האור הגדול של הפרק הקודם הפך את כל העולם לשקוף ומלא שמחה, אבל אם אתה דומה לרוב בני האדם – מדובר ב"חלון הצצה" שלא נשאר פתוח לאורך זמן. אנחנו יודעים שאבותינו – אברהם, יצחק ויעקב – נקראו "מרכבה" לשכינה (פרק י"ח). אצלם מדובר במודעות שליוותה את כל החיים. אנחנו יודעים גם על משה רבנו, שעליו אמרו חכמים עוד יותר מזה – שהשכינה מדברת מתוך גרונו. אבל אנחנו יודעים גם שכשא־לוהים רצה לגלות את האור הגדול הזה לכל בני ישראל – פרחה נשמתן, והמלאכים היו צריכים לעשות להם החייאה מיוחדת.

מרחב מצומצם
אז יש כאן אתגר: איך עושים כלים לאור הגדול הזה. איך תופסים אותו ומשאירים אותו אתנו לאורך זמן, בתוך המציאות שבה אנחנו חיים בפועל.
במעמד הר סיני פרחו נשמותינו כששמענו את קול ה', ובעקבות זאת קיבלנו הוראה לבנות משכן. אם כל אחד מבני ישראל לא יכול להכיל בתוכו אור גדול כל כך, מודעות בהירה כל כך שהולכת כנגד מה שהעיניים הגשמיות רואות, אז צריך להיות מקום אחד שיוכל להכיל את האור הזה – ולהקרין אותו לכל בני ישראל. המקום הזה הוא המשכן, ואם נדייק במיקום – קודש הקודשים, בחלל שבין שני הכרובים שניצבים מעל ארון הברית. שם שורה השכינה.
הדיוק הזה שווה המון. עד היום הוא שווה 1945 שנים של השראת שכינה. כי אם אנחנו מדברים על המשכן בלבד, אז אין לנו כל כך מה לעשות כאשר הוא – ובתי המקדש שנבנו במקומו – חרבים. אך הידיעה שגם המשכן הוא מעטפת חיצונית לנקודת האור המדויקת, ושהנקודה הזו היא ארון הברית – מקום התורה, אומרת שהשראת השכינה לא הסתלקה מן העולם עם חורבן המשכן ובתי המקדש. היא רק החליפה צורה.
חכמים אומרים: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח, א). זה המקום המצומצם, הנקודתי, שבו אפשר למצוא את האמונה מאירה ואת הקב"ה נוכח.

להעלות את כל החיים
ובשורה התחתונה: את כל הרצון להיות עם ה', להאיר את העולם באור של אמונה ואמת, צריך לתרגם ללימוד תורה עמוק ושמח, מבורך בכמות ובאיכות. שם, בתוך כל הלכה או אגדה, בעומק סוגיית הגמרא ובשינון פרק של משנה, הקב"ה נמצא אתנו ומאיר אותנו.
ואם תשאל – ומה עם כל השאר? מה עם עבודה, משפחה, חיים שלמים שאינם מתנהלים רק בתוך בית המדרש? כאן חוזר אדמו"ר הזקן ומזכיר לנו כי העיסוק בקודש מעלה יחד אתו את העיסוק בחול. כך, כאשר נותנים צדקה, הופכים חלק מיגיע הכפיים ה'חוּלי' למצווה קדושה. החלק הזה מעלה יחד אתו את שאר החלקים, שהרי אם לא מרוויחים אלף שקלים כדי לחיות מהם – אי אפשר לתת מאה או מאתיים שקלים לצדקה. בנוסף, גם השמונה מאות הנותרים הופכים לחלק מעבודת ה'. אם קנינו בהם אוכל, לדוגמה, הרי האוכל חיזק את גופנו ואפשר לנו ללמוד תורה. כשאנו לומדים תורה, החיות שקיבלנו מהאכילה עולה יחד עם התורה שלמדנו ונכללת בה.