ב מבט ראשון מתקשה העין לשדך בין מראה הג'יפ הגבוה המרובב ברגבי אדמה, לבין דמותו החסידית של הרב בנימין רוטשטיין, חסיד גור מירושלים. "זה האמבולנס של העירובין בארץ הקודש", מחייך הרב רוטשטיין, מראשי המרכז הארצי לעירובין, שבעשר השנים האחרונות מקיים עם אנשיו בפועל את הביטוי – "כל השבוע שבת".
השולחן החגיגי כבר ערוך, מן הפלטה החשמלית עולה ריח ניחוח של מעדני השבת. בכיור נח לו הסקוץ' המיוחד לשטיפת כלים, וכבר דאגנו גם לנייר טואלט חתוך. כל אלו הם רק חלק קטן ומוכר מתוך שורה ארוכה של הכנות קטנות שנעשות בכל בית לקראת השבת. אך כשיוצאים מן הבית לבית הכנסת, לטיש או לשיעור תורה עם מפתח קטן בכיס, או עם הילד הקטן היושב בעגלה – אפשר לחלל שבת מבלי משים, במידה והעירוב המקיף את מקום מגוריכם – נפסל במהלך השבוע האחרון.
"כמה קל לפסול עירוב? קל מאוד, קל מדי", אומר הרב רוטשטיין. "עיר שלמה שיש בה עמוד אחד פסול – כל העירוב של העיר פסול, ממש כמו שאות אחת יכולה לפסול ספר תורה שלם. זה לא חייב להיות רק חוט שנקרע, מספיק שעמוד אחד מתעקם בצורה כזו שהחוט לא עובר בדיוק מעל ה'לחי' שמתחתיו – העירוב פסול מעיקר הדין. העין טועה וצריכה להיעזר במכשור מקצועי. כיום אין אף עיר שאין בה איזו שכונה בבניה בקצה העיר, ולכן הבניה החדשה זה האימה של העירובין – זה לא הולך ביחד", מחייך הרב רוטשטיין. "על העירוב צריך לעבור כל שבוע, במושבים וביישובים הבעיה עוד יותר מורכבת. יש טרקטורים וקומביינים שקורעים את העירוב. זה יכול להיות יישוב של מאתיים משפחות, וההיקף של העירוב גדול כמו של עיר שלמה. העלות של העירוב במושבים גבוהה מאוד ביחס למספר התושבים, ושם יש את עיקר הקושי".
רב העיר נדהם: "כל השנים חיללתי שבת?!"
אז גם אם כולנו יודעים איפה עובר קו העירוב המקומי, לרובנו אין שום יכולת לדעת האם הוא בכלל כשר. המחסור התמידי בתקציב הקטן של משרד הדתות, גרם לכך שבהרבה מקומות לא התקיים פיקוח נאות, או שהמועצות הדתיות "תרמו" לעניין את אנשי המקוואות או החברה קדישא – כאלה שכבר עסוקים בענייני קודש אחרים, כאשר בזמן תקלה משמעותית אין בידיהם את הזמן והמשאבים לעקוב ולברר את מצב הכשרות ולטפל בבעיות שצצות.
הרב רוטשטיין התעורר לבעיה לפני כעשר שנים שהוגדרה לו כ"מת מצווה", מאז שזורים חייו בחוט העירוב. "לקחנו קבוצה של רבנים חשובים לסיור בכמה ערים בארץ, וראינו שהמצב חמור מאוד מעיקר הדין – כלומר אין להם עירוב כשר על־פי כל השיטות. בשבועיים הבאים חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה וצילמתי למעלה מאלף תמונות בעשרות ערים ויישובים – וברובם התגלה שהעירובין היו פסולים לחלוטין. באתי עם התמונות לרב עובדיה יוסף, לרב אלישיב ולרב וואזנר זכר צדיקים לברכה, והם הוציאו מכתב משותף שהעירוב פסול לגמרי. הרבנים הראשיים דאז שאלו מה אנחנו רוצים לעשות, וביקשנו שתקום וועדה ארצית לענייני עירובין מטעם הרבנות הראשית, כדי שתהיה לנו יכולת השפעה לדבר עם רבני הערים והיישובים ולסייע להם בעניין".
לצד היוזמה להקמת הוועדה הארצית, הכוללת כמה עשרות רבנים הבקיאים בדיני עירובין הלכה למעשה – פתח הרב רוטשטיין את עמותת "קרן השבת", המפקחת על כשלושים וחמישה ערים ויישובים גדולים, ונותנת שירותי הדרכה וייעוץ מקצועי לרבנים ומועצות דתיות, בארץ הקודש וגם במרכזים יהודיים בגולה. "באחד הסיורים הללו, רב העיר, שהוא תלמיד חכם חשוב ומוכר, היה המום: "אתה רוצה להגיד לי שחיללתי שבת במשך כל השנים?".
"לא כל רב מספיק בקי בהלכות עירוב, וזה הגיוני". אומר הרב רוטשטיין. "לא לכל רב עיר יש את הניסיון ואת הידע המקצועי לעסוק בתחום. כמו שרב יכול לדעת את כל הלכות שחיטה – אבל מכיוון שהוא לא עוסק בזה בפועל, ברור לו שהוא לא ייקח סכין וישחט. אותו דבר זה עירובין – זה מקצוע שצריך להכיר הרבה פרטים: להכיר את התנודות של הקרקע, איפה ילדים עוברים ויכולים לשבור את הגדר, מצב שבו חיות משק עלולות לפגוע בעירוב. מגיע ערב שבת ומישהו שבר עמוד – מה הרב יעשה?".
"המצב ביישובים הקטנים הוא הבעייתי ביותר. יש בארץ כשבע מאות יישובים. במקומות של ה'עמך' המצב מאוד בעייתי", אומר הרב רוטשטיין. "התקציב השנתי של משרד הדתות שאמור לעמוד על חמישה מיליון שקלים, יכול אולי להספיק לתחזוקה של העירוב – אבל זה רק אחרי שיקום כולל שעלותו נאמדת בכמאה מיליון שקלים".
"במצב הנוכחי, חשוב מאוד שיהיה תיאום הלכתי ובחינה של הצרכים הדחופים בין המקומות. גם כשיש תקציב, צריך להדריך נכון את אלו שנותנים את הכסף, שלא תמיד שומרי מצוות. ראש מועצה אחד אמר: 'אל תביא לי עמודים. תביא חוט ונקיף בו את העצים שמקיפים את היישוב, זה מספיק לי'. היה צריך להיכנס להסבר הלכתי. מצד שני – לדעת לתת פתרונות הלכתיים מקצועיים שיחסכו בעלות העירוב. אחד היישובים קיבל תקציב להקמת חמישה ק"מ של עירוב, ובלי לדעת הוא הצמיד את עמודי העירוב לשני קילומטרים של גדר מצוינת, שהרבה יותר מהודרת מצורת הפתח".
קל למתוח ביקורת
אז איך מפקחים על קווי העירוב? את הג'יפ של הרב רוטשטיין כבר הכרנו, לצידו משתתפים גם טרקטורים ורכבי 'טומקאר' המתאימים לנהיגת שטח, בין העמודים והגדרות שנמצאים בהרבה מקרים בעומק השטח וללא דרך גישה. במקרים רבים התקלה בעירוב מתגלה או מתרחשת רק ביום שישי, וחלק גדול מהיכולת לעמוד במרוץ מול השעון לקראת השבת המתקרבת, הוא יכולת אלתור וחשיבה טכנית ויצירתית. במקרה של ירידת שלג, יכול להיווצר עומס של מאה ק"ג שלג על קטע חוט בודד – ואנשי המרכז מוצאים עצמם מתרוצצים ומנערים את העמודים על־מנת למנוע את קריעת החוטים. בשלג של התשע"ד הודיעו כלל רבני ירושלים, כי העירוב נפסל – כאשר לא הצליחו לתקן את העירוב בעיצומה של הסופה.
"עיקר הסייעתא דשמיא שהכל נעשה בשלום ובשלווה. בהיסטוריה של היהדות היו הרבה מחלוקות על העירוב. עירוב עומד לך כל היום בחוץ, וכל אחד יכול לבוא ולבקר את הרב וזה לא פשוט. העצה של הרב וואזנר הייתה שנעשה הכל בשלום ובשלווה וכך נצליח יותר, ובאמת ויתרנו על הרבה דברים כדי להצליח לשפר את העירובין יחד עם הרבנים. הבעל שם טוב היה נוהג לומר לתלמידיו שהלכו לשמש ברבנות את הפסוק מחבקוק 'בזעם תצעד ארץ', כלומר שהדברים החשובים שעליהם יש למסור את הנפש, אלו ענייני זע"ם – זביחה (שחיטה), עירובין ומקוואות. זה זע"ם שצריך לעשות עם הרבה רוגע ונחת", הוא מחייך.
