בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

מה ההגדרה של שמחה?

מי שמחפש שמחה לא נוטה לחפש הגדרות, ומי שמחפש הגדרות עלול למצוא את עצמו על ידי כך מתרחק משמחה.

עיקר עניין השמחה הוא שהיא שוברת את הגבולות ואת הגדרים ופורצת את החומות, ולכן, כלל לא מתאים להגדיר אותה. אדרבה, כל עניינה הוא השפע שמתפרץ ועולה מעבר לכל גדר. תכונתה אינה בהסברה השכלית שלה ולא בדיוק הפילוסופי של צביון דמותה, אלא בחיוניות הפנימית של הנפש שהאור האלוקי ששופע עליה גורם לה לגלות את החיוניות הזו בקרבה כתכונת עומק המלווה אותה. וממילא יש לה עין טובה ולב טוב בכל מה שהיא פוגשת באופן שחותר ועולה לשורש הטוב בצורה הבלתי גבולית שלו.

מה זו בעצם שמחה? האם זה אומר לקפץ ברחובות?

שמחה היא נביעה טבעית של האישיות. הטבעיות העמוקה של הנשמה מלאת שמחה, שנובעת מהטוב האלוקי השופע ללא הרף ומחיה את הכל בכל רגע ורגע בצורה בלתי ניתנת לתפיסה ולתיאור.

בכל אחד מאיתנו יש מאה מיליארדי תאים במוח ששומרים על קישוריות ופעולה שאין כיוצא בה בכל פלאי הטכנולוגיה, במהירויות ובדייקנות בלתי נתפסת, מפני ששפע הטוב האלוקי שופע עלינו בלא הרף. ואם מתבוננים במבט רחב אז גם בהליכי קמילה וקושי נתקלים בטובה העליונה, שכל ההיסטוריה מכוונת אל העתיד שבו שלמות ועונג יופיעו בכל.

ההכרה הפשוטה הזו מולידה שמחה טבעית במעמקי האישיות, אולם לעתים הטבעיות נחסמת על ידי קלקולים ועיוותים. כל זמן שאיננו נכנעים למבט חלקי ורואים בו את חזות הכל אי אפשר לעצור ולחסום אותה, כי השמחה היא התנועה של החיים עצמם.

מה זה להיות שמח?

שמחה היא הרגשה של נעימות וחיוניות, שנותנות דחיפה והארה לכל החיים. שמחה לא באה רק מאליה, כפי שנדמה לנו הרבה פעמים. ! יש בהחלט מה לעשות בשביל להביא אותה. כשאדם מביט על הטוב שבמציאות הוא מציב קרקע פורייה לצמיחת שמחה. כשאדם יתבונן בכך שהעצבות והדכדוך גורמים לו למיעוט החיים ונוטים להתגבר ככדור שלג, מפני שזה "מאוד עצוב להיות עצוב", ורק מלהסתכל על העצבות שבי אני יכול ליפול לייאוש… כך, והרבה יותר מכך, מידה טובה מרובה ממידת פורענות. כשאדם שמח ונמרץ, השמחה עצמה מולידה שמחה נוספת.

איך שומרים על שמחה בעבודת ה'?

השמחה קשורה גם לתפיסת עולם וגם למערך נפשי מתאים. אדם שדן בכובד ראש בפרטי פרטים ובדקדוקי דקדוקים גם לגבי דברים שמעוררים שמחה, יכול למצוא את עצמו עם משא כבד על הכתפיים. המערך הנפשי של השמחה הוא שאנחנו בטוחים שה' יתברך מוליך את עולמו לטוב, וברא את הנפש שלנו באופן ישר, ולכן אפשר לתת לה חופש ודרור ואמון ובלבד שהדבר לא ייכנס לתחום של הפקרות וחוסר זהירות.

השחרור הנפשי הוא חלק ממציאות השמחה והתנאי לאפשרות של שמחה, ולכן מסיבת מרעים לדבר מצוה, נגינה וריקוד שמשחררים את האדם בגופו ובנפשו, מסוגלים יותר להביא אותו לידי שמחה. ומתוך כך אדם צריך להתבונן בטוב ה' ובחסדיו המרובים, ובהפתעותיו הנפלאות להפוך גם אפלה לאורה ושעבוד לגאולה, ועל ידי כך הוא יקבל תמונת עולם נכונה של ההנהגה האלוקית שמשמחת לב כל יצור נברא. 

למה אומרים "לפי הצער השכר", לא אמורים לקיים מצוות בשמחה?

"לפי הצער השכר" מחדד את השמחה. הצער עוסק בתנאים החיצוניים והשמחה בקישור למצוות עצמן. אם אדם עני מרוד או סובל ייסורים וצרות ואף על פי כן הוא שמח מהנחת תפילין, מהדלקת נרות, מהפרשת חלה או מכל מצווה אחרת;

השמחה הגדולה במצווה דווקא בשעת צער חיצוני, מלמדת עד כמה התורה והמצוות הן עיקר אצל האדם והמציאות החיצונית בטלה וטפלה כלפיהן.

וכך היה אומר הגאון מוילנה בסדר הקפות שניות שלו [המקור בארמית]: "כאשר יושבים ישראל ועוסקים בשמחת תורה, הקדוש ברוך הוא אומר לפמליה שלו: ראו בני חביבי, שאף על פי ששרויים בצערם הם עוסקים בשמחתי". כלומר, הצער אינו על המצווה שאני עושה, חלילה, אלא על הקושי של ענייני העולם הזה שמכבידים עלי לעבוד את הבורא, ואף על פי כן אני שמח מאוד במצווה.

איך אפשר להגיע לשמחה אמיתית, טבעית, שלא תלויה במשהו?

מהמילה "להגיע" שציינת בשאלה, אפשר להבין שיש יעד נכסף, שכשנגיע אליו נזכה לשמחה בלתי תלויה. אולם הדבר סותר את עצמו, שהרי השמחה תהיה תלויה בהימצאותנו באותו יעד.

עלינו להפוך את הכיוון מהחוץ פנימה. השמחה שאינה תלויה בדבר היא המצב הטבעי של הנשמה. לא צריך להגיע לשום מקום כדי לשמוח שמחה שאינה יודעת גבול ושלא תיפסק או תפחת עם הזמן.

עלינו לחשוף את השמחה השלמה שכבר נמצאת בנו מאז ומעולם. לשם כך קיבלנו את התורה והמצוות שהן משמחות לב, שנקודת העומק שלהן היא האמונה והדביקות בה' יתברך שהוא המקור האמיתי של כל שמחה. ככל שמוסיף האדם דעת ודביקות אלוקית, כך שמחתו הולכת ומעמיקה ואינה תלויה בעניינים חיצוניים.   [2] 

איך מגיעים לשמחה אמיתית?

השאלה צודקת בכך שהיא מבחינה בין שמחה לשמחה אמיתית. על נהנתנות והפקרות שנמשכת אחרי עולם החומר שואל הכתוב "ולשמחה מה זו עושה?". לעומת זאת, שמחה אמיתית של "ישמח ישראל בעושיו" היא תכלית עבודת ה', עד שכתוב שכל הגלות באה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".

שמחה היא התפרצות הנפש מעבר לגבולות מרוב טובה וקורת רוח. השמחה החיצונית מוציאה את הנפש מגבולותיה אל מקום מוגבל הרבה יותר, לחלקיות והסופיות של העולם הזה. היציאה האמיתית מהגבולות שלנו היא הדבקות האלוקית. ורק בדבקות בה' ובהתבטלות מולו יש שמחה אמיתית, וכמו שאומר הכתוב "ויספו ענווים בה' שמחה".

מהי הדרך לשמוח באמת בשמחת הזולת?

מסופר על הרבי מהר"ש מליובאוויטש שהיה מזיע מאוד בקבלת הקהל שלו. פעם תמה על כך  שמשו, והוא הסביר: "בשעה אחת הנני מקבל עשרים וחמשה אנשים ל'יחידּות'. בשביל שאוכל להשיב עצה נכונה לשואל, אני צריך להרגיש בצרתו ממש כמו שהוא בעצמו מרגיש, ולכן אני מוכרח להפשיט את עצמי מלבושי הנפש ולהתלבש בלבושים שלו. אולם כדי לתת לו עצה של רבי, עלי ללבוש שוב את לבושי הנפש שלי, וכך לכל שואל אני צריך להחליף לבושים פעמיים… במשך שעה אחת, אם כן, אני מחליף חמישים פעמים לבושים, אפשר שלא להזיע?".

שמחה אמיתית בשמחת הזולת מושגת כאשר אנו מתלבשים בלבושו של הזולת, ומבינים אותו כאילו מבפנים.

למה ה' לא עשה שתמיד נהיה שמחים?

בריאת האדם עצמאי ואוטונומי כדי שיעמול ויקנה בעצמו את הטוב על־ידי בחירתו, היא באמת עצה מופלאה שלעתים קשה לנו להבין אותה. אולם אנחנו מוצאים כדוגמתה גם בעולם הזה. וכי יש אב שמעדיף להמשיך להוליך את בנו יד ביד לעולם?

כמה שמחה יש להורים כשהבן עושה את צעדיו הראשונים, אף־על־פי שהוא נופל לא מעט, מפני שעל־ידי כך הוא קונה את יכולת ההליכה בעצמו.

כך הקדוש ברוך הוא נתן לנו עולם שיש בו מגוון אפשרויות, והדריך אותנו להיות בשמחה תמיד מתוך הבחירה שלנו, מתוך אוטונומיה ועצמאות שלנו, מתוך שנלמד ללכת בדרך הטובה על רגלינו שלנו ולא רק כמקבלי מתנה שאיננו שותפים לה.

אומרים שכל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, אבל האם השמחה לא צריכה לנבוע מהקשר עם ה'?

השמחה העליונה היא שמחה בה',