יוצאים לדרך.

טפיפות לצד צעדים.

אל השמש הקופחת, לדיונות החול האינסופיות, לחום, ליובש, לצימאון.

למדבר.

זה הזמן שלנו עכשיו, הוא אומר לשעיר.

אותו אחד שהוגרל ונבחר בפתע פתאום,

בשונה מהאדם שזומן והוכן לכך מראש.

הדי העם עוד נשמעים באוזניו,

המיית הטליתות,

הלחשושים

והדאגה לאחד שנכנס לקודשי הקודשים.

האם…?

ויקירי ירושלים

מגדולי עיר הקודש

שליוו אותו ואת השעיר אל התחנה הראשונה,

יוצאים איתו, ליציאה מירושלים הקדושה, מצפים ומקווים ומתפללים, עד לסוכה הראשונה.

תפקידו הוא 'איש עתי'.

עת. זמן.

הוא זומן עכשיו, מרגיש היטב את מאות העיניים מלוות את גבו המתרחק,

מרגיש היטב את ליבו נעטף בתפילותיהם של בני עמו.

עשר סוכות לפניו,

בית ארעי שמכיל מזון ומים.

ויהודים צדיקים מלאי אהבת ישראל שבאים לדור בסוכות האלו לכבודו.

מסייעים לו להרוות את הנפש,

לחזק את הגוף שנחלש קמעא,

לקבל מאור פנים אנושי וטפיחה על השכם בטרם ימשיך בדרכו מלאת הפליאה,

הנסתרת,

של שילוח השעיר.

שילוח מצוק

מראש הצוק

ללא מורא וללא הבנה,

לשלח אותו, את השעיר..

אל הרגע שבו הנשימה נעצרת

הזריקה,

ההטחה לאוויר

משהו כאילו קופא ביקום…

רגע שמבקש שהשעיר המסמל את המעשים הנפשעים,

העוונות, המילים הלא יפות, הנפילות,

מסמל את החטאים,

שכל אלו יילקחו מאיתנו

ונוכל לנשום.

עשר סוכות מאחוריו

וזהו, אין יותר מלווים.

ועכשיו – הוא.

עם השעיר,

והדממה שמלווה אותם עמוק בצעדיהם,

וריבון העולם

שמבטיח כל שנה מחדש,

וזרקתי עליכם מים טהורים..

דרך השעיר המבטא את ההחטאה שלנו,

שחרגנו

וסטינו

וסרנו מהשביל..

איבדנו אותנו.

את עצמנו.

לעיתים ראוי לנתב לטובה.

פעם בשנה האיש העתי מלמד אותנו,

לעצור!

לחדול,

ולנתק לחלוטין את הנגע שפשה,

ומשם

להתחיל…

(מבוסס על פסוקי התורה והמשניות)

~ ~ ~

ביום כיפור, הכהן הגדול לא יכול להמשיך את העבודה במקדש אם השעיר החי, השעיר לעזאזל, עוד לא הגיע לתפקידו, ומשולח למדבר.

כמובן שיש עומק-עומקים בכל ענייני עבודת יום הכיפורים. ניגע בנושא אחד: הרש"ר הירש כותב לגבי עבודת השעירים שלמעשה מדובר בה עלינו! הנה דבריו (ויקרא טז, י):

"שני השעירים האמורים כאן מתארים לפנינו שתי דמויות. בתחילה הם זהים בתכלית, אך דרכיהם נפרדות על סף המקדש .. כל אחד מאיתנו הוא בבחינת 'שעיר'. ניתן לו כוח ההתנגדות; והוא מוכשר להתנגד בעוז לכל דרישה שהוטלה על רצונו .. כולנו עומדים בפתח המקדש .. שם, בקודש הקודשים, מונחת התורה כקודש קודשים. ניתן עינינו בתורה ונקבע את החלטתנו. יכולים אנו לבחור בה' .. אך יכול אדם לבחור בעזאזל .. ולאיש מאיתנו לא נפלה ההכרעה מראש".

כלומר, בכוחנו לבחור איזה שעיר נהיה.

האם נבחר חלילה ברע, או שנבחר לעשות טוב?

נסיים בפסוק מתהילים (לד, טו):

"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". יש וורט יפה על כך: לא מספיק רק להפסיק לעשות רע; זה אכן השלב הראשון, אבל עכשיו צריך למלא את החלל שנוצר. אחרת – הוא יתמלא ממילא בדברים שליליים.

לבחור בטוב, להוסיף טוב, לעשות טוב!

גמר חתימה טובה.

לעילוי נשמת סבתא גיזלה (שרה זיסל)