בס"ד

שלום חברים! רציתי לשתף אתכם בכך שבאופן אישי אני תמיד שמח להזכיר את הבעל שם טוב הקדוש. האמת היא שהרבה מאוד פעמים אני קודם כל מחליט לדבר עליו, ורק אז מחפש את הסיבה המתאימה – להזכיר ממנו רעיון או לספר סיפור עליו. אז הנה העניין שמצאתי הפעם:

אולי אתם מכירים את החיבור החב"די הנפלא – לוח 'היום יום'. הרבי מליובאוויטש חיבר לוח שבו הוא נתן לכל יום פתגם חסידי קצר שמותאם לאותו יום. הרבי עצמו כתב את הפתגמים, ומן הסתם לא מדובר רק על פתגם חסידי חביב – בכל פתגם, סיפור או מנהג שמופיעים שם, הושקעה מחשבה עמוקה.

היתרון הגדול של החיבור הזה הוא בכך, שלפעמים דווקא כשאומרים לבן אדם פתגם או רעיון קצר אחד, הוא יכול ללכת אתו ולפתח אותו הרבה יותר מאשר שיעור ארוך עם הרבה תוכן. עצם הכתיבה בצורה כזאת מעניקה לנו תובנה חשובה, שכדאי לקחת דווקא רעיון אחד שהוא מהודק היטב, קצר ובהיר, וכמו זרע באדמה הוא יפרה וירבה בתוכך, כשתתבונן בו ותחשוב איך ליישם אותו בחיים שלך. בדור כמו שלנו, שהוא דור מלא בהפרעות קשב וריכוז, ככל שנקנה את המיומנות להביע ולהתמקד ברעיון קצר אחד – כך ייטב לנו.

דג אמיתי

ובחזרה לבעל שם טוב הקדוש: בלוח 'היום יום', ליום כ"ט בתשרי, מופיע סיפור קצר על הבעל שם טוב, וכך היה מעשה:

לאחד מבעלי-הבתים בעיירה מז'יבוז' היה ריב עם יהודי אחר, גם הוא בן העיירה. תוך כדי מריבה הם נכנסו לבית הכנסת, שם ישב הבעל שם טוב במחיצת תלמידיו. בלהט הויכוח, היהודי צעק לפתע על יריבו שהוא היה רוצה לקרוע אותו כדג! באותו רגע, הבעל שם טוב ציווה לתלמידיו לשלב את ידיהם איש ביד חברו, ולהתייצב סביבו בעיניים עצומות. הבעל שם טוב עצמו הניח את ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שהיו סמוכים אליו. לפתע הזדעקו התלמידים מתוך אימה גדולה. באותו רגע הם ראו, בעיני רוחם, איך היהודי ממש קורע את יריבו כדג…

הרבי מסיים את הרעיון הזה ומבאר: "מכאן הוכחה גמורה, שמכל כוח – יש תוצאה ופועל דבר, בין אם זה בלבוש חומרי, או רוחני שאפשר לתופסו רק בחושים נעלים ועדינים יותר". אם נאמר את זה במילים שלנו: לכל דיבור ולכל מחשבה יש השלכה במציאות. לפעמים רואים את התוצאה במציאות ממשית, שכל אחד רואה שומע וחש, ולעיתים ההשלכות של המעשים נתפסות רק בראיה רוחנית עדינה.

הסיפור עצמו אמנם מספר על מקרה שלילי, אבל ברור שאפשר ללמוד מכאן – על פי הכלל של חז"ל: "מרובה מידה טובה ממידת פורענות" – את המשמעות של הצד החיובי. ככלל, בכל פעם שנותנים דוגמא מדבר שלילי ומתארים כמה הוא נורא ומקלקל, מיד יש לנו אישור קבוע מחז"ל לעשות גם את הלימוד ההפוך – כמה טוב גורם מעשה או דיבור חיובי. אז הסיפור הזה בא לעודד אותנו, להבין טוב יותר את הכוח של כל דבר חיובי. דיבור טוב או מחשבה טובה הם בעלי ערך גדול מאוד.

בדומה לכך, שמעתי פעם על חוקר יפני שהצליח לזהות על מים שהיו במבחנה, איך מגיבות טיפות של מים מוקפאות שאומרים להן מילים טובות. מתברר שגם למים יש סוג של כביכול שמיעה. אולי זה נשמע קצת מיסטי אבל החוקר הזה גילה דבר ממש מדהים – בכל פעם שאמרו למים מילים טובות, הצורות של הקרח היו הרמוניות ונפלאות. לעומת זאת כשאמרו מילים שליליות או מילים של כעס נוצרו צורות מעוותות, שממש לא נעים להסתכל עליהן.

לא רק בניו אייג'

כשקראתי את הסיפור על הבעל שם טוב, חשבתי בהתחלה על כך שהיהודי הזה ממש חצוף! איך הוא ממשיך לריב עם החבר שלו, תוך כדי שהבעל שם טוב יושב מולו בבית הכנסת? ברור מכך עד כמה הוא כעס על החבר שלו. הוא היה בכזו סערת רוחות, שהוא אפילו 'לא ספר' את הנוכחות של הבעל שם טוב לידו! באמת צריך לשים לב איך הכעס גורם לבן אדם לא לראות ולא לספור אף אחד. הכעס שלו כל כך גדול, עד שהוא צועק על החבר שלו: "הייתי קורע אותך כדג!" הוא בעצם אומר לו: הייתי רוצה שאתה לא תהיה יותר בעולם.

עוד נקודה שחשבתי עליה היא – מה עושה הבעל שם טוב. הוא יודע שהזמן לא מתאים להטיף מוסר ליהודי. "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". אבל ברגע אחד הוא מנצל את האירוע כדי ללמד את חסידיו שיעור חשוב. אז את השלב של השיעור שלהם בסיפור, דמיינתי לעצמי כך:

הבעל שם טוב אומר להם לשלב יד ביד, מה שנראה אולי קצת חגיגי – מסתבר שלא רק בעידן החדש או בקבוצות שונות בעולם הגדול נהיו טקסים כאלה – יש עניין כזה עוד מימי הבעל שם טוב הקדוש. הם משלבים ידיים בעיניים עצומות, הבעל שם טוב סוגר את המעגל, ואז מתחיל החיזיון שבו הבעל שם טוב מאפשר להם להיחשף לממד אדיר של עומק המציאות, שהעיניים הרגילות לא רואות. הבעל שם טוב ראה תמיד את העומקים האלה, אבל התלמידים רק לעיתים נדירות.

נסו לדמיין את התמונה, איך כולם עומדים בעינים עצומות (אולי תוסיפו גם מוסיקת רקע חרישית) ואז מתחילה הדרמה כשהתלמידים נזעקים מתוך אימה גדולה, בראותם איך היהודי קורע את יריבו כדג. מובן שאת השיעור שהוא נתן להם על כוחו של דיבור, שבכל מקרה מתממש בצורה כלשהי, הם לא שכחו אף פעם. ומן הסתם, התלמידים מאז שמרו על דיבורם ומחשבתם. עלינו, כמובן, לא רק להימנע ממחשבה או דיבור שליליים, אלא להשתמש עוד ועוד במחשבות חיוביות ודיבורים חיובייים, שגם הם ודאי מתממשים במציאות ומשפיעים עוד ועוד רפואה לאנשים ומוסיפים טובה וברכה. לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן