בבוקר חורפי וגשום היא נכנסה עטופה כולה, חסידת חב"ד אצילית ושקטה. המתנתי בסבלנות עד שתפשיל את השכבות ותתפנה לקשר עין.
"ברוכה הבאה! מה בקשתך?" שאלתי בחיוך, "עד חצי המלכות ותיעש.."..
"את מציעה לי חצי מלכות? זו כבר התחלה טובה", היא ענתה בהומור. "אני באמת מחפשת את הדרך למלכות שלי. אי פעם היה לי כתר, אבל הוא מזמן הלך לאיבוד בתוך מטלות הבית ושגרת גידול הילדים".
"מה השתנה כעת? מה עורר אותך לבוא אלי בגשם הזה?" ניסיתי להבין.
מעיניה החלו זולגות דמעות. "אחרי שנים של השקעת מיטב כוחותי במשפחתי, התעורר בי רצון ללמוד. מצאתי תוכנית לימודים שתאמה בדיוק את משאלת הלב שלי. נרשמתי וחיכיתי בהתרגשות גדולה ליום הראשון של הלימודים".
"עד כאן הכל נשמע נפלא" אמרתי, מחכה לבאות. היא המשיכה: "הנקודה היא שמאותו היום התחילו הבעיות: בעלי מתנגד לכך שאצא מהבית. הוא טוען שהיציאה שלי ללימודים תפגע בתפקידי כאם ותגרום לכך שהילדים יהיו מוזנחים ולא מטופלים כיאות. לדעתו אשה צריכה להיות עקרת הבית ובכך להתמקד בחייה. יום ולילה הוא מזהיר אותי שהיציאה הזו תעייף אותי לחינם ושהלימודים הללו הם סתם בזבוז כסף עבורנו".
"ואת נחלשת" הנהנתי בצער. "מה את חושבת על טענותיו? האם באמת היציאה שלך תפגע בבני ביתך?".
"ונהפוך הוא!" היא השיבה ללא היסוס. "אני יודעת שאני אמא מסורה וטובה, אך במקביל ה' חנן אותי בכוחות נוספים שמבקשים להתפתח ולהתממש. אם אצא ואתמלא אחזור עם כוחות מחודשים הביתה. אין לי ספק בכך. כרגע אני קרועה בין הרצון לשמור על שלום הבית לבין הרצון להקשיב לנפש שלי".
"למה לדעתך הוא כל כך מתנגד ללימודייך?" שאלתי. "והרי היום כבר מאד מקובל שנשים יוצאות ומתפתחות. הרבי בעצמו עודד זאת, ולימד אותנו שלהיות עקרת הבית זה להיות עיקר הבית – מי שמחזקת את כל בני הבית מתוך הנוכחות הפנימית שלה. בשביל לחזק צריך גם להתחזק, לא?" .
"בעלי אוחז בפחד שאם אגדל ואתפתח, הסמכות שלו, או המלכות שלו, תקטן בעיניי. הוא חושש מאד מהיום שבו יהיה לי עולם רוחני עצמאי משלי, ולא אכבד אותו מספיק. במשך שנים מעולם לא הבעתי רצון שונה משלו. היה לי חשוב לעשות את רצונו ולהתמסר באופן מוחלט לבית. אני מרגישה צורך עמוק בשינוי, מבלי לפגוע בו. הוא באמת יקר לי".
"באמת חשוב שתשמרי על כבודו, וזה לא עומד בסתירה לכך שיהיה ערך ומשקל גם לרצונותייך. במערכת היחסים שלכם כעת מתקיים מאבק כוחות סמוי בין המלכות שלו למלכות שלך. זה או הוא או את. אך האמת היא שיש אפשרות אחרת: שני מלכים – המשתמשים בכתר אחד! שניכם חלק משלמות גדולה יותר, ולכל אחד יש את המקום שלו. אמנם הוא כרגע מאוים, אבל דעי שבכוחך להסיר את האיום".
"איני מבינה. אם אני לוקחת לו חצי מהמלכות זה באמת מפחיד אותו… איך אוכל לעמוד על רצוני כשהוא מתנגד?!" היא ניסתה להבין את דברי. עד כה לא הכירה אפשרות אחרת.
חייכתי אליה. "את לא לוקחת את חצי המלכות שלו, את נותנת לו את חצי המלכות שלך. ה' נתן לך במתנה רצון להתפתחות, שנועד להשפיע רק טוב – עלייך ועל בני ביתך. אם תנכיחי את בחירתך בשקט, בלי כוחנות, תוך כדי שאת מייקרת את חשיבותו בעיניך, ליבו יפתח לשמוע. הסבירי לו שכשאת גדלה, גם הקשר ביניכם יגדל ויעמיק. עמדי על שלך, ובמקביל חזקי את בטחונו באהבתך וברצונך הכן באהבה ושלום".
חיוך חדש התפשט על פניה וניצוץ חדש האיר בעיניה. "אני מרגישה איך הכתר שלי חוזר אלי".
"חשבי על הפסוק 'כל כבודה בת מלך פנימה': את צריכה להיות מחוברת פנימה, אך גם להיות בת מלך עם כתר. כשתבואי מהמקום הזה, תראי שבעלך יכבד את רצונך – עד חצי המלכות".
