בס"ד

חג מתן תורה הוא יום הנישואין בין הקב"ה לבין עם ישראל. התורה היא הכתובה. זו הזדמנות טובה לקחת מתוך החג הדרכה ויסודות לזוגיות שלנו.

יסוד ראשון: ללכת אחריו

עם ישראל אומרים "נעשה ונשמע", רות אומרת: "באשר תלכי אלך".

'ללכת אחריו' נשמע לא מתאים לעולם המודרני ולשחרור האישה. אבל לפני שעברו עלינו כל מיני דברים בזוגיות, בהתחלה, כשבחרנו בו, הלכנו אחריו. בלב בוטח. במבט מעריך. למקום הזה אפשר להתחבר מחדש.

זו נקודת פתיחה לבחור בה. הנחת היסוד היא שזה בן זוגי, הוא הכי טוב בשבילי. כשזו העמדה הנפשית, יש לזה הרבה ביטויים במציאות. אפשר להרחיב בזה אבל כרגע אני מקצרת.

גם אם את מרוויחה יותר ממנו, גם אם את אישה חזקה, תשתמשי בבינה ובחכמה שלך ותמצאי את המקום שבו עינייך נשואות אליו. שבו את הנשענת. היכן את מוכנה להיות גם חלשה ונזקקת. וגם אם את לא חלשה, את מפנה מקום במרחב שמאפשר גם לו להוביל דברים.

נקודת הפתיחה שזה בן הזוג שלי, היא קריטית. נשים רבות שבאות להתאמן אצלי מטולטלות מאוד ממריבה. כשאנחנו מתבוננות לעומק, אנחנו מגלות שלא המריבה מטלטלת אותן אלא הפרשנות למריבה, שאם אנחנו שוב רבים, אולי זה לא זה. אולי הן טעו בבחירה שלהן בו. כשזו הפרשנות, אין פלא שזה מטלטל את כל המערכת.

אז לבחור בו בכל יום מחדש.

"כה אמר השם, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה."

יסוד שני: לכל אחד השפה שלו

כשמשה עולה אל ההר לקבל תורה, הקב"ה אומר לו: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". המפרשים מסבירים שיש כאן הבחנה בין פנייה לנשים – בית יעקב, לבין פנייה לגברים – בני ישראל. לנשים תאמר – אמירה היא לשון רכה. לגברים תגיד – מלשון גיד, שהוא קשה.

פעמים רבות אנחנו מנסות לשנות את השפה של בן הזוג שלנו. כשאני אומרת שפה, אני לא מתכוונת רק לשפה המילולית. לכל אחד מאיתנו יש שפה שהוא מביע אותה, בדיבור אבל גם בהתנהלות ובאנרגיה. בן זוגך לא צריך להיות את, ולא צריך לדבר כמותך.

הייתה לי מתאמנת שהיה לה חשוב מאוד לא להעיר לילדים שלה. היא רצתה שהם ילמדו בדרך שלהם, ומאוד הפריע לה שבעלה מעיר להם. היא הרגישה שכשהוא מעיר להם הוא מקטין אותם, לא מכבד אותם, לא מאפשר להם ללמוד בדרך שלהם, מנסה לשנות אותם, לא מקבל אותם. שאלתי אותה מה היא עושה כשהוא מעיר להם, והיא אמרה לי שהיא מעירה לו. שאלתי אותה מה מאפשר לה לא להעיר לילדיה, שלא מתאפשר לה מול בעלה. היא אמרה שמה שמאפשר לה לא להעיר לילדיה זו האמונה שהם נשמות שהגיעו לכאן, כל אחת עם המסע שלה כאן בעולם והדרך שהיא צריכה לעבור, לצמוח וללמוד, גם מטעויות.

היא הקשיבה לעצמה… ואמרה: אבל גם בעלי הוא נשמה כזו. וכשאני מעירה לו, אני עושה לו את מה שהוא עושה להם. היא כעסה על עצמה, אז אמרתי לה: היי, גם את נשמה שבאה לכאן לעבור את המסע שלה, כולל לטעות.

אז לקבל את השפה של בן הזוג.

יסוד שלישי: בן זוג חדש בעינינו

"בכל יום יהיו דברי התורה בעיניך כחדשים".

יש מחשבה כזו שקשר טוב זה קשר בו אנחנו קוראות את בן הזוג כמו ספר פתוח. אבל האמת היא שזה מוקש. זה הורג את הסקרנות להכיר אותו עוד ועוד. כל אדם הוא אין סופי. מתנה גדולה לזוגיות זה לרצות להכיר אותו עוד ועוד. לרצות להיות מופתעת. המחשבה שאני מכירה אותו ישר והפוך גם מקבעת אותו.

על התורה נאמר: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", תמיד להתחדש.

יסוד רביעי: מה עושים עם הערפל?

"ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים".

אנחנו נבהלות מערפל, מחוסר ודאות, מקשיים שעולים בקשר, מהסתר פנים. השיבוש מבהיל אותנו. זה שפתאום דברים לא מתנהלים כסדר, בסדר שבו אנחנו חושבות שהדברים אמורים להתנהל.

יש משפט שאני אוהבת: הכל משתבש לטובה. הקב"ה נמצא בתוך הערפל. הערפל הזה מדויק. הוא לא מקרי. הוא בא להצמיח אותנו ואת הקשר הזוגי שלנו. לפעמים זו ירידה לפני עליה. התרחקות לפני התקרבות גדולה יותר.

לזכור את זה – זה עוזר, לעבור את זה ביחד.

יסוד חמישי: הגודל נבנה מהפרטים

אחרי תיאור מעמד הר סיני מגיע פירוט רב של ציוויים. ירידה לפרטי פרטים. המעבר נראה כל כך חד. ממעמד רוחני נשגב, להתעסקות בפרטים.

יש כאן עיקרון שנכון גם לזוגיות. הגודל נבנה מהפרטים הקטנים. גם כשאנחנו רוצות לעשות שינוי נשגב בזוגיות, השינוי נעשה מצעדים קטנים. מפעולות שחוזרים עליהן שוב ושוב עד שהופכות להרגל. השינוי הגדול נבנה מפרטי הפרטים של היום יום. ממש כמו שהחיבור לבורא האין סופי הוא דרך פרטי המצוות.

מצווה מלשון צוותא.

יסוד שישי: כוח המדמה

המפרשים אומרים שבני ישראל רואים בשמים מיטה שמשה שוכב עליה ללא רוח חיים. זה כמובן כוח המדמה. הדמיון.

כמה הדמיון עובד שעות נוספות כשהבעל מאחר. אבל זו רק דוגמה, הרבה פעמים הדמיון מפריע לנו.

אנחנו מדמיינות למשל איך הזוגיות שלנו אמורה להיראות, איך בן הזוג אמור להתייחס אלינו, ונשברות מהפער בין הדמיון למציאות. זה לא רע לשאוף לשפר את הזוגיות, לחלום בגדול, בתנאי שחושבים איך לפרוט לצעדים את הגשמת החלום הזה. כמו שאמרנו קודם, ירידה לפרטים לטובת החלום הגדול.

כוח הדמיון הוא לא רע או טוב. הוא כוח היולי, כמו כל כוח. השאלה לאן מטים אותו. אם אני רק לכודה בדמיונות איך אמור להיות ומשווה כל הזמן לאיך זה כרגע ומרירה מזה, זה לא מוסיף לקשר.

לפעמים הדמיון הוא שאצל האחרות הזוגיות מושלמת וככה אני רוצה, כשבפועל אצל אף אחת לא מושלם. אין מושלם. יש להשתלם.

לפעמים אני משווה את הזוגיות שלי לזוגיות של מישהי אחרת, מדמיינת שמשהו שיש שם באמת צריך להיות גם אצלנו, אבל לא מסתכלת בעיניים מציאותיות שאצלנו יש נתונים אחרים, ולא רואה שאצלנו יש דברים טובים שאולי אין שם.

אז לרתום את הדמיון לדמיין חיובי וליצור חיובי, אבל להיזהר מדמיון שפוגע בזוגיות.

שנזכה למתן תורה ומתנת הזוגיות בשמחה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן