הרמב"ם כינה את לימודי החול "רקחות וטבחות". מה אמור להיות היחס שלנו ללימודי חול?

המלכה עסוקה בעניינים נעלים, ואת המלאכות הפשוטות היא מותירה לרוקחות ולטבחיות. התורה האלוקית עוסקת בעניינים שלמעלה מגדרי העולם הזה. היא אינה מלמדת פיסיקה, טכנולוגיה או פסיכולוגיה. היא מעל כל אלה, מלמדת את דרכי ההנהגה האלוקית ואת המצוות ששכרן רב כל־כך עד שאין הוא יכול להצטמצם בגדרי העולם הזה. ”שכר מצוה בהאי עלמא – ליכא (בזה העולם – אין)".

כשיודעים את מקום הגבירה, ולטובתה ולמענה מפארות אותה המשרתות, לא רק שאין בזה זלזול בכבודה אלא אדרבה, זו התרחבות והתפשטות של טיבה והדרה. אולם אם משווים את המלכה לנערותיה, או חלילה שוכחים את מעלתה ומתייחסים לרוקחות ולטבחיות כאל עיקר, אזי הכל מאבד מערכו.

מבחינת עבודת ה', האם כדאי לעשות בגרות?

 כמו שלשאלה האם כדאי להיות סנדלר או רופא או דייג אין תשובה אחת, כך אין תשובה אחת לשאלתך. לכל אדם ישנה התשובה המתאימה לו, ובציונות הדתית הרוב הגדול נוהג להכין את עצמו בגיל התיכון לקראת הבאות על ידי בחינות הבגרות, וגם לקבל בכך ידע כללי במידה מסוימת על העולם הזה וההיסטוריה שלו, על המדע ועל תחומים נוספים.

 לעומת זאת, יש מי שהכיוון פחות מתאים להם ממספר סיבות. או שהם מוצאים את עצמם קשורים לאפיק שלא קשור למבחני הבגרות כמו אמנות או מקצוע טכני, יש שבכלל לא אצה להם הדרך לצמוח ולגדול כמו חבריהם שהולכים בתלם, ויש שזוכים לעלות מעלה מעלה להיות נתונים כל כולם בלימוד התורה הקדושה. כולם אהובים, כולם ברורים וכולם נקראים לעשות רצון קונם, איש כדרכו וכפי האוצרות המיוחדים שה' חנן אותו בהם.

אני אוהב ללמוד פילוסופיה, אבל אחרי שאני קורא אני מרגיש פחות מחובר לה' מבחינה רגשית לזמן מסוים. האם יש בכך בעיה?

בודאי, הלא הקשר הרגשי עם ה' הוא ליבת המצוות, ההידבקות במידותיו והקישור לאורו שמתגלה בתורה ובכל מצוותיה הם עיקר כל העיקרים ותמצית כל התורה. שאר ההלכות הן פרטים של המצוות הללו, ולכן מונה אותן הרמב"ם כמצוות הראשונות בספר המצוות שלו. פגיעה בהן היא פגיעה חמורה ברצון ה' יתברך המופיע בתורה.

אך רק אם יתברר שהחולשה היא זמנית ומביאה אחר כך התגברות יותר גדולה, בין מצד עצמך ובין מצד יכולתך להשפיע, כמו שאמרו חז"ל "דע מה שתשיב לאפיקורס", אז אפשר שלפילוסופיה יהיה היתר. וכמובן שאדם צריך לבדוק שאינו מרמה את עצמו ואינו מקל ראש באותם עניינים נעלים העומדים על הפרק, וכדאי מאוד בעניינים עיקרים וחשובים כאלה להתייעץ עם תלמידי חכמים מנוסים.

שמעתי ש-12 הצעדים הם כפירה ואסור ללמוד אותם. מה הרב, שעוסק בשיטה, אומר כנגד הטענה?  

בעקבות פניות רבות שמגיעות אליי בנושא זה, ובין היתר גם במדור "נפשי בשאלתי", אני חורג מנטייתי בעת האחרונה שלא לעסוק בעניין זה בפרהסיה מפני היותו נתון במחלוקת.

יש מחלוקת בין גדולי וזקני הדור, עיני העדה, ביחס ל 12- הצעדים. רבים מתירים את השיטה וחלקם אף ממליצים עליה; אחרים מדריכים להימנע, חלקם מטעמים חינוכיים ומיעוטם מפני שהם סוברים שממש אסור להשתמש בשיטה.

המילה "כפירה", על כל פנים, לא כל כך שייכת בהקשר הזה מפני שזו שיטה שפונה לבורא העולם ומנהיגו. חלק מן המתנגדים שרואים בכך איסור, מתנגדים גם לשימוש בפסיכולוגיה, ביוגה ובעוד שיטות טיפול הנוגעות לנפש, שלא נולדו מתוך התורה.

למעשה, מי שזקוק לדרך שתוציא אותו מהתמכרות לחירות, מנפילות לטהרה, יש לו רבים לסמוך עליהם, ומי שאינו זקוק לכך, יש מקום שיהדר כמחמירים.

הדברים נאמרים מתוך כבוד גדול לכל רבותינו זקני העדה שלאורם אנו הולכים, ומתוך אחריות כבדה למתמכרים רבים, שעולם השפע ורשת האינטרנט הביאו אותם למקום שיש בו נפילות רבות, שיבוש ואף הרעלת הטהרה והקדושה של עבודת ה'. במצב זה אנו אומרים: הווה שוקל שכר דבר כנגד הפסדו, ובשעת הצורך יש רבים מרבותינו שאפשר לסמוך עליהם לגבי שימוש בשיטה הזאת.  

ראיתי ספר על מדיטציה יהודית. יש דבר כזה?

המילה "מדיטציה" יכולה להתפרש בהקשרים שונים, כגון עבודה רוחנית מסוימת שהתפתחה במזרח הרחוק, היא יכולה להתכוון להרפיה מסוגים שונים, וגם להתבוננות ויציאה משטף חיי היום יום כדי להתקדם למקומות עליונים יותר.

בהקשר האחרון, מובן שיש דרכי התבוננות ביהדות שמרוממים את האדם למחוזות עליונים יותר מחיי החומר כשלעצמם.

ואף על פי כן, שימוש בשם "מדיטציה" יש בו גריעותא גדולה, מפני שכלולה בה איזו מחשבה כאילו היהדות היא גם שיטה אחת מבין שיטות המזרח, ומעניקה מענה מוצלח בדומה לזה שניתן אצל אחרים. האמת היא, שכגבוה שמים מארץ כן גבהה מעלתן של ישראל ותורתן מכל חכמות הגויים – אפילו הכשרות קל וחומר הפסולות.

ולכן אין לנו צורך בקריאת שם נוכרי עלינו, אלא בדבקות בתורת משה ובהתבוננות והעמקה על פי דרכי רבותינו.

בנוסף לכך, המדיטציה המזרחית יוצאת מנקודת הנחה שהעולם הזה כולו סבל, ושאנחנו מחפשים דרך כיצד להימלט ממנו. אבל אנו מאמינים בבורא עולם, בטובו ובחסדו, ולא רק שאיננו צריכים להימלט מן העולם הזה אלא שדווקא בו ועל ידו נמצא חיים אלוקיים שיביאונו לחיי העולם הבא.

מה המקום של גלגל המזלות ביהדות?

הקדוש ברוך הוא סידר את עולמו בחוקים, כך בכל המדעים המדויקים, וכך גם בחוקים פנימיים שהמדע לא יכול לעמוד על סודם.

רבותינו היו בעלי ידע ממקורות מגוונים, גם בעולמות פנימיים, לא רק של האדם אלא של העולם כולו, וגם של גרמי השמיים. הידע הזה הלך ואיבד מערכו ומתוקפו ככל שהמדעים המדויקים תפסו יותר מקום בתרבות האנושית.

לא מפני כך הידע חסר־ערך או שגוי, אלא שהיום הוא פחות משפיע וקשה למצוא מישהו שיודע לשקול אותו בצורה נכונה, מאוזנת ומדויקת.

לכן, עם כל האמת שבדברי רבותינו על המזלות, בדורנו אין בדברים האלה שימוש.

האם עלי לזרוק את ספרי הפיזיקה?

כמובן שלא. חז"ל אומרים "חכמה בגויים – תאמין". ומעולם לא שמענו שחכמינו חשבו שצריך שלא להסתמך על אחד מהם. ואם הכל הוא נס הרי שאין לנו את זמני היום ההלכתיים המחושבים לפי השקיעה והזריחה, אין הלכות רפואה בשבת ולא חולה מסוכן ביום הכיפורים. הטבע הוא ההתייחסות הקבועה שכל חכמי ישראל, כולל הרמב"ן, לא פקפקו בו להלכה ולמעשה. אלא שכוונת הדברים היא שמעבר לטבע עומד רצון ה' יתברך, הפועל בתוך מערכות הטבע, מעמיד אותן על מכונן כרצונו ומשנה אותן בשביל עמו ישראל, חסידיו וצדיקיו. לידת עמנו ביציאת מצרים הייתה על ידי אותות ומופתים וניסים גדולים, ללמד שאין הטבע מגביל את ה' יתברך אלא שה' הוא המגביל את הטבע. אחרי שנחקקה בנו האמונה הזו, אנו רואים כי רוב הניסים הם המתגלים מתוך הטבע, היכולת האלוקית מתגלה בתוך הפיזיקה.

מה אפשר ללמוד מהמדע לעבודת ה'?

אפילו אנציקלופדיה שלמה לא תספיק כדי לענות לשאלתך. כל המציאות לא נבראה אלא לכבודו יתברך, וממנו יתברך, ובוודאי שאין בה מרכיב אחד שלא מכוון לעבודת ה', ולכן כל המדע, סדרי הנהגת העולם, מהכללים הגדולים של תנועות אסטרונומיות של הקוסמוס כולו ועד הפרטים הזעירים שאינם נראים לעין אפילו במכשירים הכי משוכללים – הכל משל לעבודת ה'.

ובכל זאת ניקח דוגמה אחת שכתובה במפורש בתורה, מתחום הבוטניקה. מתוך הפסוק "כי האדם עץ השדה" למדו רבותינו שכמו בעץ, גם באדם יש תהליכים של פריחה ושלכת למען פריחה חדשה; שלעתים אם גוזמים ענף אחד, מתרפא הכוח הפנימי ומצמיח ענפים רבים ביתר שאת; שלכל אחד יש יניקה עצמאית מעומק פנימי כשם שהעץ מושרש באדמה ואינו חי מזולתו; ולבסוף, את הכיוון המפליא שלו – למרות שהוא בא מן הארץ, הוא תמיד ידע שהוא רוצה לעלות מעלה מעלה עד לשמיים.

איך צריך להתייחס ללימודי חול במוסדות אקדמאיים?

לימודי חול הם חלק מהבניין הבריא והשלם של האומה, וכבר מצאנו בימי קדם שהיו בישראל חכמים גדולים בכל המקצועות והתחומים. ולא עוד אלא שישראל הצטיינו, ועדיין מצטיינים, בחכמתם הרבה בכל תחומי החיים.

עם זאת, התורה היא עליונה לאין ערוך מכל החכמות, ועליה נאמר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". היא לא באה לעקור את שאר החכמות אלא עליונה מהן. כל אחד מחויב בלימוד התורה ביום ובלילה, אך לא כל אחד מתאים לעסוק בלימודה בלבד. ומי שאינו מסוגל להקדיש את כל חייו לתורה, עליו לעסוק בלימודי חול כחלק מעבודת ה', והדברים צריכים להיעשות בצורה המקצועית והאיכותית ביותר.

יחד עם זאת, יש סכנות לא מעטות כמו דברי כפירה, עקירת התורה על ידי ביקורת חיצונית חסרת אמונה ובעיה של תערובת בין המינים. הן מצריכות זהירות רבה והדרכה פרטית, ויש לפקוח עיניים ולהתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לנהוג בכל מצב.
מה היהדות אומרת על אימון (קואצ'ינג)? האם יש מגבלות כמתאמן או כמאמן?

 בגמרא מקשים שני פסוקים של תוכחה זה על זה. מצד אחד כתוב "וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם לא עשיתם" ומאידך "כגויים אשר סביבותיכם עשיתם", ומתרצת הגמרא "כמתוקנין שבהם לא עשיתם, כמקולקלין שבהם עשיתם". מכאן שצריך להשתמש בעצות טובות של המתוקנים שבגויים, וכן נאמר "חכמה בגוים תאמין".

עם זאת, כשפוגשים חכמות של חול, ודאי בתחום הנפש, צריכים זהירות יתרה שלא לפגוע חלילה בקדושתה ובהדרכתה של התורה. האימון הוא כלי שבדרך כלל אין לו התנגשות עם עולם הקודש, אבל אם פוגשים עניין שעלול לעמוד כנגד, צריך להתייעץ עם תלמיד חכם.

אמנם, יש חכמים בדורנו שסבורים שכל חכמת הנפש צריכה להילמד רק בתוכנו פנימה, וזו עמדת מיעוט יקרה וחביבה, אבל רוב חכמי ישראל שבדור לא מונעים ואף מעוידדים להשתמש בחכמות החול המתוקנות גם בתחום הנפש.