בס"ד

פעם שמעתי מציירת מוכשרת, חוזרת בתשובה בשם מירב, איך החליטה במהלך תשובתה לחזור לצייר. היא הצטרפה עם בעלה יגאל לקהילה קצת קנאית בעירם. בערב פסח אחד יצאה מהסופרמרקט וראתה את גברת יעקובי מהקהילה נכנסת פנימה במרץ. גברת יעקובי העיפה מבט חטוף לעבר עגלתה עמוסת המצרכים של מירב, שבפסגתה התנוסס בקבוק אקונומיקה גדול. היא הביטה במירב במבט חמור, ואמרה: "לא שמת לב להכשר של האקונומיקה?".

 מירב לא תיארה לעצמה שאקונומיקה צריכה הכשר לפסח.

"לא ראית שזה בהכשר בעלזא?". מירב ידעה שבקהילתם לא קונים מוצרים בהכשר בעלזא ועוד כמה הכשרים חרדיים לא מקובלים, שלא לדבר על הכשרי הרבנות. היא השתדלה אמנם להקפיד על כך, אבל מדי פעם השתרבב לביתם מאכל או משקה בהכשר בעלזא. אמנם לא הבינה את העניין, הרי ראתה תמונות של הרבי מבעלזא וחסידיו והם נראו לה חרדים פי אלף ממנה… אבל היא ידעה שעם הכשרים לא משחקים. בכל זאת לא תיארה לעצמה שהכשר מהודר לפסח על אקונומיקה הוא גם חלק מהטאבו.

"לא שמתי לב…", גמגמה.

"אצלנו בקהילה לא נוגעים בהכשר הזה!", אמרה גברת יעקובי, "וכל שכן בפסח!".

מירב נזכרה בהלכה שלמדה עם בעלה, שלפיה מאכל שאינו ראוי לאכילת הכלב, אין בו משום חמץ. היא התלבטה אם להעז ולומר את ההלכה או לשתוק, ולבסוף החליטה לנסות: "נדמה לי שאקונומיקה לא ראויה למאכל כלב…".

הסתבר שהיא רק שפכה אקונומיקה לתוך המדורה…

גברת יעקובי הגביהה את קולה: "מה הקשקוש הזה על כלב?! יהודי ירא שמיים לא לומד הלכות מ'קיצור שולחן ערוך'. הדברים לא פשוטים כמו שנדמה לכם, החוזרים בתשובה…".

מירב התחבטה. זה היה טירוף לחזור לסופרמרקט ההומה ולהחליף את האקונומיקה. מנגד לא ידעה איך תצא מהמקום לעיני גברת יעקובי עם המצרך ה'טמא' הזה. היא הבחינה בבעלה הממתין לה ברכב. כל כך רצתה לצאת מהסופרמרקט הסואן, ובפרט להשתחרר מגברת יעקובי המדקדקת כחוט השערה על כשרות האקונומיקה שלה.

לפתע ידעה מה עליה לעשות: להמשיך לביתה! היא חשה שאינה מסוגלת לחיות לפי תכתיב