רבותיי, למדנו י"ז פרקים בספר התניא שעוסקים בדרך ארוכה שהיא קצרה, וחזרנו עכשיו לנקודה של הפתיחה שלנו. מה היה כתוב בפתיחה של ספר התניא? "מיוסד על פסוק 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו'". ושאל אדמו"ר הזקן, באמת קרוב אליך הדבר מאוד? מה, הלב שלנו וכל החיות שלנו מטבע הדברים, מרגע שאנחנו פוקחים את העיניים בבוקר, הם כולם רשפי אש בעוצמה גדולה כל-כך לקדוש ברוך הוא? זה לא ככה. אנחנו עמלים על זה, אנחנו בוחרים, אנחנו צריכים להשקיע! אז איך נאמר שקרוב אלי הדבר מאוד?!
אומר אדמו"ר הזקן, עכשיו, אחרי שלמדנו את כל הצורה, את כל הקומה של האדם, אנחנו מבינים למה "קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" – כי מוח שליט על הלב. "מוח שליט על הלב" יכול להישמע כאילו שצריך לעזוב את הלב. הלב הוא עבד, הלב הוא שום דבר. אני, המוח, אומר לגוף מה לעשות במעשה, והלב – לא אכפת לי מה קורה איתו. הלב הוא זניח. לא. אנחנו עוסקים בתניא, ברשפי אש, ביהודי שכל כולו אש של קדושה, אש של דבקות מרגע לרגע, מיום ליום. עד היום האש של בעל התניא מזעזעת אותנו – בארבע בבות, ב"א-לי אתה ואודך", כל הדבקות שלנו היא מאדמו"ר הזקן! אלא שמוח שליט על הלב אין הכוונה שהמוח נותן הוראה למעשה והלב זניח. הכוונה היא שהלב – הוא הרגש – יכול להזדקן ולהתעייף, וזו הנקודה שלנו: להחיות אותו.
איך אנחנו מחיים את הלב? על ידי המוח. זה אומר שהמוח שלנו מבין את כל מה שלמדנו עד עכשיו: מי אנחנו, מה באנו לעשות כאן, ומדוע אנו חשים בעולם הזה סתירה בין הנשמה שלנו לבין הגוף, בין הצד של הצדיק שלנו לבין הצד של הרשע שבנו. בלי ללמוד, נשמע שהכל עומד במשקל: יכול להיות זה ויכול להיות זה, ואני לא יודע באמת במה לבחור ואולי אפילו אין אמת! הכל אפשרי, כי אני יכול לבחור בכל דבר… אך כשאני מבין את כל הקומה, כשאני מבין מאיפה הסתירה הזאת מגיעה ולמה היא נמצאת בצורה כזאת – אני יכול לחזק את הלב שלי.
"מוח שלט על הלב" הכוונה שהמוח נותן ללב את הכוח להתחיות ולהתחדש. כי הלב הוא כמו כל הטבע של העולם הזה: הוא מזדקן ומת, מרגיש ונופל, עלה שפורח ובשלכת נובל. מה באמת הוא מקור החיים הרגשיים, שאמנם הוא מעט הכמות אבל רב האיכות? זה השכל, ההבנה שלנו מה קורה פה בתוך העולם. מה התמונה, מה הסיפור כאן, מה זה להיות בינוני, למה זה כל כך מיוחד, למה זה כל כך געוואלד, למה זו המדרגה שהקדוש ברוך הוא בחר בה ובזכותה הוא הוריד לעולם דברים שאפילו בעולם הבא לא נמצאים! – התורה הקדושה, המצוות, שממש "הוא וחכמתו חד" – למה כל זה בתוך העולם שלנו? כי הוא אוהב את העולם שלנו. את הלב שלנו. הוא רוצה שהלב שלנו יפעם אליו. ומה שהלב שלנו מזדקן ומתעייף ונחלש בהיותנו בינוניים, זה לא באמת בגלל שהרגש לקדוש ברוך הוא לא קיים בנו, אלא בגלל שזה כל העניין – שנחייה אותו, שנפעיל אותו מתוכנו ברצון ונחדש אותו, ובזה נהיה דומים לקדוש ברוך הוא. כמו שהוא החיה אותנו, אנחנו מחיים את עצמנו במוח שליט על הלב.
נקודה נוספת מלמד אותנו כאן אדמו"ר הזקן, והיא שגם אם המוח לא מצליח לעורר אהבה בוערת בלבנו ברגש מתפרץ וכיסופין אלא רק אהבה בתעלומות הלב, שאנחנו מבינים את גדולתו ורוצים להתקרב אליו – זוהי אהבה. ואת זה קל יותר לעורר, מאותה סיבה שהמוח שליט על הלב.
לכן "קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". כי באמת כל אדם כאשר הוא מבין בשכל שלו את התהליך של בריאת העולם, של הנסירה, הצמצום והשבירה, והוא מבין שהכל נועד כדי לחזור פנים אל פנים, להיות בינוני, בין לבין, אז הוא יודע למה הוא נמצא בתוך הנסיונות האלה. הוא מבין מה הסיפור פה. הוא מבין מהי המערכה, מה ההצגה הזאת, ולכן הוא יכול להתחזק, כך שבאמת "קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". על דרך הטבע זה רחוק, אבל כשאני מבין בשכל שזה בכלל לא רחוק – זה רק כאילו רחוק כי אנחנו צריכים ויש לנו יכולת לקרב את זה בעצמנו, לבחור בזה – אנחנו מבינים שזה מאוד קרוב אלינו, "בפיך ובלבבך לעשותו".
