תפילה, כל מפקד, כל פקודה וכל נסיעה.
החיים מרתקים. בכל יום יש ציפייה, תשוקה דקדושה, תפילה, התרגשות, סקרנות והתחדשות לקראת מציאת המטמון הבא. ולפעמים אתה זוכה לקבל במתנה איזו הארה והפנמה, ובזמן קצר מאוד אתה יכול למצוא מספר מטמונים, ואתה מרגיש עשיר ומאושר באמת. כל יום שעובר, מגביר את השמחה והתענוג שלך מהקשר עם ה' יתברך.
אם הכל מושלם ונפלא כל כך, אז למה אנחנו לא מרגישים כך? מה הבעיה? מה מפריע ומעכב?
העולם – מלשון העלם – יוצר בעיה כי הוא כל הזמן מסתיר את המטמון, את הבורא ברוך הוא. אנחנו רואים בעינינו את כל מה שמרכיב את העולם היפה שלנו, את הדומם, הצומח, החי והמדבר, אנחנו רואים הכל ורק לא רואים את השם יתברך. העולם הגשמי והפירודי מושך אותנו להסתכל על העולם רק מנקודת המבט הפרטית שלנו עם הכזית מוח והרביעית דם שיש לכל אחד מאיתנו. המבט המצומצם הזה מביא להרבה יאוש, אכזבות, דיכאונות, נפילות, עין רעה, קנאה, תחרות, שנאת חינם, לשון הרע, וממילא לריחוק מהשם יתברך. כי וואלה, לפי ראות עינינו הקטנות, הוא יתברך ברא עולם לא משהו… במילים עדינות ולשון המעטה.
מה התיקון? לחפש את המטמון! להסתכל על העולם במבט אלוקי, רוחני ומאחד! "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". בכל פרט בריאה מסתתר מטמון!
מה הדבר הכי נדרש לטובת העניין? מידת הענווה.
אני לעולם לא מכיר את התמונה השלמה.
בכל זמן אני פוגש הרפתקה חדשה שבוודאי תאיר ותעורר אצלי השגה חדשה בגדולתו של בורא עולם.
השם יתברך טוב. העולם טוב. התורה טובה. ישראל טובים.
"טובה הארץ מאד מאד" – "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה…"
אני טוב. המשפחה שלי טובה. ה' טוב.
ה' אוהב אותי תמיד ואיך שאני.
אחרי שנודע לנו תפקידנו ונתיב חיפוש המטמון, אפשר עכשיו להתקדם לעיקרון הפאזל: כל אחד מאיתנו קיבל בעת הלידה פאזל של 10,000 חלקים קטנים מאוד. התמונה השלמה של הפאזל זה סיפור חיים שלם שכל חלקיק ממנו עמוס, טעון, מלא וגדוש בוודאות של אמונה, באהבת ה', באהבת תורה, באהבת ישראל, באהבת ארצנו הקדושה ובמסירות מוחלטת לטוב ולטהרה.
לא הבנתי, איפה הפאזל הזה נמצא?
אסביר לך, אחי אהובי. בעת הלידה לקח ה' יתברך את הפאזל האישי שלך ופיזר את כל 10,000 החלקים שלו באוויר העולם. אתה קיבלת משימת חיים: לחפש את המטמון, חלק אחרי חלק, ולשמוח באמת במציאת כל חלקיק!
מי שמבין מעט בפאזלים גדולים, יודע שצריך המון, המון, המון סבלנות בשביל להצליח להרכיב ולא להתייאש. ברוך הוא וברוך שמו שלא עזב ונטש אותנו להתמודד לבד עם המתנה האלוקית הזאת, ונתן לנו הוראות אלוקיות ומפורטות איך מצליחים: מוצאים את החלקים של הפאזל. מרכיבים ומחברים לאט לאט. שמחים ומאושרים באמת מכל התקדמות. חיים בענווה ומציעים באהבה לקרובים אלינו את ההוראות האלוקיות לשימוש בפאזל.
ומספר טיפים למרכיבי פאזלים מקצועיים:
1. תתחילו במסגרת. המסגרת של עבודת ה' היא שה' בחר בנו מכל העמים ואוהב אותנו אהבה שלא תלויה בדבר ומאמין בנו יותר ויותר בכל יום.
2. יש חלקים בפאזל שחייבים לאסוף אותם, אבל ממש לא צריך, ואולי אף אסור לנסות להרכיב ולחבר אותם ברגע זה – אלו שיעורי בית לזמן מאוחר יותר.
3. זה הפאזל האישי שלנו! אף אחד לא יכול להתערב לנו בו, כי באמת אין למתערב מושג מדויק. מומלץ וכדאי לקבל עצות וטיפים מהמנוסים בהרכבת פאזלים גדולים, אבל באמת אף עצה לא מחייבת, חוץ מההוראות המקוריות של הפאזל כמובן.
4. קחו את הזמן ותדעו להגיד למזרזים ולמלחיצים: תודה רבה, אנחנו  מעריכים את הדאגה, אבל בבקשה, אנחנו בישיבת צוות אישית עם הבורא בדיוק בנושא זה. כעת אנחנו צריכים את הזמן כדי להמשיך.
5. יש ימים שבהם בזכות מספר מחשבות, דיבורים ומעשים קטנים או גדולים, מצליחים פתאום להרכיב ביום אחד כמות חלקים שלא הספקנו במספר שנים.
6. תפילות מכל הלב.
מתגייסים אהובים,
השירות הצבאי הוא רק חלק מהפאזל. שתזכו שיהיה שם שמים מתאהב על ידכם!