שלום חברים, אני רוצה להתוועד איתכם הפעם על דמותו של רבי אברהם מרדכי מגור, ה'אמרי אמת' זצ"ל, סבו של הרבי הנוכחי, שהסתלק לבית עולמו בחג השבועות תש"ט. בין השאר, הוא היה ידוע בידידות הגדולה וההערכה ההדדית שהייתה בינו למרן הראי"ה קוק, והסיפורים שאספר כאן הם מתוך זיכרונות של מי שהיה משמשו בקודש, הרב שמאי גינזבורג שבעצמו היה תלמיד חכם מיוחד מאוד.
הרבי ביקר מספר פעמים בארץ ישראל עוד טרם השואה, ור' שמאי סיפר על ביקור שלו במערת המכפלה. "בימי הסליחות בחודש אלול נסע במונית לחברון, להתפלל על יד מערת המכפלה. מרן האדמו"ר יצא מהמונית וצעד לכיוון מערת המכפלה, כשעל ידו צועדים בנו בכורו הרב החסיד רבי מאיר הי"ד, בנו האדמו"ר מרן ה'בית ישראל', בנו האדמו"ר ה'לב שמחה' ובנו רבי פנחס מנחם בעל ה'פני מנחם', וכל המלווים שהגיעו איתו מירושלים. הרבי צעד בצעדים מהירים על המדרגות שליד המערה, וכשהגיע למדרגה השמינית צעק השומר הערבי שלפי החוק אסור ליהודים לעלות יותר משבע מדרגות". כידוע, כך היה בתקופת השלטון הבריטי.
"הרבי שאל מה הערבי צועק, ונאמר לו כי הוא צועק שליהודים אסור לעלות יותר משבע מדרגות. הסתכל הרבי וראה שכמה נערים ערבים רצים ועולים על המדרגות עד למעלה, התפלא האדמו"ר ואמר: האם לערבים כן מותר לעלות עד למעלה ורק לנו אסור?! שפחה כי תירש גבירתה?! והרבי המשיך ללכת מבלי להיעצר עד המדרגה האחת עשרה, שם נעצר ואמר: כאן זה. שם נתעכב בתפילה. אומרים שמקום זה מכוון למקום קבורתו של יצחק אבינו".
דרך אגב, אציין כי בהמשך לכך התחוללה מהומה עם הבריטים והערבים, אבל לענייננו די לנו בתיאור המופלא הזה – איך הרבי עם בניו הקדושים מבקר במערת המכפלה ועולה עד המדרגה האחת עשרה. עלינו להבין איזו זכות יש לנו וכמה עלינו להודות ולהלל ולשבח על הגישה החופשית שיש לנו לקברי אבות בתקופתנו אנו, מה שלא היה מובן מאליו כלל בדורות הקודמים.
לשמוע קול שופר
עוד אירוע מיוחד שברצוני להביא כאן, הוא שבעיצומה של השואה היה כנס גדול בחורבת רבי יהודה החסיד, והרבי נשא שם דברים. מתוכם אני רוצה לצטט כמה שורות שיכולות בכל זמן להביא מזור ללב:
"צריך להתחזק בעצמנו, כל אחד יחזק את השני, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". והוסיף ואמר: "יבואו זמנים שיהיה ליהודים טוב מאוד, עוד נזכה לראות בנחמה". אמנם הדברים נאמרו בחודש כסלו תש"ב, בעיצומה של השואה, אבל כל אחד יכול לראות בזה שליחות עדכנית ועכשווית, שכל אחד יחזק בה את חברו. ואם אנחנו מרגישים שבהיבט מסוים כבר עכשיו טוב, ראוי לנו לאמץ את המילים שיהיו זמנים שיהיה עוד יותר טוב, או בלשונו: "יבואו זמנים שיהיה ליהודים טוב מאוד, עוד נזכה לראות בנחמה".
הוסיף וסיפר ר' שמאי:
"פעם, בחודש ניסן תש"ה, אמר לי לצאת החוצה ולהאזין אם שומעים קול שופר. יצאתי ולא שמעתי. (כמובן, זה מזכיר לנו סיפור אחר הידוע בחסידות מרבי מנחם מענדל מוויטבסק, עליו סיפרנו בשבוע שעבר). חזרתי ואמרתי: אינני שומע.
"חזר על זה למחרת ולמחרתיים, וכשעניתי שוב שאינני שומע הביע תמיהה: אינך שומע? אמרתי כי נפשות עדינות שומעים קודם… למחרת כבר לא שלח אותי להאזין. הסתמכתי על מאמר קודם של הרבי שאמר: קול שופר של משיח – לא כולם ישמעו ביחד. נפשות עדינות שומעים קודם. אבל בכל אופן, מזה שהרבי שלח אותי לשמוע, לצאת החוצה ולהאזין אם שומעים קול שופר, הבנתי שבקרוב נזכה לשמוע איזו בשורה טובה. ואכן, תוך זמן קצר נגמרה המלחמה במפלת הנאצים".
ראוי גם להזכיר שאותו משמש של הרבי, ר' שמאי, נטל חלק גם בתפקידי לחימה בתקופת מלחמת השחרור בירושלים. כשהוא מספר על כך שהיה בשורות המגינים ומילא את כל התפקידים שהוטלו עליו, הוא מוסיף: "ביצעתי הרבה פעולות חשובות וגם מסוכנות, ופעם הרבי אמר לי כשסיפרתי לו שאני הולך לפעולה צבאית מסוכנת, אז ביקש ממני – בטרם תלך לפעולות שתאמר לי, ולא יהיה לך שום עוגמת נפש". הוא מוסיף: "אמנם כן, קיימתי את עצתו, בטרם יצאתי לפעולות לחימה הודעתי לרבי, ולאחר מכן הלכתי לפעולות המסוכנות ביותר ולא חששתי ואפילו לא התכופפתי כאשר שרקו מסביבי הכדורים… ולא זו בלבד – גם לאחר הסתלקותו, כשהייתי צריך ללכת לפעולות מסוכנות, ניגשתי אל קברו על מנת להודיע שאני הולך".
מה הם אומרים?
והנה עוד שיחה מיוחדת שמספר לנו רבי שמאי: "באחד מהביקורים של הרבי בארץ, פעם, קודם הנץ החמה, טייל בעיר העתיקה ליד החומה, סמוך לשער ציון הנשקף על פני הר הזיתים. התהלך אנה ואנה, שקוע במחשבות, פניו זהרו.
"פתאום נעמד, פנה אל המלווים ואמר: כתוב "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו". שאל הרבי: מה הם אומרים אותם שומרים?". כלומר, הרי "לא יחשו" פירושו שהם לא ישתקו, ובכן מה הם אומרים?
"על שאלתו אף אחד לא ענה"… – אתם מכירים את זה, הרבה פעמים כשנמצאים במחיצתו של מורה גדול, של רבי, כשהוא שואל שאלה – זו ההכנה עבורנו לשמוע את המאמר, את הרעיון, את דבר התורה שהוא רוצה למסור לנו. לא פעם יש מאיתנו שמתפתים לענות, אבל זה לימוד גדול שגם כשאנחנו נשאלים שאלה, להקשיב בסבלנות ולהמתין ולבקש מהשואל להשיב עליה, כי אנחנו עומדים במוכנות ובפניות לקבל את התשובה.
ממשיך ר' שמאי ומספר: "ענה הרבי, תוך כדי שהוא מביט להר הזיתים לצד מזרח שהחל להאיר, ואמר בהתרגשות רבה: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד". השומרים, המלאכים ששומרים על חומותייך ירושלים כל היום וכל הלילה" – אגב, רש"י במסכת מנחות אומר ששומרים הכוונה למלאכים – מה הם אומרים? הם פונים אל ריבונו של עולם במילים "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד".
לחיים חברים. יהיו דברים אלו כדי להעמיק את התוועדותנו בהודיה ביום שבת קודש זו, ה' באייר. לחיים לחיים.
