בס"ד

כוס תה עם לימון במדבר

כוס תה עם לימון במדבר

גיסי הרב צבי יצחק מכרמיאל מספר: פישל החסיד לא חש בטוב, והוא קם ונסע לרבי. "יהיה בסדר" אמר הרבי לפישל, "חזור לביתך ובקש מאשתך שתכין לך כוס תה (יותר נכון: כוס תֵּיי…) ולימון". עשה פישל כדברי הרבי ואכן התרפא.

עבר זמן, והנה שוב הופיעו מכאובים בגופו. חשב פישל בלבו: נו, מכיר אני בכאבים אלו שהם זהים לקודמיהם, אם כן מדוע שאטרח לנסוע אל הרבי? מכיר אני כבר את המרשם…

הכין לו פישל, אפוא, כוס תה עם לימון ולגם בנחת, אך אבוי – מכאוביו נעשו קשים מהראשונים. קם ונחפז שוב אל הרבי.

"מה שתית?" שאל הרבי, "כוס תה עם לימון" הצטדק פישל. "אוי ואבוי", הזדעק הרבי, "כוס תה עם לימון?! כיצד עשית דבר כה פזיז ומסוכן? יכולת למות, חס ושלום!"

"מה אעשה אם כן?" שאל פישל בצר לו. עצם הרבי את עיניו, ואחר כמה רגעים פקח אותן ואמר: "רפואה אחת יש לך, חזור לביתך ושתה – הַקשֵב טוב – כוס תה עם לימון!"

עשה פישל כדברי הרבי, והנה זה פלא – טרם הספיק לגמוע שתי לגימות וכבר נתרפא!

מעבר לחיוך שבסיפור… יש בו מאמונת חכמים, מעבודת ה' בתמימות.

בספר במדבר ראינו זאת שוב ושוב. הקטורת שהקריבו קורח ועדתו הביאה למיתתם, ופתאום אחר כך – היאשעוצרת את המגפה. אפר הפרה מטהר את הטמא – אך מטמא את העוסקים בה. הנחש נושך, ואחר כך מרפא את מי שמביט בו.

אני חושב עכשיו על המַטֶה של משה רבנו, זה שקרע את הים והוציא מים מהסלע על ידי הכאה, כמסופר בספר שמות, והנה מכה אחת מיותרת – בספר במדבר – ומשה נענש.

השנה מצאתי עוד חידוש. על מה התלוננו המרגלים? "ארץ אוכלת יושביה!" אמרו, ומיד אחר כך – האדמה אוכלת את קורח. כביכול, אומר בורא עולם: לא ארץ ישראל אוכלת את יושביה… זה אני! ואם זה מגיע לך – האדמה תאכל אותך כאן ועכשיו!

זה לא התה ולא הלימון, רבותי… אין עוד מלבדו!

רשימת המסעות שבפרשת מסעי תמיד מרגשת אותי. הבעש"ט התרגש הרבה לפניי ואמר שאלו המסעות שכל אחד עובר בחייו.

מכירים אתם את המושג 'שִכתוב ההיסטוריה'? אדם מביט אחורה על חייו ומתבונן בקורותיו. זוגות שנקלעו למשבר נזכרים ומרעננים את מה שעברו. וזה תלוי בכם: במצב של הרמת ידיים, הכל נראה רצף כישלונות: ויסעו מ'דפקה' ויחנו ב'עוד יותר דפקה'. ויסעו מ'מרה' ויחנו ב'מרה שחורה'… אך כשהשמחה בלב, כשמאמינים שאפשר לתקן, מביטים על המסעות, בהם נפלתם וקמתם, וזוכרים מתיקות. ויסעו מ'מִתקה' ויחנו ב'עוד יותר מִתקה'…

ר' שלמה היה אומר שמכנים את חומש במדבר 'ספר הכישלונות'. במה לא נפלנו? לשון הרע, עין רעה, פירוד ומחלוקת, כעס, כפיות טובה… מאידך, מה באמת יש בינינו לבין הקב"ה? היזכרו במשפטים שיצאו לבלעם מהפה בדבר ה', בלי שרצה, בלי שידענו, אי שם בהרי מואב: מה טובו אוהליך! עם כלביא יקום. לבדד ישכון! לא הביט און ביעקב. אהבה גדולה!

חבר'ה, יש תה ויש לימון, אבל לערבב את המתיקות – זה עלינו!

שנזכה לנסוע ממִתקה ולחנות בארץ זבת חלב ודבש!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן