שלום חברים! האדמו"ר הזקן בעל התניא מציע תרגיל מעניין איך להתבונן ולפתח התחדשות ושמחה אפילו במצבים קשים. באגרת הקודש שבספר התניא, בפרק י"א, אדמו"ר הזקן אומר כך: "וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש". כלומר, האדם צריך להתבונן, להתרכז במעין מדיטציה, שבה הוא 'יצייר' – יחשוב בדעתו – על כך שממש בכל רגע הקב"ה מהווה אותו מחדש.
האדמו"ר הזקן ממשיך לכוון אותנו אל ההשלכות של הפנמת ההתבוננות הזאת: "איך יעלה על דעתו כי רע לו, או שום ייסורים מבניי חיי ומזוני או שארי יסורים בעולם?! הרי האין, שהיא חכמתו יתברך, הוא מקור החיים והטוב והעונג, והוא העדן שלמעלה מעולם הבא". כמה שמחה יכולה לבוא לאדם כשהוא מתרגל את ההתבוננות הזאת! הדמיון המודרך הזה יכול לקחת אותנו רחוק. הקדוש ברוך הוא, מקור כל הטוב והעונג שלמעלה מכל הדרגות, בורא אותי הרגע! ואם כך, רק טוב יש לי בחיים!
תרפיה בתניא
על ההדרכה הזאת של האדמו"ר הזקן יש גם סיפור חסידי חשוב. הרב של העיר ניקולייב שבאוקראינה היה חסיד חב"ד, ושמו הרב מאיר שלוימה ינובסקי. הסיפור הוא מלפני כמאה ושלושים שנה, אז הוא היה חי. יום אחד הוא חלה בטיפוס. באותם ימים מחלת הטיפוס הייתה חשוכת מרפא, ולכן את כל מי שהיה חולה בטיפוס היו מכניסים להסגר בתוך בית מבודד. הממשלה חששה מהתפשטות של המחלה, ולכן בודדו לגמרי את החולים. כמובן, בדרך כלל הכניסה לשם הייתה כניסה 'חד סטרית'… מעטים הצליחו להחלים ולצאת משם בחיים. ההסגר שם היה מוחלט, אי אפשר היה לבקר שם והחולים גם לא יכלו לקבל חבילות מבחוץ.
לאותו ר' מאיר שלוימה היה חבר בשם ר' אושר (או אשר בעברית) גרוסמן, שהוא היה השוחט של ניקולייב. ר' אושר הזה החליט ללכת מדי יום לנסות לבקר את החבר שלו בבית ההסגר, אבל מובן שלא נתנו לו להיכנס. ר' אושר לא התייאש. הוא החליט לעמוד מחוץ לבניין ולחזק את חברו שבפנים. הוא פתח את ספר התניא באיגרת הקודש פרק י"א, והתחיל לקרוא בקול גדול את כל דברי ההתחזקות הנפלאים של האדמו"ר הזקן. לא היה לו שום פידבק, והוא לא ידע מה קורה בפנים. לא היה לו מושג אם החבר שלו שומע אותו או לא.
בכל זאת, הוא המשיך להגיע כל יום, ושוב ושוב הקריא בקול רם את השורות האלו בתניא. "האיך יעלה על דעתו כי רע לו?… רק נדמה לו רע או ייסורים אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב!… ובאור פני מלך חיים, ועל כן אור וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום, ועל כן ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומיטיב עמו בכל רגע".
בלי פידבק
האמת היא, שתוך כדי שקראתי את הסיפור דמיינתי לעצמי כאילו אני שחקן במחזה. בדמיוני, שיחקתי את התפקיד של ר' אושר גרוסמן, וראיתי את עצמי הולך וקורא בקול גדול, בתקווה שחברי ר' מאיר שלוימ'ה ישמע את הדברים. ממש נכנסתי לקטע, ואני ממליץ בחום גם לכם לנסות…
בכל אופן, באופן נדיר ביותר, אחרי כמה שבועות ר' מאיר שלוימה הבריא לגמרי והצליח לצאת מההסגר. מיד כשיצא הוא הלך לפגוש את חברו ר' אושר, והדבר הראשון שהוא אמר לו היה: "דע לך שהצלת לי את החיים!" תחשבו על המצב שלו – בן אדם שיושב מבודד, מיואש, גוסס לאיטו, בלי אף קרוב, אף חבר, לדבר אתו, ופתאום הוא שומע דרך החלון – ולא פעם אחת! – יום אחר יום הוא שומע את חברו האוהב מקריא לו את המילים הנפלאות הללו. כמה שזה מחזק!
חשבתי שהסיפור הזה הוא לא רק סיפור של אמונה אלא סיפור של אהבה ואמונה. כמובן, התוכן של אגרת הקודש הוא מלא אמונה, אבל יחד אתו מצטרפת האהבה – ההגעה היומיומית של החבר לעמוד בחוץ ולקרוא בקול כשאין לו שום פידבק, ובאמת החברות החזירה את ר' מאיר שלוימה לחיים. חשבתי שאפשר להמציא שיטה רפואית: 'ריפוי-תניא'. לבוא לאנשים במצבים קשים, ולהקריא להם בכל יום את הפרק הזה.
"הייתי צריך לנזוף בך"
המשך הסיפור היה אחרי כמה שנים. לאותו ר' מאיר שלוימה נולד נכד בשנת תרס"ב. היתה לו בת ושמה חנה, והיא ילדה בי' בניסן באותה שנה תינוק קטן, ונקרא שמו בישראל מנחם מנדל. אולי כבר ניחשתם – אותו תינוק היה לימים הרבי מלובביץ'. הברית של התינוק הייתה בחול המועד פסח בביתו של הסבא – ר' מאיר שלוימה. והנה, ר' אושר השוחט, שנכח במקום, לא אכל כלום בסעודת הברית, כמנהג חסידים לא לאכול איש אצל רעהו בימי הפסח, מטעמי כשרות. אלא שהפעם היה מדובר על הבית של המרא דאתרא, ואצלו כן נהגו לאכול, אבל אותו ר' אשר בכל זאת לא אכל. ר' מאיר שלוימה ראה שהוא לא אוכל ואמר לו : "דע לך שהייתי צריך לנזוף בך: מה, לא לאכול בביתו של הרב? אבל כיוון שאני כל יום זוכר שאתה הצלת לי את החיים, אני לא אומר כלום".
יצאתי בהתפעלות גדולה אחרי הסיפור וחשבתי: איזו השראה נפלאה הייתה לר' אושר לבחור דווקא את פרק התניא המסויים הזה. איך הוא מצא את הפרק המתאים שיחולל ריפוי אצל החבר שלו. ברוך ה', יש הרבה דברי אמונה, אבל הפרק הזה ממוקד למצבים הכי קשים של הבן אדם. ללמדנו: לא חשוב מה מצבך, גם אם נראה לך שאין מוצא, כשאתה נכנס להתבוננות שאדמו"ר הזקן מלמד כאן על התחדשות, קורים דברים נפלאים.
לחיים חברים! שנזכה למודעות הנפלאה הזאת שבכל שניה אנחנו מתחילים לחיות מחדש משפע טובו של ה' יתברך.
