"למה שאגיד תודה???
על מה ולמה????
הם גם הילדים שלו!
כל הכבוד באמת שהואיל בטובו לקחת את הילד לגן. ממש אירוע היסטורי.
מדליה.
אתמול אני לקחתי אותו לגן וגם שלשום וגם כל השבוע וגם כל השנה.
אם מישהו צריך להגיד פה 'תודה', זה הוא ורק הוא. נקודה".
לרבות מאיתנו יש פנקס עב כרס בלב. פנקס חשבונות שכולל בתוכו את מאזן הזכויות והחובות הזוגי.
פנקס שנרשם בו בפרוטרוט מי עשה מה, מתי וכמה ואיך למען הבית.
מי הקריב יותר למען המשפחה.
מי סבל יותר.
ואיכשהו במאזן הזה, תמיד ידינו על העליונה,
כי מי יכול להתחרות עם סבל של צירים ולידה??
תודה… איזו מילה פשוטה.
תודה… איזו מילה מורכבת.
היכולת להודות מגיעה רק כשאין חשבונות פתוחים, רק כשהולכים בתמימות.
רק כשמוכנים להודות שאנחנו נזקקות, אנחנו מסוגלות להודות על מה שיש.
כל 'תודה', מקפלת בתוכה הודאה סמויה בחולשה שלנו, בנזקקות שלנו.
יש באמירת 'תודה' ענווה מאד גדולה.
כשאני במאבק כוח זוגי, של מי שווה יותר ומי פחות, של מי למעלה ומי למטה… הסיכוי שאעז לחשוף את חולשותיי קטן. וכשאני לא מסכימה להיות חלשה ונזקקת, המילה 'תודה' לא תצא לי מהפה.
מכירות את זה שאתן טורחות ומשקיעות למען מישהי שבאמת זקוקה לעזרה ואז מצפות למינימום תודה –
וכלוםםם… לא תודה ולא נעליים.
לפעמים כשעוזרים למישהו, קשה לו להודות על מה שעשו למענו,
כי קשה לו להודות בנזקקות שלו, אז הוא משחק אותה כאילו לא קרה פה משהו. לא מסוגל להגיד 'תודה'.
כשאני אומרת:
תודה שחשבת עלי
אני מודה בחולשה האנושית שלי שאני זקוקה ליחס ולמחשבה.
כשאני אומרת:
תודה שאתה אמרת 'לא' לילד
אני מודה בחולשה שקשה לי לסרב לילדים.
אני נזקקת. אני חסרה. אני צריכה עזרה. תודה שסיפקת את מה שחסר לי.
היכולת להיות חשופה וחלשה בקשר זוגי, זה המפתח (הכל כך פשוט והכל כך קשה לביצוע) לזוגיות בריאה ומצמיחה.
להודות בחולשות,
להודות שאני לא יכולה לבד,
להודות שאני לא תמיד צודקת ולא תמיד מבינה,
להודות בטעויות,
להודות על עזרה ושיתוף פעולה.
אנחנו בספירת הוד, שעניינה להודות. להודות שאני חלשה ונזקקת ומתוך כך להודות על מה שנותנים לי.
בחסידות מלמדים שספירת הוד מקושרת לתמימות. אין פנקס. אין חשבונות. כלום לא ברור מאליו.
אז יאללה, בואו נסכים להיות נזקקות ולא כל יכולות ומתוך זה להודות לאיש שלצידנו, לילד שלנו, לחמותנו, לחברה, לריבונו של עולם.
ל"ג בעומר. הוד שבהוד.
תודה רבי שמעון שגילית לנו את תורת הסוד, את הבסיס לתורת החסידות.
כמה שנים הסתובבתי חסרה, מרוקנת, עם צימאון גדול, עם רצון לעומק אחר.
תודה רבי שמעון שפתחת לי את הדלת ואת הלב ואת הנשמה. תודה ה' על הזכות.
תודה תודה תודה.
אז השנה אני בוחרת לזרוק את פנקס החשבונות למדורה.
מי מצטרפת?
לג שמח.
